סַבְלָנוּת

לֹא נוֹאַשְׁתִּי מִלִכְבּוֹש אוֹתָךְ
כיבוש מלא מִגְּבוּל-לגבול-לגבול
וכך סוף-סוף לשחרר אותך
מכיבושים לא נאורים:

אין ולא יהיו לי שום תנאים
לא מוקדמים ולא מאוחרים
ותוכלי שוב לעשות מה שתִרצי
עִם עצמך וְעִם מי שתִרצי.

לא נואשתי גם מהתקווה
שכשתִּהְיִי שוב חופשייה כָּלִיל
ולַחֲלוּטִין ולְגַמְרֵי וכו'
תִרצי להיות אז לִצְמִיתוּת שלי

אֲבָל רק כְּאִילוּ לִצְמִיתוּת
כי שום דבר הֲרֵי אינו נִצחי
חוץ מרִיק אֲפֵל ואינסופי
שֶׁמֵעֵבֶר לכול הדברים –

וחֲבָל שֶׁמַחֲצִית-חַיִּים
מִתבזבזת לנו על דברים
שחשיבותם מאוד מִשְׁנִית
ולפעמים פחות מכול מִשְׁנִית.

לא נואשתי מִלַחֲרוֹשׁ אוֹתָךְ
לזרוע בדִמעה וּבְרינה לִקְצוֹר
כמו שנוהגים בָּאֲדָמָה
אלה שעובדים אותה יומיום

כן. אני עדיין מחכה
שהזמן לכבוש אותך יבשיל
(חיוך סודי שלך אֵלַי יִקְבַּע
אֶת יום העַיִן ושעת השִׁין).