העיסוק האובססיבי בנושא הפלשתיני: אמצעי למלחמה העולמית נגד היהודים
פרופ' קארש מעלה את השאלה מהו הרקע לאובססיה בעיסוק העולמי בנושא הפלשתיני והפיכתם ל"קורבן האולטימטיבי", אם רווחת הפלשתינים לא באמת מעניינת את העולם, המזניח טרגדיות הרבה יותר חמורות של זכויות אדם במקומות אחרים?
תשובתו של פרופ' קארש היא שהפיכת הפלשתינים "לקורבן אולטימטיבי" משרתת את השאיפה להעניש את היהודים ובאה להצדיק את הדמוניזציה שלהם. לו היו הפלשתינים בקונפליקט עם כל גורם אחר זה לא היה מושך את תשומת הלב.
הקהיליה הבינלאומית מתעלמת לחלוטין מהיחס המפלה כלפי הפלשתינים בכל העולם הערבי. במדינות ערב שוללים מ-400,000 הפלשתינים החיים שם זכויות בסיסיות של זכויות אדם, כמו תעסוקה במקצועות רבים, בעלות על רכוש או תנועה חופשית. הקהילה הבינלאומית לא מחתה כאשר פלשתינים במספר גדול נרצחו בארצות ערביות. המלך חוסין הרג ב"ספטמבר השחור, יותר פלשתינים בחודש אחד ממה שישראל בעשרות שנים וחוסין נחשב לשליט שוחר שלום. כווית טבחה ב-1991 אלפי פלשתינים חפים מפשע והתקשורת הבינלאומית שתקה.(16) אבל, ישראל זוכה לגינוי בינלאומי על מקרה של מות פלשתיני אחד.
התקשורת העולמית דווחה בהרחבה על פעולת ישראל בלבנון ב-2006 ובעזה ב-2008/9, אבל התעלמה מהגורם שהביא את ישראל לצאת למבצע. בזמן שישראל פעלה בלבנון, ביולי 2006, פלש צבא אתיופי לסומליה, כעבור חודש, סרילנקה הפגיזה מורדים טמילים והביאה לעקירתם של המונים ולטבח של מעל 500 טמילים, כולל 50 ילדים, בהפצצת בית יתומים, אבל אירועים אלה לא פורסמו בתקשורת העולמית, ומועצת הביטחון לא התכנסה. .גם מרחץ הדמים בעירק, של כ-3,000 מתים לחודש, ע"י מיליטנטים לא זכה לפרסום- רק המבצע הישראלי בלבנון.
והרשימה שמביא פרופ' קארש ארוכה:
300,000 נרצחו ב"רצח עם" בדארפור ע"י סודן וכתוצאה מכך נוצרה בעיה של 2.500,000 פליטים.
בקונגו גרמה המלחמה ל-4,000,000 בני אדם שנרצחו או הפכו לפליטים.
בצ'צ'ניה נהרגו בין 150,000 ל-160,000 ו-1/3 מהאוכלוסייה נעקרה מבתיה ע"י רוסיה.
אבל, אף אחת מהטרגדיות הללו לא הביאו להפגנות זועמות בכל ערי העולם המערבי כמו המבצעים של ישראל בלבנון ועזה.
כיצד, שואל פרופ' קארש, ניתן להסביר את החיבוק הנלהב של אזרחים במדינות דמוקרטיות של שני ארגוני טרור - חיזבאללה וחמאס- הפועלים לחסל מדינה דמוקרטית ריבונית בעלת ערכים מערביים כדי להחליפה בכליפות איסלאמית?
חיזבאללה גם ביצע פעולות טרור מבריסל עד בואנוס איירוס. בבואנוס איירוס פוצץ החיזבאללה מרכז קהילתי יהודי ורצח 100 ופצע למעלה מ-200. ה-ב.ב.ס לא ראה בזה אירוע המצדיק דיווח. על תלונת הארגון הארצי של יהודי בריטניה על כך השיב ה- ב.ב.ס שזה היה יום עמוס במיוחד. פרופ' קארש מונה את האירועים הטריביאליים שהיו חשובים יותר מדיווח על אירוע מזעזע זה.
