1.
נאום הבהמות - לאחר שעקבתי אחרי התקשורת האלקטרונית והתקשורת הכתובה ביממה האחרונה וראיתי את שלל הגינויים מאישי ציבור, מפובליציסטים ומדומיהם וצפיתי בבולטות התקשורתית שניתנה לדברי ההבל של
עודד קוטלר החלטתי מיד להפעיל את מנוע החיפוש של גוגל ובדקתי גם בויקיפדיה שמא החמצתי אירוע פוליטי משמעותי בזמן האחרון. האם עודד קוטלר מונה לשר התרבות או החינוך ב
ממשלה או אולי לפחות הוא מכהן כחבר כנסת מטעם
המחנה הציוני על חלקיו או אולי ממרץ. משבחנתי עצמי שוב ושוב ומצאתי כי אין מדובר בנבחר ציבור, לא בשר, לא בחבר כנסת ואפילו לא בעוזר שר תמהתי על העיסוק העצום בדבריו. הניסיון לבצע הקבלה בין דבריו של קוטלר לבין אמירותיה של השרה רגב אף הוא אינו במקום. היא, רגב, שרה. הוא שחקן תיאטרון בשלהי הקריירה שלו. היא חברה בפורום הבכיר ביותר המנהיג את ישראל (הממשלה) הוא אזרח פשוט שהיה שחקן נפלא. אותה צריך לשפוט על מדיניותה, דבריה ופעולותיה כשרה ואותו על איכות ההצגות שהוא מביים ואמינות הדמויות שהוא מגלם.
2.
נבחרי ציבור כמו הרצוג, יחימוביץ' ואחרים בהודעות הגינוי המשתלחות לא רק שהעצימו את דברי קוטלר (שאני רואה בהם דברי הבל) אלא גם שייכו את קוטלר ואמירותיו (מבלי משים) למפלגותיהם. אם בעניין גרבוז עוד ניתן היה לציין שדבריו נאמרו באירוע פוליטי שעניינו מערכת הבחירות הרי שדברי קוטלר נאמרו על-ידי נציג אמני ישראל בהקשר לתקצוב תיאטראות ובינם לבין מפלגת העבודה, יש עתיד ודומיהם אין דבר וחצי דבר. ברגעים אלו אני נזכר ביצחק רבין שידע לגמד כל אמירה אידיוטית בהנפת היד כמגרש זבוב טורדני ובאומרו: אז הוא אמר (באידיש זה נשמע טוב יותר).
3.
דרמה בליכוד - בשבוע שעבר התקיימה הצבעה בליכוד על דרך בחירת נציגיו לכנסת. הכתבים הפוליטיים שסובלים מתסכול על זה שמערכת הבחירות הסתיימה בנו דרמה מאירוע שמעניין במקרה הטוב כ-3000 איש מתוך 8 מיליון אזרחי המדינה. את מי באמת מעניין כיצד ייבחר דוד אמסלם לכנסת? והאם
דוד ביטן החדש (זה של הבחירות הבאות) ייבחר למקום העשרים ומשהו בליכוד על-ידי 5000 איש או 500? מבחנו של ראש הממשלה, על-פי הבולטות התקשורתית ביומיים האחרונים אינו ההסכם המתגבש בין המעצמות לאירן, אינו דאעש על הגדרות בגולן, אינו התעצמות הסלפים בעזה אלא מנגנון בחירתו של
אורן חזן לכנסת. בראבו.
4.
הדרוזים - מאז מתמיד השימוש במונח "ברית דמים" היה מטבע הלשון השגור על לשונם של מנהיגי ישראל מכל המפלגות. מנהיג שרצה להיראות עוד יותר "פוליטיקלי קורקט, נהג להוסיף גם את הביטוי "ברית חיים". בעצם ימים אלו נשקפת סכנה גדולה לדרוזים בסוריה. בני משפחותיהם בישראל חרדים לגורלם. הסולידריות בין בני העדה הדרוזית גדולה והם רואים עצמם, ובצדק, בני עם אחד. אלו שבסוריה, אלו שבלבנון ואלו שבישראל. ממש מזכיר לי את העם היהודי. אבל כל ההגיגים על ברית דמים וברית אחים די נעלמים כאשר הדבר מחייב את ממשלת ישראל לעשייה כלשהי: לי ברור שאילו סכנה כזו הייתה נשקפת ליהודים במדינה אחרת בעולם הממשלה הייתה מכנסת דיון חרום ומחפשת דרכים להציל ו/או לסייע לנתונים בסכנת חיים אבל כאשר מדובר באחינו לדם כנראה שהקריטריונים אחרים. לא איני ממליץ לכבוש חלקים ממה שהייתה סוריה אבל ארגז הכלים של אפשרויות הסיוע גדול אך כרגיל, אצלנו, המלל בשלב זה גובר על הרצון לעשות.
5.
צוק איתן - כרגיל במקומותינו אנו עוסקים בעיקר בהסברת פנים. בימים הקרובים ניאלץ להתמודד מול האשמות כבדות של התנהלות ישראל במבצע צוק איתן מול האוכלוסייה האזרחית בעזה. הפעם החליטה ישראל להתמודד מול ההאשמות מראש. מהלך נבון של חיסון מוקדם. אך מה מצאתי, כרגיל אנחנו מנסים לשכנע את המשוכנעים. ראש הממשלה ושר החוץ, נתניהו, משתמש בדוח שהכין משרד החוץ (שלנו כמובן) מתראיין ומסביר כי נהגנו כראוי (הפעם לשם שינוי אני מאמין לו) אבל למה בעברית. את מי הוא רוצה לשכנע אותי? לא היה עדיף שהפעם את דבריו בפתח ישיבת הממשלה היה נושא באנגלית? ובנוסף למערכת המשפט שלנו יש שם מעולה בעולם. לממשלה פחות. אי-אפשר היה לבקש מ
אהרן ברק למשל לחבר את הדוח. אני משוכנע שמסקנותיו היו דומות אבל השפעתם בעולם הייתה גדולה פי כמה. דבר אחד ברור אחרי הקמפיין של שר החוץ (וראש הממשלה): אמירה של העולם כולו נגדנו תתקבל בהסכמה גדולה כי את הציבור כאן שכנענו באמצעות הדוח של משרד החוץ.
