לאחרונה נדון תקציב הביטחון מעל גבי המדיה הטל-בזיונית (לא, זו לא טעות דפוס). שני כתבים ופרשנים חברו להם יחדיו לעת מצוא, בעודם מציגים את עצמם כמבינים יותר מאחרים כיצד צריך להראות תקציב הביטחון ויש להם טפישות עולם (ראה הערה למעלה) הבנויות כביכול על הידע שצברו במהלך השנים ככתבים (האחד צבאי והשני כלכלי).
אלא שהתקציב ככלל הוא דבר הרבה יותר מסובך ופנים רבות לו ותקציב הביטחון ככזה הוא ראי של חיי המדינה כולה: יש בו הכלהחל מחינוך, רווחה, כוח אדם, תגמולים ושיקום. רכש בשקלים, רכש בדולרים במסגרת הסיוע של ארה"ב לצהל, אחזקת משלחות בחול, נספחים צבאיים ועודועוד.
הכתבים (הלא מוכשרים, לפחות בתחום), עשו חושבים והבינו כי אינם יכולים להתמודד עם העומק של התקציב ולכן בחרו בדרך הקלה (שנוהג בה גם האוצר) והפנו את חיציהם לכוון הגמלאות של משרתי הקבע, כאילו שהדבר נעשה במחשכים, כאילו משרתי הקבע גנבו את הגמלאות מהציבור, כאילו עד לחתימת הסכם עיני לא הייתה תופעה של פנסיה תקציבית לכל המגזרים בשירות הציבורי החל משופטים וכלה בעוד עובדי ציבור, הידעתם כי גם ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה ניתן להוציא לפנסיה תקציבית מי שעבד 15 שנה והגיע לגיל 42 שנה, האם ידעתם כי גם במשרדי הממשלה עובד שפורש לגמלאות יכול לקבל תוספת של 6% לגמלה שלו אם יש נימוקים טובים לכך? (ידע אישי).
הידעתם שבעשר השנים האחרונות נשחקה הגמלה התקציבית של גמלאי צהל ב-25%! משום שקברניטי משרד הביטחון לא השכילו לחתום על הסכם עיני וגרמו נזק אדיר לגמלאי צה"ל.
כשאני הייתי בגולני, סג"ם צעיר ומבטיח, נתקלתי בתופעות שקצינים בעלי דרגות מעלי, עזבו את משמרתם ונסעו הביתה וניסו להחזיר את נשותיהם שנטשו את הבית, בגלל הבעל הנפקד ש"בילה" ימים ולילות בצבא. בעקבות זה נערך סקר בצה"ל ובה נשאלה אוכלוסיית משרתי הקבע מה הדבר שיכול להחזיקם בשרות בתנאים הנוכחים של שהייה מחוץ לבית (זה היה לפני מבצע קדש, שלא לדבר על מלחמת ששת הימים) התשובה הכמעט אחידה היתה: שכר וגמלאות.
השינוי הגדול בנושא הגיע רק כאשר ויצמן ז"ל התמנה לשר הביטחון וארליך ז"ל לשר האוצר, או אז נבנתה מערכת רצינית המבטיחה את שלמות השכר והגמלאות גם בתקופות של עליות מחירים מטורפות והדבר נשא את פריו בדמות התגייסותומלוי התקנים בצה"ל.
אני, ביחד עם קצינים אחרים הייתי שותף למהפכה זו וגאה עד היום על כך שבנינו מערכת לתפארת של מסד נתונים שהאוצר אימץ אותה שנים רבות אחר כך.
לאחרונה כתב
סבר פלוצקר בידיעות אחרונות כי אם יוציאו את סעיף הגמלאות והתקציב לשיקום מהבסיס של תקציב הביטחון כי אז תקציב החינוך יהפוך להיות התקציב הגדול ביותר ולא תקציב הביטחון, כאשר תקציב החינוך הינו רובו ככולו תקציב שכר לכוח אדם, שם נחתמו הסכמי פרישת מורים נדיבים במיוחד.
חבר הכנסת עפר שלח (פרשן כדורסל, במקור) החליט שהוא גם ידען בכל הקשור לביטחון ולכן אינו חדל להופיע ולהתראיין בנדון למרות שידיעותיו מוגבלות. לדוגמה, כתב בספרו כי קצין בצהל פורש לגמלאות בגיל 42 עם פנסיה מלאה (!) האמנם? לאחרונה הוא שאל האם כאשר קובעים תוספת לביטחון של 2.7 מיליארד שקל יודעים כמה ביטחון זה מוסיף?
נו, באמת, בשנים הטובות הייתה תוכנית רב שנתית לצהל שחייבה תקציב מסוים,התוכנית סוכמה על דעת הממשלה ושר האוצר, אלא, שהאוצר מיהר להתכחש לה ברגע שהייתה לו בעיה של כסף (ראו לעניין זה את רשימתי: "אוצר שיש לו מדינה"). אחר כך ניסו לבנות תקציב כחלק מהתל"ג והתהליך חזר על עצמו: ברגע של משבר האוצר התכחש לסיכומים.