האדישות של ה- ב.ב.ס לטבח ביהודי ארגנטינה כללה גם התעלמות מירי הטילים נגד אזרחים ישראלים מצד החיזבאללה בצפון והירי הבלתי- פוסק של החמאס בדרום, לאחר נסיגת ישראל משתי הטריטוריות ב-2000 וב-2005 .
פרופ' קארש תוקף את ההתעלמות הנובעת מכך ש"דם יהודי היה זול,או חסר כל ערך" במשך דורות רבים בעולם הנוצרי והמוסלמי, והיהודים שימשו כשק חבטות, כשעיר לעזאזל על כל החוליים של החברה. אז מדוע שישראל תזכה ליחס שונה, שואל פרופ' קארש. כי ישראל "ברוב חוצפתה" מסרבת לשמש שק חבטיות ושעיר לעזאזל עבור שכניה הערבים. ישראל הפכה דם יהודי ליקר, ותופעה זו מקוממת את העולם כולו. והעולם כולו חוזר ומתרעם על התגובות "הלא- מידתיות" של ישראל.
האו"ם - מאוחדים בשנאה
נראה שגם האו"ם נסוג מהחלטתו בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית, בעקבות ההתקפות הבלתי- פוסקות מצד המדינות הערביות והמוסלמיות ובני בריתם, בריה"מ ומדינות העולם השלישי. תהליך זה הגיע לשיאו ב-1975 כאשר העצרת הכללית של האו"ם קבעה ש"ציונות היא גזענות". אומנם ההחלטה בוטלה כעבור 16 שנים, אבל האו"ם ממשיך להיות במה להסתה נגד ישראל ולאנטישמיות.
שנה אחרי שנה, "מועצת האו"ם לזכויות אדם" מאשימה את ישראל בפגיעה בזכויות אדם, ומתעלמת לחלוטין ממעשי האכזריות הנוראים ברחבי העולם. למשל, במושב של 2004/5 התקבלו החלטות רבות נגד ישראל ואף לא אחת על רצח העם בסודן. ב"יום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלשתיני" שנערך באו"ם, מזכ"ל האו"ם קופי ענאן ישב על במה עליה התנוססה מפת פלשתין במקום ישראל (17).
באו"ם, כותב פרופ' קארש, יש 192 מדינות, אבל מועצת הביטחון הקדישה 1/3 מהחלטות הגינוי שלה לישראל. גם "מועצת האו"ם לזכויות אדם" אימצה 1/3 מהחלטותיה נגד ישראל. ב-2001 התקבלו 6 החלטות גינוי, אבל סוריה, שבה רצח אסד האב בין 20,000 ל-30,000 אזרחים בפברואר 1982 בעיר חמה לא קיבלה גינוי.
האו"ם לא מצא לנכון לקיים מושבי חרום על רצח העם ברואנדה, הטיהור האתני ביוגוסלביה, רצח העם בדארפור או בטימור המזרחית. אבל, רק ב-2003 כונסו 3 מושבי חרום: 2 כדי לגנות את ישראל על הגדר ואחת על על האפשרות שהעלתה ישראל לגרש את ערפאת.
פרופ' קארש מדגיש שבכל מלחמותיה של ישראל מעולם לא הגיע מספר הנפגעים אפילו קרוב לממדים שהוא הגיע באפגניסטן, אלג'יר, צ'אד, צ'צ'ניה, אנגולה, בנגלדש, בוסניה, בורונדי, קמבודיה קולומביה, קונגו, אל-סלבדור, אריתריאה ואתיופיה.
הצביעות של העולם הגיע לשיאה ב"וועידה נגד גזענות, אפליה וכסנופוביה" בדורבן, דרום אפריקה, בספטמבר 2001. במשך 8 ימים, נציגים ממדינות רבות ואלפי ארגוני נ.ג.או ניהלו אורגיה של כסנופוביה אנטי-ישראלית ואנטישמית והפכו לצחוק את מטרתה המקורית של הוועידה. חולקו פוסטרים בהם הושוותה הציונות לנאציזם ועשרות אלפים צעדו בהפגנות ברחובות עם סיסמאות ש"היטלר חייב היה להשלים את הג'וב".
