בלק נותן לנו שיעור חשוב

השבוע אנו אפופים בארומה המיוחדת של פרשת "בלק", והכול נוחת לנו בסוף שנת הלימודים. לכאורה, סוף שנה זה זמן של יציאה ל"חופש הגדול", אך מתברר שהפרשה הזאת נותנת לנו שיעור חשוב לחיים לפני היציאה לחופשה.

הפרשה כולה עטופה סוד, ולא פלא שגם ספר הזוהר נוגע בפרשה זו על כל הצפון בה. כל מי שמתקרב לתורת הסוד מאמין שכאשר אנו עוסקים בתורת הסוד או מספרים מעשי צדיקים, אנו מפיצים את האור האלוהי בעולם. יש אנשים שכאשר הם שומעים את המילים של ספר הזוהר, הם נשבים בקסם המיוחד של המלים. השפה היא ארמית בעיקר, אך המוזיקה של המלים האלה היא נפלאה, ואתה חש שמעבר למילים האלה מסתתר סוד גדול. מתברר שגם המשוררים כאנשי הסוד מתבוננים פנימה בנפשם ושואפים לעולמות העליונים, והם רוצים להתחבר אל סוד היצירה של העולם באמצעות שיריהם.

המשוררים צופנים בתוכם כוח יצירה, ואם הם קרובים לתורת הסוד הם שואבים את כוחם מן השפע האלוהי הזורם מאילן הספירות. הסגנון של ספר הזוהר הוא מיסטי, וההתרחשויות המתוארות בו הן חווייתיות ומעוררות את הדמיון. כשקוראים את הפרשנות של הזוהר לפסוקי התורה, רואים את התובנות המיוחדות הנוגעות בנפש האדם, בחיפושים העצמיים שלו, בסבל, בשמחה ובמסע המתמיד לגילוי משמעות חייו. האדם מטבעו רוצה לפענח את סוד הרע בעולם, ופרשת "בלק" עוסקת במלחמה ברע.

יצרים רעים

הקבלה עוסקת במהות העולם אך גם במהות הטבע והאדם. הקבלה היא חכמת הסוד, והיא באה גם לפענח את המתח הקיים בעולם בין טוב לרע. מתברר שהרע הוא חלק מן הבריאה. הקיום האנושי נקלע לא פעם להליכה מסוכנת מעל תהומות, להתמודדות עם יצרים רעים ועם קללות הבאות להשבית את השמחה האנושית.

השליטה על הטוב ורע בעולם היא בידי האל. האדם ניחן בבחירה חופשית ועליו לבחור בחיים, לבחור בטוב. זה נוגע גם לבלעם שנחשב לנביא מאומות העולם, איש שזכה למרות היותו לא מעם ישראל בחסד הנבואה, ויש הערכה אליו על היותו נביא. מתברר שגם הוא כמי שזכה לחסד האל חייב לבחור בין טוב לרע.

בלעם נקרא לקלל את עם ישראל, אך מתברר שהשליטה במילים שמוּרה לאל. האל ברא את העולם במאמר פיו, והוא גם משנה את מאמר פיו של בלעם מקללה לברכה. בלעם רוצה לעשות רע כדי לשרת את המלך. בלק הוא המלך המחפש את רעת העם היהודי, אך מזימתו לא מתגשמת.

שיתוף פעולה

מתקיימת כאן דיאלקטיקה שקשה לנו בני אנוש להבין: כשאנו מתבוננים בסדר הדורות, הצאצאית של המלך בלק היא רות המואביה, וממנה יוצא נצר חשוב: דוד מלך ישראל, ולעתיד ייצא ממנה מלך המשיח. קשה לעכל מסורת זו המופיעה במקורות היהודיים.

ש"י עגנון היה מוּדע למתח הדיאלקטי הזה והוא מכנה את הכלב ברומן "תמול שלשום" בשם "בלק". ואין זה מקרי: בלק הוא הגיבור המִשני, והגיבור הראשי הוא יצחק קוּמֶר, בן העלייה השנייה. הוא מתגלה כאדם קרוע שאינו בוחר את זהותו. כשהוא ביפו הוא חילוני, כשהוא עולה לירושלים הוא מתחבר לחרדים ונושא את בִּתו של פייביש ראש קנאֵי ירושלים. סופו של קוּמר, שהכלב בּלק נושך אותו למוות: אותו כלב שקוּמר כתב על בשרו את המלים "כלב משוגע", נושך אותו למוות במאה שערים בַּ"ישיבה הגדולה".

מתברר שעגנון היה מודע למדרשים על בלק ובלעם, וּבחר בַּשם בּלק לא במקרה. במדרש במסכת סנהדרין ק"ה ע"א מוסבר שיתוף הפעולה בין בלק ובלעם כהתחברות של שני כלבים: "וַיֵלכו זקני מואב וזקני מדין" (במדבר כב, ז)- תנא: מדיין ומואב לא היה להם שלום מעולם, מָשל לשני כלבים שהיו בעֵדר והיו צהובּים זה לזה. בא זאב על האֶחד. אמר האחר, אם איני עוזרו היום, הורג אותו. ולמחר בא עלַיי. הלכו שניהם והרגו (את) הזאב.

הרע והטוב

במדרש הם חובְרים יחד, וכאן הכוונה שגם בלק ובלעם מאיימים לחבור יחד נגד העם היהודי.

אך באופן דיאלקטי, יש השגחה נסתרת המכַוונת את הדברים שדווקא מן הרע יוצא הטוב, וממעמקי הטומאה ייגלה מלך המשיח, על-פי הרעיון שהִתווה בזמנו פרופ' גרשום שלום: "מצווה הבאה בעבירה". קוּמר ביצירה מבטא את ההתגלמות של האדם הנע בין הרע לטוב, בין הטמא לטהור והוא נענש.

ואנו שקראנו ולמדנו את מגילת רות יודעים את עָרמת ההיסטוריה ואת יַד ההשגחה.

והסוד המדהים ביותר ביצירה זו הוא שרות המואביה הייתה צאצאית של בלק. במסכת סנהדרין ק"ה ע"ב נאמר: "בשכר מ"ב קרבנות שהִקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות. ואמר ר' יוסי בר חנינא, רות בת בנו של מלך מואב הייתה".מתברר שיש גם שָׂכר לרע, אם הוא עושה מעשׂה טוב.

מתוך הגֵנים של בלק מלך מואב שאִיים על העם היהודי, משם ייגָלה בעתיד האיש שיקים את ירושלים, ומאותו חוטֶר ייצֵא אלינו ביום מן הימים מלך המשיח. זה השיעור שפרשת בלק לימדה אותנו בסופה של שנת הלימודים.

כמאמר ישעיהו הנביא בנבואה על מלך המשיח שייגלה בעתיד: "ויָצָא חוטר מִגזע ישי, ונֵצר מִשורשיו יִפרֶה". זהו סודה של פרשת בלק, וגם לאחר שפענחנו את הסוד, הוא עדיין סוד.