|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פסק דין העליון בתביעת הבדואים לבעלות על קרקעות מהווה תקדים בהסדרת נושא אדמות הנגב ● וגם: מדוע בשבועות אנו משחררים את רוחנו מבית האסורים
|
|
חבית אבק שריפה המשליכה על כלל זיקתנו לאדמות הארץ. אדמות אל-עראקיב [צילום: מיכל רותם]
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר נפל דבר בעולם המשפט. בית המשפט העליון דחה לחלוטין את תביעת הבדואים בגיבוי ארגוני השמאל בנושא אל-עראקיב. המקום הפך לסמל ולמוקד בעירה ביחס לכלל אדמות המדינה. הבדואים טענו לבעלות על קרקעות בנגב הצפוני מכוח "זכויות עתיקות", התובעים דיברו על "אדמות היסטוריות" שמהן נושלו, ושבעצם שבט אלעוקבי עיבד את האדמות האלה בתחילת המאה ה-19. לעזרת התובעים נחלץ פרופ' אורן יפתחאל כעד מומחה שטען לקיומו של יישוב בדואי קדום בתחומי אל-עראקיב, אבל כל טענותיו נדחו. הן המחוזי והן העליון ביקרו אותו בחריפות. השופטת שרה דברת כתבה: "התברר שהוא סמך על מקורות וציטט אותם בלי שטרח לקרוא בהם". בפס"ד העליון כתבה השופטת אסתר חיות: "מניתוח הראיות עולה כי פרופ' יפתחאל אינו נסמך על ראייה אוביקטיבית". ייתכן שהשבט הבדואי חנה במקום כחלק מנדודיו, אבל זה לא מוכיח שהיה שם יישוב קדום. הדבר המעניין היה הדיון בדבר שממת הנגב במאה ה-19. המומחית מטעם התביעה, פרופ' רות קַרק, טענה שחלקות אל-עראקיב לא היו מיושבות ומעובדות באופן קבוע עד ראשית המנדט הבריטי. היא הסתמכה על סקרי קרקע, מפות היסטוריות, תעודות רשמיות וספרי מסע. חשיבות הדיון המשפטי חורגת מהסיפור הפרטי של אל-עראקיב ונוגעת בטענה ההיסטורית באשר לכלל הארץ שהייתה ברובה שוממה, הן מבחינה חקלאית והן מבחינת תושבים. פריט חשוב בראיות היה מפת הסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), סקר מעמיק ויסודי שנערך בשנים 1877-1871 ופורסם בשבעה כרכים. המפה הייתה כה מפורטת עד שפורסמה ב-26 גיליונות (זמינה כיום באינטרנט). אנשי הקרן שירטטו כל ואדי, כל יישוב, עץ, בית. הם חרשו את השטח לאורך ולרוחב, ועיון במפה מלמד על העזובה והשממה של הארץ, ועל מספר התושבים הנמוך. התובעים הבדואים טענו לזכויות באדמות מכוח היותם "ילידים", אבל בית המשפט הטיל ספק בטענה, שכן גם לפי גרסתם הם הגיעו לנגב לאחר שכבר היה בשליטה של האימפריה העות'מאנית, ולכן לא מדובר במיעוט ילידי שנכבש על-ידי שלטון זר. מקריאת פסק הדין מתברר שהבדואים העותרים העידו ששבטם, אלעוקבי, נלחם נגדנו במלחמת העצמאות לצד צבאות ערב ובעקבות ההפסד נפוץ חלקו לעזה ולירדן. בשום שלב לא הוצג קושאן על האדמות ואפילו לא רישום שלהן כקרקע שהוקצתה לשבט בידי העות'מאנים. גם לא הוצגה ראיה שממשלת המנדט או האימפריה העות'מאנית הכירו בזכויות ילידות של הבדואים. בית המשפט שלל עקרונית את הניסיון "לייצר זכויות יש מאין". פסק הדין חשוב מאין כמותו והוא צריך לשמש בסיס להסדרת נושא אדמות הנגב מול תביעות הבדואים. מדובר בחבית אבק שריפה המשליכה על כלל זיקתנו לאדמות הארץ. אסור להשאיר את הסוגיה הזאת תלויה ועומדת. לתשומת לב הממשלה החדשה. |
|
|
יצחק הרצוג [צילום: Tomer Neuberg/Flash90]
|
|
|
|
| חלקו הראשון של הסרט על מסע הבחירות של הרצוג ממשיך את הקו שנשמע בתקשורת מאז תבוסת השמאל בבחירות: הייתה תקלה, לא היה "קמפיין" טוב. קוסמטיקה | |
