מהי פילוסופיה? במאמר זה נשלב בין שני דברים שלכאורה אינם קשורים זה בזה: פילוסופיה ודמוקרטיה. מהותה של הפילוסופיה היא "הטלת הספק". הפירוש המילולי הוא "אהבת החכמה", אבל מעשית בפועל כדי להחכים צריך להטיל ספק. בעצם אם כבר נתחיל להתפלסף על עצם ההתפלספות, נשאל שאלת תם מתבקשת: במה אוהבי החכמה מטילים ספק?
במה שהאחרים לא מטילים ספק, כמובן. כלומר במוסכמות, במה שמקובל, מה שכולם "יודעים" שנכון. זאת אומרת שעצם קיומו של מדע הפילוסופיה הוא קריאת תגר על "חוק העדר", אשר משמעותו אוסף הקונספציות והמוסכמות של חברה.
מדוע פתחתי בדברים ידועים כביכול אלו? כדי שכשאטיל ספק במשהו שכולכם יודעים, אל תאמרו: "אתה פשטני, אתה ילדותי, תחזור לכיתה ד'", אלא תאמרו: "מעניין ומקורי, אתה מטיל ספק במשהו שכולם מקבלים כמובן מאליו ואף אחד אפילו לא מעלה בדעתו להטיל ספק".
מהי דמוקרטיה?
במאמרי הקודם התרעמתי על כך שאנו "נהנים" מדמוקרטיה בע"מ: מותר לרוב לשלוט, בוודאי, זהו ערך יסוד, אבל... בערבון מוגבל. מסתבר שערך היסוד לא כל כך עליון, בפועל יש משהו מעליו. הרוב יכול לשלוט בכיף, כל עוד הוא כפוף לערכים מסוימים. חופשי, אבל בתוך מסגרת.
איזו מין דמוקרטיה זאת? התרעמתי. זו דיקטטורה, זו עריצות התרבות. סוכני התרבות כופים את ערכיהם ורק במסגרתם הם מואילים בטובם לאפשר את שלטון הרוב הדמוקרטי. התפתח דיון מאוד פורה ומעניין שעורר בי מחשבות וכך נולד מאמר זה. שתי התגובות הראשונות היו בסגנון: "בוקר טוב אליהו, תחזור לכיתה ד' ותלמד דמוקרטיה מהי".
הסבירו לי בצורה מאוד יפה שזוהי באמת עסקת חבילה, הדמוקרטיה אכן כוללת בחובה איזונים ובלמים שנועדו למנוע את עריצות הרוב, וזה אפילו חלק גלוי וידוע מתוכנית הלימודים של משרד החינוך.
ליבון שאלת הגבלת הדמוקרטיה
אצטט חלק מתגובה 2 של אחד העם: "מויקיפדיה: "ישנן הגדרות שונות לדמוקרטיה, ומגוון צורות, כשכל צורת שלטון מדגישה היבט ועיקרון אחר. אולם ניתן למנות מספר עקרונות המשותפים לכל הדמוקרטיות המערביות: שלטון העם, פלורליזם, עקרון הכרעת הרוב, זכויות האדם והאזרח ושמירה על זכויות המיעוט, הגבלת השלטון, שלטון החוק ושוויון בפני החוק, הפרדת רשויות וחילופי שלטון (בחירות)."
ולמי שעדיין לא הבין: דמוקרטיה הינה מספר עקרונות הבאים כעסקת חבילה. התמקדות רק בעיקרון הכרעת הרוב ללא עקרונות ההגנה על זכויות האדם, הינה עריצות הרוב הידועה בכינוי "דיקטטורה של הרוב"." תודה רבה אחד העם, בהחלט תגובה משכנעת, מיד אפרט את השגותי ואת הטלת הספק שלי, אך לפני כן נוסיף תגובה נוספת חשובה של יוסי פלס:
"אכן, לפעמים צריך להציל את הדמוקרטיה מידי הרוב האנטי-דמוקרטי. כשהעם הרוסי בוחר בפוטין, כשהעם הטורקי בוחר בארדואן, כשרוב בעם הגרמני בוחר בהיטלר, (הייתי מוסיף: כשרוב בעזה בוחר בחמאס א.ש.) או-אז צריך המיעוט הדמוקרטי להציל את הדמוקרטיה מידי אותו רוב, המתכחש לערכיה הבסיסיים ומבקש להמירם בערכים אחרים, אוטוקרטיים, תיאוקרטיים או פשיסטיים.
ערכים דמוקרטיים יש לכפות, כנראה, הר כגיגית, כפי שעולה מן ״האמנה החברתית״ של רוסו. חברה שתטען ׳לעזאזל הערכים׳, אנחנו רוצים דיקטטור שירכב עלינו ויכתיב לנו אורחות חיים, חברה כזאת תאבד את הלגיטימיות לקיומה. חשוב גם להבהיר, שמישטר דמוקרטי אינו מבטיח בהכרח גן של ורדים; לעיתים נוח יותר לחסות בצילו האבהי של רודן, מאשר להתמודד עם אי-הוודאות וחרדת הקיום שעלולות להתלוות לחיים בדמוקרטיה. ועדיין דמוקרטיה היא הרע במיעוטו וחיים בדמוקרטיה מעניקים לאדם תחושת עליונות מוסרית, שכל הסכנות הקיומיות מתגמדות לעומתה."
דמוקרטיה בין הטיפות
בהחלט מרשים, ליבנו יפה את הנקודה. הגענו למסקנה שהדמוקרטיה זקוקה לאיזונים ובלמים, צריך למצוא את דרך המלך וללכת בין הטיפות: מצד אחד שלטון רוב ללא ערכים עלול להוליד היטלרים, אבל מצד שני מי קובע את הערכים העליונים? מיהו ה"דמוקרטור", מי בודק אותו, ועד כמה הערכים הללו מסכנים את קיומנו? בשאלות אלו איש אינו מטיל ספק, וכאן אני נכנס כפילוסוף פוסט פוסט מודרני.
