|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: Museum of Modern Art courtesy The Phillips Collection, Washington D.C. via AP]
|
|
|
ההגירה בציורי Jacob Lawrence
|
|
"איזה צירוף מקרים שהחלטת להעלות את תערוכת סדרת ה-'migration' במלאת 100 שנה להגירת הכושים הגדולה מהדרום לצפון - כשבאותה עת מתחוללת סערת המחאה של הכושים שמופגנת בכל רחבי ארה"ב?" שאלתי את מנהל מוזאון MoMA שפגשתיו בפתיחת תערוכה בגלריה גאגוזיאן. גלן ד. לאורי חייך והנהן בהנאה
|
|
ואכן, התנועה ההמונית שהחלה ב-1915 ושארכה כמה עשרות שנים, בהן היגרו המוני השחורים מהדרום החקלאי לצפון העירוני, היוותה ציון דרך חשוב בהיסטוריה האמריקנית. עד כדי כך, שהצייר הכושי, אחד הגדולים שהיו לאמריקה, Jacob Lawrence (יליד 1917-2000), שהוריו היו בין המהגרים, אך הוא גדל בהארלם מגיל 13, החליט ב-1941, כשהיה בן 23, לתעד בסדרת 60 ציורי טמפרה קטנים את כל שלבי המהלך ההיסטורי הזה. לשם כך, חקר ובדק חודשים ארוכים בסניף הספרייה העירונית של ניו-יורק בהארלם את כל המסמכים, הצילומים, השירה, הכתיבה הפוליטית והתרבות שנוצרו אז בקהילה זו, ותוצאת מחקרו היא הסדרה של ההגירה, או כפי שהיא נקראת - migration, המוצגת כעת במלואה במוזאון לאמנות מודרנית בניו-יורק. הסדרה נחשבת לאבן פינה בתולדות האמנות האמריקנית.
הסדרה הוצגה ב-1941 ב"דאון טאון גאלרי" בניו-יורק (כשג'ייקובס הוא הצייר השחור הראשון אי-פעם שהציג בניו-יורק). מיד לאחר שסיים לורנס את מלאכתה, היא נרכשה עבור שני מוסדות תרבות חשובים: על-ידי אלפרד באר, מנהל המוזאון ל"מומא", ועל-ידי דאנקן פיליפס ל"פיליפס ממוריאל גאלרי" שהפכה כיום ל"אוסף פיליפס" - מוזאון בוושינגטון. עד כדי כך דאגו לחלק ביניהם חצי-חצי, שמומא רכשו את כל הציורים הזוגיים, וקרן פיליפס רכשו את האי-זוגיים. מעכשיו ועד ה-7.9.2015 היא תוצג בניו-יורק, ואז תעבור למוזאון בוושינגטון.
עבדות, לינץ' ובצורת
כדי להבין מה גרם לו ליצור את הסדרה, כדאי לזכור שלורנס היה כל חייו בעל תפישה חברתית חזקה, ולכן נהג לשלב ביצירותיו את היסוד האפי והוויזואלי כאחד. לכל ציוריו נתן שם וכיתוב, שממש מתארים בפרוטרוט את כל מצבי הטרור והאלימות הקשים בהם היו נתונים הכושים עד מלחמת העולם הראשונה בדרום. ניצול עבודתם בתנאי כמעט עבדות, מעשי לינץ' שהיו בבחינת טריוויה, ובצורת קשה מאוד שנחתה על הדרום, ייבשה את כל שדות הכותנה, וגרמה להם להיות רובם מובטלים.
ציוריו עזי המבע, המתארים כל מצב וסצנה בצורה פלסטית בכתמים מוגדרים, מבלי להרבות בפרטי האנשים, מכילים רמזים לרקע החברתי והמצוקה האיומים בהם היו נתונים הכושים שם אז. כמו למשל גג בניין הנראה כמו כיסוי הראש של הקו-קלוקס-קלאן, כמצנפת מחודדת. שלא לשכוח שבדרום אפילו לא קיבלו זכות להצביע. את המעבר לצפון עשו ראשית כל הגברים; הרכבות היו גדושות בהם עד פיצוץ. הנשים היו האחרונות שהגיעו לצפון. בצפון השחורים זכו להיות קורבנות לירי מצד הלבנים, הן מהאנטגוניזם שלהם כלפי השחורים והן מהסיבה כי הם הועסקו כשוברי שביתה, והלבנים ירו בהם למוות ונהגו לשרוף את בתיהם של השחורים.
סגנון ציורו המיוחד שירת היטב את מטרתו. לא קיטש בסגנון חיקוי אימפרסיוניסטי, אלא אמירה חזקה ופשוטה, כמעט תוך הפשטה של נושאי הציורים, אך עם השארת המיתאר שלהם, כשהרקע כן עשוי במשיכות מכחול דקות ומעודנות.
מבט על מצוקת השחורים
למרבה הפלא, דווקא תקופת השפל הכלכלי של ארה"ב, שהגיעה לשיאה בשנות השלושים, והולידה את תוכנית ה"ניו דיל" של תמיכה במובטלים על-ידי מתן עבודות יזומות, במיוחד התוכנית להעסקת אמנים פלסטיים - היא שהביאה ליצירת אמנות ופריחתה דווקא מתוך השפל הכלכלי. אמנים מובטלים לבנים (כמו ג'קסון פולוק) ושחורים כאחד זכו שיזמינו מהם עבודות אמנות לעיטור בנייני ציבור ועוד.
