קיים ליקוי תרבויות מובנה של הישראלים שאותו ירשנו מן היהודים - לזלזל באינטליגנציה של היריב ושל האויב, שהרי אנחנו "העם הנבחר". על כך שילמנו מחיר כבד מאוד במלחמת יום הכיפורים, שלפניה זלזלנו באינטליגנציה ובמנהיגות של נשיא מצרים אנואר סאדאת. האמנו שהוא לא יעז לתקוף, ואם יתקוף נכה את צבאו שוק על ירך. באוקטובר 1973 צבא מצרים גם צלח וגם היכה אותנו.
בשנים האחרונות מתחולל בישראל מסע של שטיפת מוח לאומית לשכנע אותנו וגם את האמריקנים, שנשיא ארצות הברית
ברק אובמה הוא כסיל אסטרטגי שאינו מבין את ההתפתחויות במזרח התיכון, את העולם הערבי, את האסטרטגיה הגרעינית האירנית ואת הסכנות הנובעות ממנה. יש לזכור שזלזול זה אינו רק בנשיא אלא בכל חבר-יועציו ובמועצה לביטחון לאומי שלו. זלזול זה מקשה עלינו לפעול ביעילות כדי ליישם את האסטרטגיה שלנו, תהיה אשר תהיה, מול פיתוח הגרעין האירני. הזלזול הזה מסוכן לא פחות מההסכם של המעצמות עם אירן, בייחוד כשהישראלים בקושי מכירים את ההסכם הגלוי ומי שקרא את כולו ספק אם הבין אותו, שלא לדבר על ההסכמים החסויים שתמיד נעשים במקרים כאלה. לא העלבת נשיא ארצות הברית היא המסוכנת ביותר, אלא הזלזול באינטליגנציה שלו.
הנחות לא מופרכות הנשיא אובמה הדגיש פעמים אחדות שבמדובר בעשר שנים של אי-פיתוח נשק גרעיני באירן ופיקוח הדוק על כך. ההנחה הגלויה שלו היא שבמשך עשר שנים לא יהיה לאירן נשק גרעיני - לא במאה אחוז, אך בהסתברות גבוהה. ההנחה הסמויה שלו היא שבעשר השנים הבאות ניתן יהיה לשנות את המשטר באירן כך שמקבלי ההחלטות בה לא יהיו מעוניינים בנשק גרעיני או לפחות שלא יהיו עויינים כל כך למערב בכלל ולארצות הברית ולישראל בפרט. הנחות אלה אינן מופרכות לחלוטין כי המצב באירן גרוע לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה חברתית ולאומית, שהרי כמו בסוריה גם באירן חיים עמים אחדים שאינם מרוצים ממשטר האייתולות הפרסיים הנוכחי. מסתנן מאירן מידע על אי-שקט פנימי שיכול לפרוץ אף הרבה לפני שנים ולחולל הפיכה או מהפכה, ואז סביר להניח שהנשק הגרעיני לא יעסיק את השליטים החדשים.
זאת ועוד: היום יש לישראל - לפי פרסומים זרים - אמצעי מכה שנייה להשמיד את אירן בעוד שלאירן אין יכולת להשמיד את ישראל במכה ראשונה וגם דומה שאין לה עניין בכך. אירן אכן מממנת את החמאס ואת החיזבאללה. אך שני ארגונים אלה אינם יכולים להשמיד את ישראל אלא רק לשמר את הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני על אש קטנה, מול השינויים הדרמטיים בעולם הערבי, ובכך להפנות את תשומת הלב של הערבים הסונים לישראל.
אכן אין זה נעים להתנהל באווירה אסטרטגית של רטוריקת השמדה אך צריך להסתגל לאי-נעימות זאת. ממלחמת העולם השנייה חיים בני המין האנושי באווירה אסטרטגית של השמדה גרעינית כפי שטען לא אחר מאשר הפציפיסט אלברט איינשטיין, שהיו לו מניות בפיתוח הנשק הגרעיני. ברית המועצות איימה על ארצות הברית בהשמדה גרעינית עם קבלות יותר רציניות מאשר אירן מאיימת עלינו, וארה"ב לא יצאה למלחמה כדי להשמיד את הייצור הגרעיני של ברית המועצות. בהווה הן אף לא מאיימות צבאית כלל זו על זו אף כי תמיד יש פוטנציאל של חזרת האיום.
לפיכך, אחרי שהאמריקנים הוציאו את הגרעין מן הבקבוק של פוטנציות ההשמדה, ב-1945, אסור לנהל אסטרטגיה של היסטריה וטקטיקה של שטיפת מוח, אלא יש לעשות אינטלקטואליזציות של האפשרויות הגרועות ביותר.
