העיתונאי הפלשתיני הישהאם ג'ראללה, פירסם ב-20 לספטמבר 2012, מאמר בכתב העת "גיטסטון אינסטיטיוט" בו הוא מאשים את הרשות הפלשתינית בחוסר עניין להגיע לשלום עם ישראל. המאמר אקטואלי עוד יותר כיום. כותרת המאמר:The Peace Process: View from the West Bank by Hisham Jarallah
ואלה עיקרי הדברים:
התזה העיקרית של המאמר היא שהקונפליקט במזרח התיכון איננו על התנחלויות או מחסומים אלא על עצם קיומה של ישראל. הישהאם מאשים את המדיה של אבו-מאזן, הדוברים והאימאמים במסגדים ברדיקליזציה של הפלשתינים והבאתם למצב שרבים מהם אינם מוכנים יותר לשמוע על שלום עם ישראל.
ביום שפורסמו דברי
מיט רומני לפיהם "הפלשתינים אינם מעוניינים בשלום", ה"תנועה לשחרור פלשתין" פירסמה הודעה שהיא שוקלת את האפשרות לבטל את
הסכם אוסלו.
לדעת הישהאם, ההודעה לגבי הסכם אוסלו וסירובו של אבו-מאזן לחדש את שיחות השלום מוכיחות שרומני צדק. בשלוש השנים האחרונות, טוען הישהאם, אבו-מאזן השתמש בנושא ההתנחלויות שהועלה ביוזמת הנשיא אובמה, כתירוץ לא לנהל מו"מ עם ישראל. עד אז ההתנחלויות כלל לא הפריעו לאבו-מאזן או לקודמו בתפקיד,
יאסר ערפאת. שניהם ניהלו מו"מ עם ישראל בשעה שבניית התנחלויות התנהלה ללא הפסקה.
לדעת הישהאם, אבו-מאזן השעה את שיחות השלום עם ישראל מפני שהוא מעדיף לכפות על ישראל פתרון ולא להגיע לפתרון באמצעות מו"מ. רומני גם צודק, טוען הישהאם, בקביעתו, שהפלשתינים שואפים להרוס ולחסל את ישראל"..
בבחירות האחרונות שנערכו ברשות הפלשתינית ב-2006 הצביעו רוב הפלשתינים בעד החמאס הקורא בגלוי לחיסולה של ישראל.."אומנם", כתב הישהאם," היו פלשתינים רבים שהצביעו עבור החמאס כדי להעניש את אבו-מאזן על השחיתות של סיעת הפתח, אך הם היו מודעים לכך שבזה הם הצביעו בעד טרור, פצצות של מתאבדים ורקטות על אזרחים תמימים. פלשתינים רבים מאמינים, כותב הישהאם, שאם תהיינה שוב בחירות בגדה המערבית וברצועת עזה, החמאס ינצח שוב".
"המדיניות של הרשות הפלשתינית בשנים האחרונות", קובע הישהאם, "היא לעודד חרם על ישראל ולהפוך לפשע כל צורה של נורמליזציה עם ישראלים. אבו מאזן וממשלתו גם הקדישו מיטב המאמצים להטביע על ישראל תווית של מדינת אפרטהייד כדי שהיא תהיה מנודה ע"י כל העולם".
"אבו-מאזן מאמין", כותב הישהאם, "שבעזרת האו"ם ושאר המדינות, הוא יצליח לסחוט מישראל יותר ויתורים מאשר באמצעות מו"מ. לכן, הוא החליט לנסות שוב להשיג הכרה באו"ם במדינה פלשתינית לאורך קווי 1967".
הצהרתו של אבו-מאזן שילך לאו"ם נעשתה כמעט בו- זמנית עם הוידאו של רומני. הישהאם סבור שקביעתו של רומני שמדינה פלשתינית תהווה איום על ישראל והחשש שלו ממעורבות אירן במזרח התיכון אינה בלתי מבוססת. ברגע שהחמאס ישתלט על הגדה המערבית, אירן, סודן וקבוצות טרור ינהרו לגדה המערבית וזרם הנשק יזרום לגדה לשם ניהול מלחמת ג'יהאד נגד ה"ישות הציונית".
הישהאם מחזק את דברי רומני בקביעה ש"בזכות" תמיכת אירן היה החיזבאללה מסוגל לירות עשרות אלפי רקטות על ישראל והחמאס היה מסוגל להשתלט על עזה, ולהשיג אלפי טילים ורקטות. הוא אף הוסיף, שבעתיד, אירן לא תהסס להשיג דריסת רגל גם בגדה המערבית.
הישהאם גם מסכים עם דברי רומני בנוגע לפתרון שתי המדינות. אבל, הוא מתייחס לעובדה שלפלשתינים יש בעצם 2 מדינות:ברצועת עזה ובגדה המערבית.
"הפעולות והדיבורים של אבו-מאזן בשלוש השנים האחרונות", קובע הישהאם, מוכיחים מעבר לכל ספק, שאבו מאזן ויתר על המסלול של שלום לטובת מאמץ דיפלומטי עצום להביא לדה- לגיטימציה של ישראל בעיני הקהיליה הבינלאומית".
ולסיום, קובע הישהאם, כי יש לשבח את רומני על מידת ההבנה שלו של המצב במזרח התיכון. הוא צודק בהחלט שהקונפליקט איננו על ההתנחלויות או המחסומים, אלא על עצם קיומה של ישראל. רוב האנשים בעולם הערבי והמוסלמי אינם מוכנים להשלים עם קיומה של ישראל. בניגוד לאובמה, רומני מבין היכן טמונה הבעיה.