בהערת סוגריים אני חייב לומר שזה מאוד מזכיר את בעיית המשילות: מצד אחד ראש הממשלה צריך יכולת להוביל מדיניות במקום להיות משותק, וגם לא להיסחט על-ידי תאבי בצע. מצד שני אם לאולמרט הייתה יכולת משילות בלתי מוגבלת הוא היה עלול למכור את כל המדינה לחברים, והרעיון הדמוקרטי מבוסס על רוב קואליציוני שכדי להשיגו יש לפתות את השותפים.
מה עושים? הפתרון לבעיית המשילות מצוי כנראה ביד חופשית רחבה יותר בהקשר למדיניות, וביקורת הדוקה יותר בכל הנוגע לטובות הנאה ואינטרסים של בעלי הון. אפשר לקרוא במאמרי בשם "משילות".
הפילוסופיה של הדמוקרטיה
עד כאן דיון מעניין בעקרונות ובבעיתיות הדמוקרטיה. אבל מדוע אני מתפלסף כל כך? כי אני רוצה להראות שאני חכם גדול? לא, לי יש מטרה קצת יותר חשובה מהשטויות של הפילוסופים שלנו והיא: לחיות. אני לא רוצה שישמידו אותנו, ואני חושש שאנו נמצאים בתהליך השמדה.
התרגלנו ל"הכלה", אני קורא לזה "קוברים הולכים", כל פעם מישהו אחר נהרג בפיגוע, ולנו לא נותר אלא לשאול: "מי הבא בתור, מי בתור הבא"? חוששני שהתהליך הזה מתאפשר עקב "באג", איזושהי פירצה ביסודות הדמוקרטיה, דרכה מחלחלים בכיף שוחרי השמדתה, ופועלים לחיסולה באין מפריע.
אומר זאת קצר וברור: הערכים הללו של זכויות האדם, אשר כופים עלינו כל מיני סוכני תרבות עלומים, בפועל אוסרים על תקופתנו לנהל דמוקרטיה בסגנון של צ'רצ'יל וטרומן. גם אז הייתה דמוקרטיה, והיא ידעה להילחם, והיא ידעה להכריע, והיא הצילה את העולם.
היום לא ניתן להטיל ספק בערכי זכויות אדם ש"גורמים עלומים" כופים עלינו משמיים. אני היחיד שמעז. חובבי
חופש הביטוי מטילים אימה בצורת טרור רוחני: הם אוסרים להטיל ספק ומי שעושה זאת מיד מוקע כמסית וגזען. "שומרי הדמוקרטיה" מטילים עלינו דיקטטורה איומה שאיש אינו מבחין בה ואיש אינו מסוגל להבחין. אסור להטיל ספק! הפילוסופיה אסורה!!! כל זאת בהתחזות לערכים נאורים, חופשיים, מוסריים, מתקדמים.
פעם הכל היה פשוט וברור
פעם מלחמות היו ברורות: היו ישויות, אחת הייתה מנסה לכבוש את השנייה. ואז הישות הלא תוקפנית הייתה מתחילה בתהליך השמדת הישות התוקפנית עד שהיא הייתה מבינה את הרמז ונכנעת. הירושימה לא מספיק ברור? מה עם נגסאקי? כבר ברור או שרוצים עוד קצת? מספיק, תודה. השמדת דרזדן לא מספיקה? סבבה, תחטפו כמה שצריך עד שתכנעו. זו הייתה מלחמת קיום, הכל היה כשר כדי לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר כדי להביא להכרעה.
היום אין דבר כזה. סוכני הערכים העליונים העלומים החליטו שכבר אין ישויות. המלחמה היא נגד טרוריסטים בודדים וחובה עלינו לקפץ בלט ולרדוף אחריהם תוך דילוגי ביצים. כשהם דוחפים את המשפטנים שלהם לקנה הרובה ומפריעים לצבא להילחם, תחת ערכים עליונים כביכול.
אוכלי הנבלות האלו אנסו אותנו להקריב 67 מבנינו, למען "זכותה הלגיטימית" של הישות הקמה עלינו להשמידנו, לשגר טילים לעבר אזרחנו! מי מטיל ספק בערכי "החוק הבינלאומי"? אף אחד, אסור!
הם לא מוציאים את השריעה אל מחוץ לחוק הבינלאומי. למה? ככה. ולא דורשים מגדולי האיסלאם להתנער מהקיצונים. למה? ככה בא להם. הם - הנאורים, הם השולטים האמיתיים, הם הדמוקרטורים המרחפים מעל הדמוקרטיה, והם אונסים עלינו חד-צדדית את הערכים שלהם!
דיקטטורת שומרי הדמוקרטיה
אסכם את הדיון בכך, שאכן דמוקרטיה חייבת איזונים ובלמים. אבל לא ייתכן שהם יהיו כה עליונים שהם לא יהיו בפיקוח, ביקורת, בחינה, ספק. בוודאי ובוודאי אין להשתמש בערכי הדמוקרטיה כדי להטיל טרור ואימה על כל מי שמעז להטיל ספק בערכי תקופתנו ולפקפק שמא ערכים של דמוקרטיות קודמות היו יעילות יותר מבחינה קיומית.
בקשתי הצנועה משומרי הדמוקרטיה וחובבי חופש הביטוי: נא לא לאנוס אותי ולא לאסור עלי לחשוב, תודה.
