בתקופה האחרונה מנהל אובמה מסע של ראיונות לתקשורת האמריקנית והישראלית, פגישות עם חוגים ומנהיגים יהודיים בארה"ב וסידרה של אימרות שפר מטרידות ומזיקות. את המסע האובמאי הזה, מלווה אירופה בפרץ של איומי סנקציות, "הבעות כעס" ולחץ דיפלומטי על ישראל לחדש את המו"מ עם אבו מאזן, כשאבו מאזן עצמו מפיץ הכרזות מזגזגות שחלקן מדבר על תנאים מוקדמים לחידוש השיחות ואחרות אומרות בדיוק ההפך. הפלשתינים בהשראת אובמה והאירופים, עוסקים כיום בכל דבר אפשרי מלבד בנסיון לחזור לשיחות ישירות ללא תנאים מוקדמים, תנאי חיוני והכרחי להסדר ישראלי-ערבי-פלשתיני.
ברקע דברים אלה מתנהלים עוד שני קמפיינים, חשובים פחות: האחד, הוא ראיונות-רקע של אישים סעודיים וערבים אחרים שמייעצים לישראל "בלחש" ו"בסתר" לנצל את שעת הכושר ולקבל את היוזמה האולטימטיבית הסעודית, כשכך תינתן להם הזכות לשתף פעולה עם העולם הערבי המתון נגד תוכנית הגרעין האירנית והתפשטות דאעש ואל-קאעידה באזור. השני, הוא סדרת דיקלומי-רקע של גורמי שמאל בישראל שמגבים את אובמה ויועציו ומסייעים להם להפעיל לחץ מדיני על נתניהו וה
ממשלה הנבחרת שלו, שמבוססות על תמיכה ציבורית במדיניות לאומית שונה.
בראיונות של אובמה עולות מחשבות ותפיסות שלעיתים קשה מאוד להבין את היסוד הראלי שלהן. דומה שאובמה מדברר את עצמו ובמסגרת זו אינו בוחל אפילו בסיפורי בדים או במושגים שגויים לקידום התמונה שהוא מבקש לצייר. ברור שכרגע המאמץ העיקרי של אובמה הוא ההסכם עם אירן, והמכשול העיקרי הניצב בפניו הוא
בנימין נתניהו והשפעתו בקונגרס. ולפיכך הוא תוקף את נתניהו ואת אמינותו בנושא הגרעין והחלופות למוטט או לעצור את תוכנית הגרעין האירנית, וההסדר עם הערבים. אובמה מרבה לדבר בזמן האחרון על האמינות של נתניהו, על-רקע הצהרותיו בבחירות שבימיו (כראש ממשלה, ר.ל.) לא תקום מדינה פלשתינית באיו"ש. אינני מטיל ספק בכך שאובמה מספיק אינטליגנטי בכדי להבין מה בדיוק אמר נתניהו, אבל הוא גם מספיק לא ישר בכדי להתעלם מכך ולנסות לנצל אמירה זו לטובתו. ניצול זה הוא מבקש להשיג ע"י השחרת פניו של נתניהו כאילו הוא אינו שוחר שלום, וייחוס לדבריו של משמעות מעוותת. אם יושחר נתניהו בנושא המו"מ עם הערבים, אולי יואיל הדבר לפגוע באמינותו גם בנושא האירני, ואם לא יועיל ורק יזיק לישראל, אובמה מסתפק גם בכך. הוא עוד מרחיב את הדברים, לאחר שגייס למהלך את כל עוזריו הנ"ל ובמיוחד את האו"ם ואירופה, ומדבר על ישראל שמאבדת מאמינותה - האמנם?! דומה שאובמה הוא אחד מסוכני התעמולה האנטי-ישראלית המרכזיים כיום, ועושה ככל האפשר לפגוע בנתניהו גם אם פרוש הדבר הוא פגיעה באמת רק בישראל. במילים אחרות, אם ישראל מאבדת מאמינותה כיום, הדבר נגרם במידה רבה בעטיו ובזכותו המפוקפקת של אובמה.