|
|
|
חלקו הראשון של סרטה של הבמאית ענת גורן ("המקור", ערוץ 10) על מסע הבחירות של יצחק הרצוג ממשיך את הקו שנשמע בתקשורת מאז תבוסת השמאל בבחירות: הייתה תקלה, לא היה "קמפיין" טוב, ההתנהלות לא הייתה נכונה. קוסמטיקה. נכון שהכשלים מוצגים עכשיו בגלוי בעוד במהלך מערכת הבחירות התקשורת התגייסה להעלים אותם, אבל זאת חוכמה שבדיעבד. גם הניתוח שנשמע מפיו של ראובן אדלר או תמי שיינקמן, היועצת הפוליטית של הרצוג, נשמע לעייפה מצד עיתונאים רבים. "מי שניצח את הקמפיין הזה היה רק ביבי... השקרים האלה עם האוטובוסים ועם הנחילים", העימות הקטן ב"פגוש את העיתונות", גרבוז וכדומה. זה לא רציני. זה המשך היהירות שהפסידה את הבחירות. חשבון הנפש שנשמע עד היום הוא כיצד טעינו בחיזוי התוצאות והסקרים. הביקורת - גם בסרט - נותרה טכנית. כאילו אם היו מכים עוד יותר את נתניהו ו"הולכים על הראש של שרה" - הייתה התוצאה אחרת. הסיפור של גרבוז והקמעות מוצג רק כטעות וכמה חבל שהרצוג לא פירסם סטטוס בפייסבוק נגד. אין דיון על התכנים. ברור לשמאל שהתכנים שלו מצוינים, הרעיונות המדיניים והכלכליים שלו הם לעילא ולעילא, ורק אם יידע להלבישם בכתונת משחק נכונה, הציבור יקנה זאת. כדי כך פשה העיוורון במחנה הגדול והחשוב הזה. כמו לא עברנו יותר משני עשורים שבהם ניסינו וחווינו את הפתרונות המדיניים הללו שהתפוצצו בפנינו בדם ואש ותמרות עשן. כאילו איננו רואים כיצד שינה המזרח התיכון את פניו לחלוטין, אבל השיח השמאלי - גם בבחירות הנוכחיות - נותר כאילו אנחנו עדיין בשנות ה-80. ככה לא בונים תיקון.
|
|
החברה הישראלית מקיימת דיאלוג של קרבה וריחוק עם המסורת היהודית ועם אוצר החוכמה ששום אומה לא העמידה כמותו לצאצאיה. "לא בשמיים היא", אמר משה בדברי פרידתו מהעם. לא בשמיים היא, נאמר אנחנו ונבקש אחר אוצרות החוכמה הללו שלא אחת הזנחנו והעדפנו להשאיר אותם אצל אחרים. גם אם נזנח הניגון היהודי - היה זה לשווא. הוא חוזר ביתר שאת ודופק על חלוננו. בעיקר אנחנו, שהעברית היא שפתנו.
מכיוון שאיננו חקלאים ברובנו, אפשר להבין את חג הביכורים גם כביכורי הדעת, הבשלת תהליך הלימוד, קטיפת פירות המאמץ האינטלקטואלי והנפשי, בואכה מתן תורה פרטי וכללי. חג השבועות הוא סיום התהליך שהחל בפסח. בפסח נזהרנו מחמץ ואכלנו מצות, ואילו בשבועות אנחנו מצווים להקריב דווקא חמץ.
החמץ, כלומר הלחם, הוא היעד והתכלית של החקלאי כבר מראשית עבודתו. לעומתו, המצה היא לחם שנעצר בתחילת התהליך, חיסרון המצפה להשלמתו. המצה היא לחמו של העני, גם זה העני בדעת - ואילו החמץ והשאור המתפיח את עיסת הבצק מייצג גם את העשיר בדעת, או לפחות את זה שעמל והשקיע כל הדרך עד שקנה חלק ונחלה בחוכמת עמו.
בפסח יצאנו מבית עבדים - כל אחד ומצרים שלו, המיצרים המעיקים על חייו. בשבועות אנחנו משחררים גם את רוחנו מבית האסורים - כל תקופה ואסיריה, כל תקופה וסוהרי הדעת שלה. וגם באומרנו זאת, נזכור את דברי רבי טרפון, איש המאה השנייה לספירה, שאמר בפרקי אבות: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה".
|
|
| תאריך:
|
26/05/2015
|
|
|
עודכן:
|
26/05/2015
|
|
דרור אידר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אל תתרגש הרבה
|
26/05/15 14:59
|
|
|
|
|
|
הערה חשובה.
