הרבה פעמים קורה, לצערנו, שהאדם תולה בעצמו את ה
כבוד וההערכה הניתנים לו, כי הוא בטוח שהוא מיוחד בפנימיותו משאר בני האדם, ולאו-דווקא משאיר את הכבוד וההערכה במקומם הראוי, שהוא האחריות והקושי שאותו תפקיד נושא בחובו.
זה קורה כמעט בכל מקום, בכל מקצוע. כיף יותר להרגיש כוכב מאשר להיות אדם פשוט, העושה את תפקידו באופן מסור, ומבין שהוא רק צינור שדרכו עובר המסר החוצה.
כשאדם הופך למשתמש כבד בכבוד הניתן לו, חלילה, בכך הוא אוטם את הצינור, ומאבד את היכולת לראות את המציאות בצורה רחבה, נכונה ועמוקה יותר.
ומשל על כך מביא הבן איש חי ע"ה:
משל לחמור שהיה עומד אצל בעליו עם שאר החמורים ובהמות שיש לו. ויהי היום, ויקחנו אדונו מאורוות הסוסים, ויתן עליו משא - שק גדול, מלא שושנים טובות מאוד, וריחן נודף, להוליכן ממקום למקום. ומדי עוברו ברחובות, היו כל האנשים העוברים ושבים מתקרבים אצלו, ללכת איתו ביחד.
ואחר כך בא החמור לבית אדונו, אצל חבריו הבהמות. ויתפאר לפניהם ויאמר 'נחמד אני לבני האדם. שכל האנשים רואים אותי, נמשכים אחריי ברחובות, כי אהבוני אהבה עזה'.
ויהי ממחרת, הטעין אותו אדונו שק מלא אשפה וזבל וסירחון, להוליכו למקום האשפות. ויהי כל הרואהו ברחובות - נדדו ממנו. והם מתחבאים בפתחי שערים ובזוויות הדרכים, עד שיעבור החמור נושא המשא הזה מלפניכם. והנה אחר שהורק המשא במקום האשפות, ושב החמור אל בית אדונו למקום ששם אסופים כל הבהמות, היה החמור הזה משתבח בעצמו לפני הבהמות, ויאמר להן: היום הזה נפל פחד ומורא שלי על בני האדם, כי יראוני בני האדם ונחבאו.
והנה השועל, ששם היה עומד אותו היום וגם אתמול, שמע דבריו שהיה משתבח אתמול והיום, ענה אותו ויאמר לו: 'אתמול מה היית טעון?'. אמר לו 'משא של ורדים ושושנים, שריחם הטוב נודף'. אמר לו 'אם כן, לא בעבור גופך-עצמך קרבו אליך, ולא באהבתם אליך, אלא בשביל ליהנות מהריח הטוב של השושנים שהיית נושא אותם עליך. והיום מה היית טעון?'. אמר לו 'בזבל ואשפה וסירחון'. אמר לו 'אם כן, לא יראו ממך ונחבאו, אלא בעבור ריח הסירחון שיש עליך ברחו ונחבאו'.