נציגי קבוצות יהודיות הפכו מטרה להטרדה וספרות שנאה חולקה בוועידה, כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון", מסמך שחובר ע" המשטרה החשאית של הצאר הרוסי בסוף המאה ה-19, בהם הואשמו היהודים בקשר להשתלט על העולם. כמו-כן, הופצו קריקטורות של יהודים עם אפים עקומים וידיהם מגואלות בדם פלשתיני. חיילים ישראלים צויירו במדים נאציים וישראל הושמצה על היותה מדינת אפרטהייד. נציגי מדינות מדכאות כמו סוריה ואירן התנגדו להגדרת אנטישמיות או השואה כגזענות ובהחלטות הוועידה ישראל הוקעה והואשמה ב"רצח עם" וב"טיהור אתני", והייתה קריאה לחיסולה. רק נציגי ישראל וארה"ב יצאו בהפגנתיות, יחד עם נציגי ארגונים יהודיים, מהוועידה והייתה מחאה על "שפת השנאה", השמצת ישראל בהאשמות שווא, והעובדה שמכל מדינות העולם רק ישראל הייתה נושא הוועידה (18).
פרופ' קארש הוקיע את הצביעות העולמית על המוסר הכפול של העולם בהתייחסו לישראל. בשטחי יוגוסלביה, לשעבר, התנהל "טיהור אתני", אבל קהילות מרוסיה ויוון שתמכו בסרביה לא הואשמו באחריות לנעשה. לא היה שמץ דמיון בין הנעשה בבוסנייה לבין הפעולות של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה או לבנון, אבל פוליטיקאים ואנשי צבא ישראלים הואשמו ללא הצדקה, במעשים דומים, ומדינות מסוימות באירופה איימו לעצור אותם באשמת פשעים נגד האנושות. במשאל עם בגרמניה קבעו 51% מהנשאלים שיחסה של ישראל לפלשתינים דומה ליחסה של גרמניה הנאצית ליהודים.
בצרפת חולקו פוסטרים בהם נכתב:"להיטלר יש בן - שרון", ובדבלין צעדו מפגינים וקראו לשים קץ לשואת הפלשתינים ומגן דוד הושווה לצלב הנאצי. ואלה רק מספר דוגמאות למה שהתנהל באירופה נגד ישראל.
על ההשוואה בין שואת יהדות אירופה "לשואה" הפלשתינית
אין, כמובן, צל של דמיון בין הטבח "התעשייתי" של היהודים ע"י היטלר ובין יחסה של ישראל לפלשתינים: האם גרמניה הנאצית הירשתה ליהודים להפעיל בתי"ס בארצות הכבושות על ידה באירופה בהם הטיפו והסיתו נגד גרמניה? האם גרמניה איפשרה ליהודים לקיים מחנות קיץ לילדיהם בארצות הכיבוש בהם אימנו ילדים למלחמת גרילה נגד גרמניה?
האם גרמניה איפשרה למנהיגות הדתית והחילונית היהודית להקים ערוצי טלוויזיה משלהם בהם נקראו גרמנים "בני קופים" מבלי להענש?
הגרמנים רצחו 6 מיליון יהודים, 3/4 מיהדות אירופה בעוד שהאוכלוסייה הפלשתינית בגדה המערבית וברצועת עזה גדלה בין 1967 לאמצע שנות ה-1990 פי 2, ותוחלת החיים בטריטוריות הללו עלתה מ-48 ל-73.
ופרופ' קארש מסכם את הבעיה: להשוואת הציונות לנאציזם בעולם המערבי אין כל קשר לקונפליקט הישראלי- פלשתיני, אלא למטרה לשחרר את הנצרות מהמעמסה / אשמה של אלפי שנות רדיפות ורצח של היהודים באופן כללי והשואה במיוחד.
