חברי התנועה לאיכות השלטון אינם מחבבים את
אריה דרעי כלל וכלל. אפשר להבין אותם, שהרי עצם מינויו לשר של אדם שהורשע בפלילים, ממש מעיב על עצם קיומה של התנועה. אם עבריין מורשע רשאי לכהן כשר, נראה שאין כל קשר בין איכות ובין שלטון, ואזי אולי התנועה אינה נחוצה עוד.
המינוי הזה כל כך הציק לתנועה לאיכות השלטון עד שבחודש מאי האחרון, שוב הגישה התנועה עתירה לבג"ץ כנגד מנהיג השקופים, כנגד מינוי דרעי לשר הכלכלה. הטענת המרכזית המובאת בעתירה, היא שאין זה ראוי למנות אדם אשר הורשע בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים וכו' בעת שכיהן כשר, לשוב ולכהן ככזה, משום הפגיעה המשתמעת בכך בעקרון שלטון החוק. כוחה של טענה זו, הוא שהיא הגיונית באופן ברור מאליו לחלוטין: כאילו, מה הם חושבים לעצמם בממשלה, שניתן לו לחזור לזירת הפשע? שמי שרימה בעבר לא יעשה זאת בשנית? יש גבול לכל תעלול!
על פניו הטיעון כה הגיוני, שלכאורה היינו עשויים לחשוב שבג"ץ יקבל את העתירה הזאת על אתר. אולם בעולם האמיתי ברור לכולם, כולל לחברי התנועה לאיכות השלטון, שאין סיכוי שעתירה כזאת תתקבל. נכון, ברור לכל שאין זה ראוי שאדם שסרח בצורה חמורה כל כך, ישוב לכהן כשר. מעבר לכך, ברור שהדבר תורם לאבדן האמון של הציבור בממשלה (בהנחה שעוד יש בכלל אמון כזה לאבד). דא עקא, אין מה לעשות. אלו הן תוצאותיהן של הבחירות לכנסת, ואין לכך קשר עם מה היה "ראוי" להיות. ציבור הבוחרים בחר לתת לדרעי את המנדט הרחב אשר ניתן לו, ובמבנה המשטר הישראלי, בו אין הפרדה אמתית בין הכנסת לבין הממשלה, השמת דרעי במשרד הכלכלה היא למעשה הגשמת רצונו של הבוחר.
הכנסת, כמו שאר הפרלמנטים במדינות הדמוקרטיות, מבטאת את רעיון השלטון העצמי של העם, ומגשימה את העיקרון של רצון הבוחר. הכנסת אינה מריטוקרטיה, ממש לא. היא מבטאת את רצון העם, יהא אותו רצון אשר יהא (כמעט, שהרי בכל זאת ניתן לפסול חוקים מכוח פסקת ההגבלה). לפיכך, אילו בחרה הכנסת (כלומר, העם) להגביל את אפשרות כניסתו של שר מושחת בחזרה לממשלה, היא הייתה צריכה לעשות זאת בחוק. נושא אקוטי כמו הגבלת כשרותו של אדם להיבחר לממשלה, הוא בהחלט הסדר ראשוני, כלומר נושא שראוי שיהיה מוסדר בחקיקה ראשית. בדיון הראשון שהתקיים בעתירה, השופטת חיות אף רמזה על כך בעצמה.
מעבר לכך, התנועה לאיכות השלטון "פספסה" שבכלל יש לנושא כבר הסדרה בחוק. בחוק יסוד: הממשלה נקבע כי לא יתמנה לשר מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שבו השתחרר מן הכלא (וזאת אם קבע בית המשפט כי יש עם העבירה שבה הורשע משום קלון). אם לשון החוק, ולא סתם חוק אלא חוק יסוד, מאפשרת לדרעי להזדחל חזרה ללשכת השר, הכיצד בג"ץ יכול למנוע זאת ממנו? האם יש דרך לפרש את החוק, כך שלא יתאפשר למי שהורשע בעבירות מרמה לשוב ללשכת השר? האם עדיף למשל, לפרש את החוק כך שרק מורשעים באונס יוכלו לכהן כשר?
אין דרך לצפות את זה בסוכר: אריה דרעי הוא נציגם של מאות אלפי ישראלים חרדים ממוצא מזרחי, שבחרו בו לכנסת, למרות שהם מודעים היטב לקלון אותו הוא נושא. זה פשוט לא מפריע להם. מכיוון שמדובר בבחירה חופשית ומודעת, אין זה ראוי שבית המשפט יתערב בה, ויקבע לציבור שלם, שהבחירה שעשה אינה ראויה.