בעוד הלבנים והעולם כולו היו אדישים למתרחש שם אז, גם עבורנו התערוכה מהווה הארה ודרך להבנה של מצוקת השחורים, שכעת מזדעמים על רציחות ללא סיבה של שחורים בידי שוטרים לבנים - מה שהצית את מדורת הדמים של מחאתם המאיימת על כל אמריקה כעת. למרות שראיתי את חלקה של סדרת ההגירה שהוצגה במוזאון ויטני לפני שנים, התערוכה כעת במומא נוקבת ועשירה עוד יותר. המוזאון מציג מלבד הציורים, גם כמה ציורים פוליטיים של חבריו השחורים באותה תקופה: רומייר בירדן, ומורהו של לורנס - צ'ארלס אלסטון. כמו-כן מוצגים יצירות שירה, צילומים תקופתיים של גדולי הצלמים: דורותיאה לאנג, בן שאהן, גורדון פארקס ורוברט מק'גיל.
באולם מיוחד, שלאורכו מושבים ומולם תצלומי כל גדולי הזמר השחורים של שנות ההגירה, שהפרו את האמנות בהארלם, והיו מוקד תקופת הזוהר של הרובע, נראים ונשמעים צילומי סטיל ווידאו תוך השמעת כל שיריהם הנודעים בין היתר של פול רובסון (אולד מאן ריבר), מאריאן אנדרסון, דיוק אלינגטון, בילי הולידיי, בסי סמית, שסרט על חייה יעלה הערב ב"יס 3", וסאצ'מו הגדול - לואי ארמסטרונג. הישיבה וההאזנה לשיריהם הייתה חלק מאוד מרנין בביקור בתערוכה.
תערוכה נהדרת, מלבבת, נוגעת ללב ומשכילה. לא להחמיץ!!! עד ה-7 בספטמבר 2015.
|
|
[צילום: Museum of Modern Art courtesy The Phillips Collection, Washington D.C. via AP]
|
|
|
|
| תאריך:
|
27/05/2015
|
|
|
עודכן:
|
27/05/2015
|
|
עליס בליטנטל
|
|
ההגירה בציורי Jacob Lawrence
|
|
"נעורי ורדה'לה" הקלאסיקה של חנוך לוין העולה עתה בבית צבי ברמת גן היא חוויה תיאטרלית מענגת. כרגיל, אצל חנוך לוין, זוהי הצגה ששוזרת בחובה מצבים גרוטסקיים, הזויים ואבסורדים, אך המתמזגים לכדי שלמות נאה ושופעת של צחוק ונחת.
|
|
|
|
|
כשמשהו תופס הוא תופס, ועם הצלחה פנומנאלית לא צריך להתווכח. העיר קאן, יותר נכון רצועת החוף שלה עם בתי המלון, המסעדות, ארמון הפסטיבל, ואולמות ההקרנה מתמלאים באנרגיות, אמביציות, עסקות וחלומות קולנועיים במשך כשבועיים רצופים - בכל חודש מאי. מעל כולם עומדת כמובן התחרות הרשמית בה מתמודדים מדי שנה כ-20 סרטים ארוכים, אבל מתחתיה מתקיימות תחרויות מישנה הקרויות "מבט מסוים", "שבועיים של הבמאים", "שבוע הביקורת" וכמובן - "שוק הסרטים" אליו אין צורך לעבור מבחניי-סף, וההתקבלות אליו היא בעצם בואך אליו עם מרכולת קולנועית ומספיק מזומנים על-מנת לשכור ביתן, אולם הקרנה, חדרים במלון וכל ההוצאות הנלוות שחלקן כואבות מאוד בכיס וחלקן גם מענגות במידה ואתה מצליח במשימתך וגורם למאן-דהוא, ממדינה קרובה או רחוקה, לרכוש בכסף טוב את הסרט אותו הצגת בפניו.
|
|
|
|
|
במרכזה של רחבה שטופת-שמש, בשכונת רמת אביב הירוקה שבצפון תל אביב, ממוקם ביתא קפה (רחוב ברודצקי 17) - ביסטרו שכונתי באווירה פסטורלית. לעת צהריים נוהר למקום קהל סועדים, המוצא בו פינה אפופת רגיעה.
|
|
|
|
|
בימים אלה פוקד את ישראל גל חום שצפוי מחר להפוך לקיצוני עם טמפרטורות גבוהות במיוחד. בימי שרב וחום כבד, מורגשת עליה בפניות למגן-דוד-אדום מאנשים שמתלוננים על חולשה ותשישות, התעלפויות, התייבשויות ומכות חום ובמד"א עומדים בכוננות ובהערכות מיוחדת.
|
|
|
|
|
ראו מה קורה כאשר עורך דין מחליט שלקוחותיו חייבים לו רבבות שקלים, ואז הוא מייצג את עצמו. הנה המקרה של עו"ד יואל גואל שמחי, אשר טוען בעקשנות שיצחק שעיבי ובתו רויטל שעיבי-וולף חייבים לו 180,000 שקל.
|
|
|
|
|