ההשוואה בין הציונות לנאציזם: החלה ביוזמה בריטית
מגמה זו בולטת, כותב פרופ' קארש, בעובדה שההשוואה בין הציונות לנאציזם לא הועלתה לראשונה לאחר כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה ב-1967, או אפילו הקמת ישראל ב-1948, אלא הועלתה כבר בתקופת השואה באירופה ובשנים שמיד לאחר מלחה"ע השנייה, ע"י גורמים בריטיים.
פקיד בכיר בשגרירות בריטניה בבגדד הכריז ב-1943:
"A powerful Jewish organization in Palestine that is run on Fascist lines and Nazi principles" and that "Jewish refugees from the Nazi's Fascist tyranny in Europe have introduced into Palestine a good few of the methods employed to regiment the German masses by Himmler's hoodlums."
ב-1945 הזהיר הבריטי, סר אדוארד גריג (הלורד אלטרינצהאם), את וועידת העיתונות בקהיר, מפני:
the "establishment of a kind of Nazi gangsterism in the Holy Land."
השגריר הבריטי בסוריה ולבנון, בזמן מלחה"ע השנייה, סר אדוארד ספירס אמר:
"Political Zionism as it is manifested in Palestine today preaches very much the same doctrines as Hitler."
אפילו ראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי השווה ציונות לנאציזם:
"That was just Hitler's method," he responded on April 28, 1948, to an American request to allow Holocaust survivors to enter Palestine. "He put people in as tourists, but they were soon armed once they got in. The Jews would put them in as immigrants, but they would soon become soldiers, and it was known that they were already being drilled and trained." 19
העולם הערבי והנאציזם
אם יש משהו המזכיר את הנאציזם, יש לחפשו בתעמולה האנטישמית שמנהל העולם הערבי ובדבקותו העקשנית בחיסולה של ישראל.
מצריים
למרות למעלה מ-30 שנות שלום, מצרים היא אחת היצרניות החשובות של רעיונות אנטישמיים. בעיתונות האיסלאמיסטית הקיצונית ובתקשורת המימסדית מתפרסמים מאמרים, ספרים, קריקטורות והצהרות פומביות, ובמאמרי אקדמיה, בהם היהודים מתוארים בצבעים שחורים.
פרופ' קארש אינו מתפלא על קיומה של אנטישמיות בעולם הערבי שתמך בהיטלר ובנאציזם במלחה"ע השנייה. חסאן אל - באננה, שיסד ב-1927 את הקבוצה האיסלאמית המיליטנטית "האחים המוסלמים", היה מעריץ גדול של היטלר. הוא הקים את האגודה " בטליוני ההלם" שביצעו מעשי טרור בשנות ה-1940, על-פי קווי הפעולה של ה- ס.ס (20). אחמד חוסין, היה האב הרוחני של "אגודת צעירי מצרים", ארגון לאומני- פאשיסטי, שחיקה את הארגונים האיטלקים והגרמנים, שבו התחנך הנשיא עבדול נאצר בראשית שנות ה-1930. גם הנשיא אנואר סאדאת העריץ בצעירותו את הנאצים ואף נעצר עם קבוצת קצינים בזמן מלחה"ע השנייה בשל ניסיון לשיתוף פעולה עם הצבא הנאצי בצפון אפריקה.
עירק
גם בעירק הייתה אהדה לנאציזם. באביב 1941, קבוצה של קצינים הודחה ע"י הצבא הבריטי בשל ניסיון לתפוס את השלטון.
פלשתינה
פקיד נאצי דיווח עוד ב-1937 על האהדה הרבה בכל הרמות של החברה הערבית לגרמניה הנאצית. חאג' אמין אל - חוסייני, המופתי של ירושלים, והמנהיג של ערביי פלשתינה בילה את שנות מלח"הע השנייה בברלין ועזר למכונת התעמולה הנאצית וגם למאמץ המלחמתי של מכונת הרצח הנאצית. הוא התגאה ביחסיו הקרובים עם הינריך הימלר והדגיש את הערצתו של היטלר לפלשתינים כהוכחה לפטריטיזם האמיתי שלהם (21).