אין לי ספק שאובמה מבין היטב שישראל אינה יכולה לנהל באזור זה את אותה מדיניות שמנהלת ארה"ב שנמצאת במרחק של 10,000 ק"מ ממנו. שטחה של ישראל הוא 25,000 קמ"ר לעומת כ-8.5 מיליון!!! קמ"ר של ארה"ב. ישראל מונה כ-8 מיליון תושבים, וארה"ב 320 מיליון. לארה"ב אלפי ראשי חץ גרעיניים עם אמצעי שיגור מגוונים ביותר המפוזרים על פני כל הגלובוס ומבחינה זו ארה"ב היא המדינה החזקה ביותר בעולם. אובמה אינו יכול לחשוב ברצינות שאיום גרעין אירני על ישראל ניתן לשיפוט על-פי קריטריונים אמריקנים. המציאות האסטרטגית כלל אינה ניתנת להשוואה וכל נסיון להסתכל על האיום שחווה ישראל דרך משקפיים אמריקניות הוא טיפשות או רשעות.
כשאובמה מדבר על כך שאם אירן תפר את הסכם הגרעין ניתן יהיה לחזור ולהטיל עליה סנקציות, הוא הוזה או משקר שוב. עד שסנקציות יעבדו, תוכל אירן לייצר באמצעות הציוד המשופר שהיא מפתחת ממילא מבלי שההסכם מונע זאת ממנה באופן אפקטיבי, עשרות פצצות אטום. ואז לסנקציות לא יהיה שום ערך והאיום על ישראל יהיה בלתי נסבל. זאת ועוד: אירן ממשיכה בפיתוח טילים בליסטיים לכל הטווחים האפשריים, בהקניית יכולות לטילים אלה לשאת ראשי חץ גרעיניים וביכולות פיצול הראשים במהלך השיגור, שמגדילות את סכנתם ומכבידות על יכולת היירוט האפקטיבית שלהם. וכאשר תהיה בידי אירן יכולת גרעינית, יוכפל וישולש גם איום הטרור הגרעיני, ראשית באזור ואחר-כך גם בארה"ב. אבל זה יקרה כבר כנראה אחרי עידן אובמה ויהיה הבעיה של מחליפיו ושם העם האמריקני.
המשחק האובמאי "מתוחכם" וערמומי עוד יותר. אובמה מגדיל את ההקצאות לישראל לבניית מערכות יירוט נגד טילים ורקטות ובו בזמן מנטרל את המשמעות של הקצאות אלה ע"י יצירת פרצות במערך ההגנה הישראלי באמצעות מהלכים בוגדניים מסוג המו"מ עם אירן. פעם אחת הוא "קונה את עולמו" במתן סיוע צבאי מוגבר כביכול לישראל וביד השנייה הוא מחליש אותה. קונה לעצמו זכויות מוסריות באמצעות הכסף, ובה בעת מחבל גם בזכויותיו של משלם המיסים האמריקני שמשלם כספים אלה וגם מחבל בהגנה הלאומית של ישראל.; יישום מופתי של עקרונות מקיאבליים טיפוסיים. והוא עושה זאת לא רק בעסקת הגרעין האירנית, גם באספקת נשק למדינות המפרץ ללבנון ואחרים, וגם כאן הוא מבטיח לישראל פיצוי הולם, שמשמעותו המקרה הטוב היא איזון ובמקרה הפחות טוב הגדלת נטל הביטחון ופגיעה באזרחי ישראל - פוליטיקה ידידותית נוסח אובמה. המוזר והמפתיע ביותר הוא שחכמי המדיניות בשמאל הישראלי אינם רואים זאת או בוחרים להתעלם מכך משום שקיומם הפוליטי מושתת על אמירת "אמן" אחרי כל גחמה אמריקנית.
לאור כל אלה, וגם לאור העובדה, כפי שנראה להלן, שאובמה משעבד גם את הסכסוך הישראלי פלשתיני-ערבי לטובת מדיניותו מול אירן, ישראל אינה יכולה לסמוך על ארה"ב בשאלות קיומיות של ביטחון לאומי. ארה"ב של אובמה חוזרת ומוכיחה זאת פעם אחר פעם, לרבות בהתקפותיו חסרות השחר של אובמה על נתניהו. אם מדיניות החוץ נקבעת ע"י כל נשיא בנפרד ויהיה בארה"ב ביום פקודה נשיא שחושב אחרת מאתנו ואחרת גם מאובמה, על מי תסמוך ישראל אז? על הניירת שמציע לנו אובמה?
