ראש הממשלה, שריו וח"כים רבים מכל המפלגות הציוניות הטוענים, חזור וטעון, שההסכם שנחתם בין המעצמות לבין אירן הוא הסכם גרוע מאוד, נמצאים על הקצה. נניח, לצורך מאמר זה, שקביעה זו נכונה. השאלה המתבקשת והחיונית היא מי מבין בעלי התפקידים בישראל נושא באחריות העליונה למצב אליו הגענו? זו שאלה מהותית בעלת חשיבות מכרעת אם בכוונתן של הבריות בישראל לתקן, לשפר או להציל, אם ניתן עוד לעשות זאת, את מה שמצריך כדי להסיר מעל ישראל את הסכנות הקיומיות, כפי שקובעים המוזכרים לעיל.
ישנה אופציה אחרת, והיא שאין אף אחד אשם, אין מי שנושא באחריות על המצב, וכל האשם נופל על הגויים ששוב הוכיחו את שנאתם כלפי ישראל. מי שבוחר באופציה השנייה דינו שיסייע לדרדורה של ישראל אל עברי פי פחת. היות שאין בכוונתי לאמץ גישה זו, ולמען לא נחזור בעתיד אל אותן טעויות איומות שנעשו במהלך השנתיים האחרונות, כן אצביע על האחראים בישראל למצב שנוצר, על הכשלים הנוראיים שהתגלו בישראל במהלך הדיונים בנושא האירני, בתקווה שבכל זאת נוכל לתקן את הדרוש תיקון מיידי. הנושא הוא רציני למדי כדי להתיישר בשורה עם אלה הסבורים שזו לא העת לניגוח. לא ניגוח מעניין אותי, אלא יצירת אווירה שבה אין משיכת ידיים מכישלון, אין הסרת אחריות, אין טיוח.
ועדת חקירה להתנהלות נתניהו ראש הממשלה הפך את הנושא האירני לנושא הדגל של מדיניותו. לא הייתה ולו הזדמנות אחת שבה נתניהו לא טרח להזכיר את הסוגיה האירנית. נניח שלנתניהו לא הייתה כל כוונה פוליטית פנימית אלא הכל שיקולי ביטחון טהורים. התוצאה הסופית מונחת בפנינו: ההסכם שנחתם בין המעצמות לבין אירן בניגוד גמור לטעמו ותפיסת עולמו הביטחונית-מדינית של נתניהו. אם נדמה זאת לקרב או למלחמה כוללת, למרות כל הכוונות הטובות של הרמטכ"ל או של אלוף הפיקוד, למרות כל ההכנות, התוצאה היא תבוסה. האם במצב זה יש למפקד העליון של הצבא זכות לטעון שהמלחמה הייתה קשה מדי? האם המפקד העליון יכול לטעון שאין הוא נושא באחריות לתוצאה הטרגית? הרי אין זה עולה על הדעת.
הזירה המדינית היא זירת מלחמה באמצעים אחרים. נתניהו הובס בה קשות לא לפי הפרשנות הקטנונית של הח"מ, אלא של נתניהו עצמו ושל אנשיו. כפי שידענו ועדות חקירה על מלחמות בשדה הקרב הקלאסי, כך יש לכונן ועדת חקירה לגבי התנהלות ראש הממשלה במלחמה המדינית בנושא אירן. אם המערכת הפוליטית או התקשורת זעקו ורעשו בנושא של המנגיסטו והאזרח הבדואי שעברו את הגבול לעזה ועשרה חודשים הקבינט הביטחוני-מדיני, ועדת החוץ והביטחון או תת-הוועדה של ועדת החוץ והביטחון לא ידעו דבר וחצי דבר על המקרה המשונה, המוזר והבלתי תקין של התנהלות ראש הממשלה, שבעטיים מתבקשת בדיקה מעמיקה בנושא כישלון מדיניותו של נתניהו בנושא אירן.