(חסרות פה שתי ראיות נוספות על ההיזדהות של ערביי הארץ ומנהיגותם עם גרמניה הנאצית: הקמת יחידה גרמנית מיוחדת בתיאום עם המופתי להקמת מחנה ריכוז לחיסול יהודי א"י לאחר נצחונו המתוכנן של רומל באל-עלמין ביולי 1942, והצנחת קצינים גרמנים וטרוריסטים ערבים במבצע אטלס באוקטובר 1944 עם חומר רעל להרעלת הבארות של תל אביב והסביבה כדי להביא למותם של כ-250,000 יהודים).
הטענה שישראל מדינת אפרטהייד
מזה כמה עשרות שנים, כותב פרופ' קארש, משווים את ישראל לדרום אפריקה הלבנה. הטענה הועלתה לראשונה בשנות ה-1960 ע"י "התנועה לשחרור פלשתין"(22) נקלטה לא רק בעולם הערבי אלא גם במדינות העולם השלישי ואומצה ע"י מערביים ואף מספר מקבלי פרס נובל כמו דזמונד טוטו (23), ג'ימי קרטר(24), ומאירד קוריגן - מגואייר (25).
כשם שאין שמץ של אמת בהשוואת ישראל לנאצים, כך אין שמץ של אמת בהשוואת ישראל לדרום אפריקה הלבנה. אפרטהייד זוהי שיטת אפליה מקיפה של סגרגציה גזעית על בסיס אתני, הכוללת את כל תחומי החיים- ממערכת החינוך, התחבורה הציבורית, שירותים חברתיים ורפואה.אף אחד מהמרכיבים הללו לא קיים בישראל.
B>
התנועה הציונית שיפרה מצב ערביי הארץ
להגירה היהודית לארץ הייתה השפעה ישירה על הרווחה החברתית של התושבים הערבים. השוואה בין מימצאי מפקד האוכלוסין הבריטי ב-1922 וב-1931 מראים גידול אוכלוסין ערבי בערים המעורבות לעומת ירידה בערים לא מעורבות (26).
התנועה הציונות לקחה בחשבון מציאות מיעוט ערבי ואפילו זאב ז'בוטינסקי מהתנועה הרבזיוניסטית ואבי תנועת הליכוד כתב על שוויון לערבים בכל תחומי החיים (27 ). בחוקה שחיבר ז'בוטינסקי עבור המדינה היהודית ב-1934 הוא כתב שיהיה שוויון בין יהודים וערבים בחובות ובזכויות, כולל שירות צבאי ואזרחי ועברית וערבית תהיינה השפות הרשמיות.
and "in every cabinet where the prime minister is a Jew, the vice-premiership shall be offered to an Arab and vice versa."(28)
דוד בן-גוריון כתב ב-1947 שיהודים ולא יהודים:
in the Jewish state "will be equal citizens; equal in everything without any exception; that is, the state will be their state as well."(29)
הוועדות שהכינו את הבסיס למדינה היהודית דנו בהקמת עיתונות בערבית,שיפור מצב הבריאות בחברה הערבית, שיתופה בשלטון, ואינטגרציה בכל תחומי החיים.
אפילו מפקד ארגון ההגנה נתן הוראות ל:
"acknowledgement of the full rights, needs, and freedom of the Arabs in the Hebrew state without any discrimination, and a desire for coexistence on the basis of mutual freedom and dignity."(30)
בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל שפורסמה ב-14 במאי 1948, למרות שהיישוב היהודי הותקף מנובמבר 1947 ע"י האוכלוסייה הערבית, נכתב:
to "uphold absolute social and political equality of rights for all its citizens, without distinction of religion, race, or sex."
האזרחים הערבים נקראו:
"to take part in the building of the state on the basis of full and equal citizenship and on the basis of appropriate representation in all its institutions, provisional and permanent."
הערבים קיבלו זכות בחירה, הערבית הוכרה כשפה רשמית, החגים הלא- יהודיים הוכרו רשמית וניתנה אוטונומיה חינוכית, תרבותית ודתית.