גם בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני טועה ומטעה אובמה באותם שיקולים בדיוק. לא נתניהו פוגע באמינות הישראלית, אובמה ויועציו הם שעושים זאת. הם עושים זאת משום שהם מנסים לנהל מרחוק את ישראל ו"להאכיל" אותה בשקרים והטעיות שהם עצמם לא היו מוכנים להשלים עימם אילו היה מדובר בארה"ב ובאיום דומה עליה. קריטריוני הנכונות הישראלית להסדר עם הפלשתינים הונחו על השולחן בנאום בר-אילן של נתניהו, ב-2009. לאחר מכן היו התבטאויות נוספות בחזקת פרשנות או הדגשה או התייחסות לצורך הבהרה, אבל קריטריוני היסוד לא שונו, וגם אין סיבה או הצדקה לשנותם. לכל צד עמדות המוצע שלו, ותפקיד המו"מ למצוא דרכים לגשר על פערים ולהגיע לפשרה ששני הצדדים יודעים לחיות עימה. מאז בוחר לו אובמה כל מה שמתאים לייחוס ברגע נתון, מבדל אותו מהכלל ועושה בו שימוש מגמתי ומטעה. ובאותה הזדמנות הוא כמעט תמיד "שוכח" שמדובר בעסקת-חבילה. ישראל לא תוכל להגיע להסדר ולא התכוונה להגיע להסדר בשלבים, משום שקריטריון יסודי בכל הסדר חייב להיות הכרה ערבית במדינת-לאום יהודית בארץ ישראל, שלום ונורמליזציה עם כל המדינות הערביות גמר הסכסוך והתביעות. ולכך הערבים אינם מוכנים. אי- הנכונות הערבית לפשרה הוא נייר הלקמוס האולטימטיבי למצבו של הסכסוך ולסיכוי להשיג בו תוצאה קונסטרוקטיבית. מי שמתעלם מכך איננו מציאותי ורק דוחה את הקץ. ולכן, כשנתניהו אומר שבזמנו לא תהיינה בארץ-ישראל המערבית שתי מדינות (או לא תקום מדינה פלשתינית), זו הערכה מפוכחת. וכאשר אובמה אומר שההוא מזגזג זה שקר והטעיה.
במקום לחלק ציונים לנתניהו, אם רוצה אובמה באמת לקדם הסדר, מוטב יתחיל לטפל מול הערבים בבעית סרבנותם להשלים עם ישראל. אם הוא רואה בעיה זו כחזון "אחרית הימים", ואת ההסדר כדבר-מה קרוב, הוא הוזה. אם הוא חושב שהמצב יכול להשאר כאן סטטי - הוא הוזה; הערבים לא יעמדו בכך וגם הישראלים לא יעמדו בכך. ללא פתרון הסרבנות הערבית כלפי מדינה יהודית ריבונית באזור, לא יקרה דבר. סנקציות או החלטות הצהרתיות כאלה ואחרות לא יביאו שלום. רק פשרה היסטורית אמתית שבה ויתורים ערביים מהותיים מול ויתרים ישראלים מהותיים יכולים לקדם הסדר. הגיע הזמן להבין שפירושה של החלטת האו"ם 242, הוא שטחים (ולא כל השטחים) תמורת שלום (שלום מלא, גבולות ביטחון וגמר הסכסוך על כל היבטיו ותביעותיו ובכללן זכות השיבה). שום פירוש אחר אינו אפשרי מעשית.
בינתיים, כל מה שעושה אובמה זה מחולל כאוס באזור, מכביד במהלכים שליליים מסוגים שונים על הסיכוי להסדר על-ידי העמקת הסרבנות הערבית. בכך הוא מקרב מלחמה נוספת, שהיא בסופו של דבר שתכריע לגבי המציאות. כאשר הצדדים אינם יכולים או אינם מוכנים לוויתורים הנדרשים והמתווכים אינם מבינים את המציאות ומייצרים כאן מתוך אשליות כישלון מדיני אחרי כישלון מדיני, והתככנות היא עיקר והמדינאות היא תפל, המצב הולך ומתדרדר, היחסים והאמון הולכים ומתדרדרים, והתסכול הולך וגובר. כך לא בונים "עולם טוב יותר". והואיל ואובמה הוא עדיין השחקן הראשי ונותן הטון הראשי באזור ובעולם, הוא גם האחראי הראשי לתוצאות ולא נתניהו. נתניהו עושה את המוטל עליו, במסגרת מה שהטיל עליו העם שבחר בו לראשות הממשלה, ובמסגרת האילוצים שאת עיקרם כופים עליו אובמה ומדיניותו.