|
26/05/15 16:17
|
|
|
|
2
|
|
מרלון ברנדו הגדול
|
26/05/15 15:19
|
|
|
|
3
|
|
חשבון נפש
|
26/05/15 17:07
|
|
|
|
4
|
|
אדם הגון
|
30/05/15 18:36
|
|
על 5 עמודים, לא פחות, נמרח הראיון עם אהרן ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון עד 2006, במוסף יום ששי של ידיעות אחרונות, מהשבוע שעבר. אם סברנו שהשנים הרבות שברק בבחינת גימלאי, אולי תרמו לתובנות של האיש ולראיה יותר כוללת, פרספקטיבה יותר רחבה שלו, לגבי ההוויה הישראלית המורכבת, בא הראיון הזה וטפח על פנינו. ברק היה ונשאר אותו ברק. הפעם הוא נעזר במראיינים הפוסעים מעדנות על בהונות רגליהם לידו, ומשתדלים מאוד שלא להכביד עליו בשאלות מיותרות. כך לדוגמה נשמטה לחלוטין השאלה המתבקשת על הפסיקה האומללה של ביהמ"ש העליון לגבי מתקן חולות ופסילת הפתרונות שהוצעו על-ידי הממשלה לפתרון בעיית מהגרי העבודה בדרום תל אביב. למעשה ביהמ"ש העליון נכנע לגורמי שמאל שונים וארגונים חוץ פרלמנטריים והעדיף באופן ברור את מהגרי העבודה על פני שלומם וביטחונם של תושבי דרום תל אביב.
|
|
|
|
|
ארגוני המדינה האיסלאמית עולים, גואים ושוטפים את מרחבי המזרח התיכון בדרכם לכמה בירות. הקביעה הזאת נשמעת כמו פרסומת לגולדסטאר או משהו דומה, שמרווה – אבל זה לא המצב עם דאעש. הם טרם הגיעו לרוויה וראשים רבים עוד יתגלגלו לתוך חולות המדבר.
|
|
|
|
|
לפני 15 שנים, בלילה שבין 23-24 מאי 2000, ישב גבי אשכנזי, אלוף פיקוד צפון, בחדרו ועקב אחר היציאה של כוחות צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. לאט-לאט המוצבים מתפנים, מפוצצים, והשיירות עושות דרכן ארצה. מבוצע ירי של חיזבאללה על השיירה היורדת ממוצב הבופור, ועל שיירה המגיעה למוצב "כרכום" של צה"ל, אך אין אבידות. כל שיירה החוזרת ארצה ללא פגע, מוציאה מגבי אנקת רווחה. חיל-האוויר מופעל מדי פעם בפעם לחסימת צירים ולתקיפת מוצבי "צבא דרום לבנון" (צד"ל) שננטשו ונתפסו ע"י חיזבאללה. הוא גם מופעל להפצצת ציוד וכלי רכב צה"ליים שהושארו בשטח. לקראת השעה 5 בבוקר, 24 מאי, מרבית המתפנים כבר בישראל, אין נפגעים. ואז מקבל גבי שיחת טלפון בקו אזרחי. על הקו האלוף במילואים עמנואל סקל, ששכל את בנו בכורו בדרום לבנון. "כששמעתי שצה"ל יצא מלבנון ובלי אף נפגע, אמרתי שאני מוכרח לדבר אתך", אמר לו עמנואל בקול נרגש. גבי התאפק שלא לבכות. בשעה 0648 הוא מדווח לרמטכ"ל, מופז, שאחרון החיילים עזב את לבנון. מופז מברכו, כולו שמחה על כך שאין אף נפגע. לא עוברות דקות ואהוד ברק, ראש הממשלה ושר הביטחון, מברכו על היציאה, על כך שאין נפגעים, על כך שאין אש. "אני עולה לצפון", הוא מודיע לגבי.
|
|
|
|
|
איילת שקד כשרת המשפטים מתכוונת לחזק את הכנסת, את החלטות הממשלה ולשמור על מקומו, תפקידו ומעמדו המיוחד של בית המשפט העליון - במסגרת האיזונים החיוביים. ההתנפלות על גב' שקד הייתה גסה ולא הגיונית. אילו הייתה נציגה של המחנה הציוני - הייתה מקבלת פרס ופרסום
|
|
|
|
|
ביום שישי, י"א בסיוון, 28.5 בשעה 10.30 תחנוך עיריית תל אביב רחוב על שם אריה לובה אליאב במעמד ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הרב מאיר ישראל לאו, הרב הראשי של העיר תל אביב יפו, אישי ציבור, חברי כנסת, בני משפחה ומוקירי זכרו. ראויה העיר בה חי שנים רבות שרחוב בעיר יישא את שמו - "דרך אריה לובה אליאב".
|
|
|
|
|
