אופוזיציה מטבעה היא נגד והיא נותנת את טעמי ההיפכא מסתברא, אולם אופוזיציה אינה מקום לבניית מפלגה. די אם נזכיר כי מרצ יושבת באופוזיציה כבר 15 שנה ולא מצליחה להתרומם.
בתום הרכבת הממשלה אמר בוז'י הרצוג כי טקטית הוא התכונן לספסלי האופוזיציה. ולכן זה עבד לו והוא הצליח להגיע לשם. נו באמת, מי מאמין, הרי הגדרת המפלגה בבסיסה כי היא מוקמת על-מנת להגיע לשלטון.
והנה יש שני גושים באותו סדר גודל. אומנם ההרכב באופוזיציה הוא הטרוגני, אולם הם מאוחדים ברצונם להפיל את הממשלה. אומנם תיקון החוק בנושא הצבעות האמון גרם לכך כי צריך רוב של 61 חברי כנסת שתומכים במועמד מוסכם לראש הממשלה כתנאי בסיסי להפלת הממשלה, אולם זה לא מפריע לחברי
מפלגת המחנה הציוני להודיע בריש גלי כי הם יחליפו את הממשלה.
בסיומו של יום, כל 120 הח"כים שנבחרו, נבחרו להוביל את מדינת ישראל קדימה ולהבטיח את שגשוגה וקידומה לטובת תושבי ישראל. לצורך כך אין הבדל בין קואליציה לאופוזיציה. אלא שההתלהמות כל כך גדולה, ששוכחים את מטרת בחירתם יום אחרי הבחירות.
מבחינתי, אופוזיציה צריכה להיות אחראית כמו הקואליציה. עליה לתמוך ביוזמות ממשלתיות שבאות להיטיב עם העם ולהתנגד בחריפות לכל יוזמה לפגוע באזרחים. אלא שראשי האופוזיציה מדברים על דבר אחד - על הפלת הממשלה.
ראשת התנועה
ציפי לבני אומרת שהיא ובוז'י יודעים כיצד לקרב את מדינות העולם לישראל ושיעמדו לצידנו. אז למה היא לא עושה זאת? למה היא למצער לא מגלה את אוזנו של ראש הממשלה כיצד עושים זאת ושומרת את הסוד לעצמה?
מרבית הפוליטיקאים אוהבים לומר שיש להם עקרונות. לא מזמן שמעתי את
עמיר פרץ בעניין ופרץ של צחוק פרץ ממני. זה שדרש מ
שלי יחימוביץ' שתצהיר בפומבי שלא תיכנס לממשלת נתניהו ומשעשתה כך מיהר להצטרף לציפי לבני ונכנס איתה לממשלת נתניהו.
אביגדור ליברמן סירב להצטרף לממשלת נתניהו הרביעית באומרו שזה לא תיקים אלא עקרונות. את העקרונות הנפיק רק כמה ימים אחר כך.
נו חברינו הח"כים, תפסיקו לחשוב שאנחנו מטומטמים. אנחנו רוצים ח"כים ושרים שדואגים לנו ולמדינה 24/7, 365 יום בשנה, כי אחרת ביום הבחירות נדע להעניש את מי שעובד עלינו בעיניים.