לא את ראשו של נתניהו מבקשים לקפד ולא אינטרס פוליטי צר מנחים אותי בדרישתי זו, על-אף העובדה שוודאי מקורביו כך יגיבו. סביר גם שתומכיו הפוליטיקאים וחלקים נרחבים בציבור יטענו את אותה טענה מטופשת. מה שמנחה אותי זו הדאגה לקבלת החלטות עקומה ומסוכנת עד אימה ברמת המנהיגות הגבוהה ביותר בישראל. אין ולו אדם אחד שאינו מבין שיחסי ישראל-ארה"ב מעולם - כן, מעולם - לא היו גרועים יותר מאשר בתקופה זו בגלל ההתגוששות החזיתית של ראש הממשלה בנשיא אובמה בגלל סוגיית אירן. האם כך אמורה להתנהל מנהיגות אחראית? המענה לשאלה זו חייבת להינתן על-ידי ועדת בדיקה או חקירה בלתי תלויה.
אחריותו של הקבינט הביטחוני יובל שטייניץ היה השר לעניינים אסטרטגיים וממונה על נושא אירן מטעם ראש הממשלה. מי שיבדוק את תיק התקשורת של שטייניץ בתקופה הרלוונטית לנושא אירן, ימצא אמירות אינסופיות על מאמציו לסכל את התוכנית הרעה, כהגדרתו. לצדו של שטייניץ היה צוות של מומחים אשר אמור היה לתת מענה מקצועי גרידא לסוגיות שעל סדר היום. גם במקרהו של השר שטייניץ חלה האחריות לגבי התוצאות הידועות. השאלות המתבקשות, ההכרחיות לביטחונה של ישראל, הן: עד כמה שטייניץ וצוותו היו באמת מעורבים בפרטי הפרטים של המהלך כולו? מה נעשה במידע המודיעיני, אם היה כזה, על הנעשה בחדרי חדרים בין נציגי אירן ונציגי המעצמות? האם המידע שנאסף נותח בצורה מקצועית, עניינית ולא כשדעות קדומות משליכות על התובנות? עד כמה הדיווחים שנמסרו לראש הממשלה על-ידי שטייניץ וצוותו היו מהימנים או שמא הייתה בהם הטיה מכוונת כדי לרצות את תפיסתו של המנהיג? עד כמה נתניהו התייחס ברצינות לעבודת שטייניץ וצוותו? האם המטה לביטחון לאומי שותף בצורה מלאה בנעשה, ומה נעשה עם ניירות העמדה שלו, אם בכלל היו כאלה? כל השאלות הללו חייבות להיבדק ולקבל מענה מדויק.
לקבינט הביטחוני אחריות ישירה לגבי מהלכי הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני, כולל
יאיר לפיד. היות שהתוצאה גרועה למדי לפי מרבית הגורמים שנטלו חלק בקבינט הביטחוני ועדיין נוטלים חלק, כי אז נשאלת השאלה היכן בדיוק האחריות של הקבינט? מה חברי הקבינט עשו או נמנעו לעשות בנושא הנדון? עד כמה הקבינט היה מעורב בהחלטות, עד כמה המידע שהובא בפניו היה מלא ואמין? מה היו המלצות אמ"ן, מוסד, משרד החוץ וכדומה בנושא? כל אלה שאלות שגם הן מחייבות מענה. קוריוז קטן בהקשר זה: לפני ימים אחדים טען ליברמן טענות קשות נגד ראש הממשלה. ואנו שואלים היכן היה שר החוץ, ליברמן, במשך הקדנציה שלו כשר חוץ, בנושא האירני? הווה ידוע לכל שליברמן היה מחוץ למשחק הן בארה"ב והן באירופה. הייתכן שגם ליברמן חייב דין וחשבון על מעשיו? ודאי שכן.
מי שביטחון ישראל חשוב לו אינו יכול להתעלם מן השאלות הקשות העולות מתוצאות ההסכם אליבא דראש הממשלה. רק ועדת בדיקה בלתי תלויה יכולה לחקור את הנושא. מי שיהפוך את הנושא לפוליטי-קנטרני בלבד יישא באחריות לתוצאות העתידיות.