באשר לשקיפות: חשב משרד הביטחון מתמנה על-ידי החשב הכללי. החשב הכללי מקבל את כל סעיפי התקציב והבצוע לפרטיהם, וכמדומני שיש לו גם גישה מחשבית לעניין.
יובל שטייניץ חשב שעם השקיפות הזאת גרידא תקציב הביטחון יחסוך שניים עד שלושה מיליארד לשנה.
באשר לטענה המושמעת מדי פעם נגד ההטבות בדיור הניתנות למשרתי צבא הקבע . מי רצה לגור בראש העין לפני עשרות שנים? התשובה: מעטים ביותר! עד שבא צהל והקים שתי שכונות לתפארת, האחת למשרתי הקבע והשנייה לגמלאי צהל וזאת, במימון מלא של המתישבים,נכון, הקרקע ניתנה בהוזלה ניכרת. ומאז,איזה תנופת התישבות יש בראש העין?! מי פקח למי את העין?! ולכך ניתן לצרף את באר שבע, יבנה, קיסריה ועוד ועוד ולזקוף לזכותו של הצבא שהקים מנהלת פרויקט שידעה לנווט את הענין בשום שכל, ואני קורא לגלנט וכחלון צאו ולמדו מנסיון הצבא ונראה אתכם יוזמים פרויקטים דומים, וזה לא חייב להיות דווקא לצהל אלא לכל עם ישראל!
פרויקט העברת בסיסי צהל לנגב האם גורם כלשהו חוץ מהצבא יכול היה לעשות זאת ? והיכן משרדי התמת והחינוך שילוו זאת מידית ביצירת מקומות תעסוקה מערכת חינוך מתקדמת ועוד?
אז הכתבים הבכירים מצאו "שטינקר" שירק לבאר ששתה ממנה, שכנראה הרבה לא יודע והשתמשו בו על-מנת לזרוק בליסטראות של בוץ (מלה אחרת הייתה יותר מתאימה) באחד מגופי המדינה הטובים ביותר, אליו באים מכל רחבי העולם כדי ללמוד ידע ולקנות מהמערכת הצהלית את פרי הפיתוחים המוצלחים שלה.
ואכן, לא תמיד מערכת הביטחון צדקה. משהוחלט על "פרויקט הלביא" על-ידי
עזר ויצמן ולאחר מזאת ארנס, שר הביטחון, הפך אותו לפרויקט של מטוס קו ראשון, אני התנגדתי לו וכתבתי מאמר שהעברתי דרך הרמטכל לשר הביטחון ומשראיתי שאין התייחסות למכתבי, העברתי אותו לבטאון מערכות ושם גם הופיעו הדברים.
דובר צה"ל באותה תקופה התקשר אלי ואמר לי שהדברים שכתבתי עלולים לפגוע בקידומי. אולם, משהשתחררתי מהצבא, פורסמו שוב הדברים בעתון
הארץ בשמי המלא וגם עם תמונה (לא הסתתרתי כמו אותו קצין שדיבר סרה במקום שהיה לו לבית). לאחר שהדברים פורסמו בעתון הארץ התקשר אלי מנכ"ל התעשיה האוירית דאז, קרת, ודרש ממני להתכחש לעניין, דהיינו, בקש ממני לתמוך בפרויקט הלביא, לא הסכמתי. בהמשך, נפגשתי איתו אולם לא השתכנעתי. באותה תקופה הופיע ראש הממשלה רבין זל בטלוויזיה והודיע שהגענו לנקודת האל חזור בנושא הלביא והפרויקטימשיך.ואולם, בתוכנית הכלכלית שנערכה כעבור שנה בוטל "פרויקט הלביא". זהו בור עמוק שמערכת הביטחון כמעט נפלה לתוכו והשכילה לצאת ממנו מעט באיחור, אבל בזמן.
לסיכום, מערכת הביטחון הינה מערכת מורכבת וסבוכה, ועמוקה כים ולא כל אחד יכול לצלול בו ולהגיד "מצאתי!", לא ניתן לקבוע מסמרות בסדרת כתבות של ארבעה פרקים, בטח לא כאשר הכתבים אינם מומחים לעניין! בכל מערכת כמו גם בצה"ל, יש מקום להתייעלות ושיפורים אולם לא בדרך של פגיעה באנשים הנפלאים המשרתים בו בכל דרגה ובכל מקום בין אם במטה (בואו נודה שצבא בלי מטה הא כמו גוף לי ראש) בין אם במטוס, אם בסטיל ואם בחילות היבשה, האנשים עושים לילות כימים על-מנת לשמור עלינו.
אמנם, לא תמיד הם מצליחים, כי זה טבע האנושות, אין תמיד הצלחה של מאה אחוז, אבל ברוך השם, הלוואי הצלחות כאלה בכל המישורים במדינה, ונאמר אמן.
