|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אם נספר היום את סיפור קמצא ובר קמצא בשמות בדויים, כל אחד מאיתנו ייחס אותו למקרה ששמע וראה לנגד עיניו בעת הזו ● במבט ממרומי האלף השלישי אנו חייבים ללמוד ביתר שאת ובשקידה, את הלקח מחורבן בית השני
|
|
חולם על בית המקדש? [צילום: מנדי הכטמן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בנו של חבר קרוב, תדיר מלין כלפי הוריו מדוע נולד בשלהי חודש יולי של השנה האזרחית. למה? כי בתאריך הולדתו כל חבריו לספסל הלימודים בחופש ולא ניתן לארגן חגיגת יום הולדת כהלכתה, כפי שנוהגים חבריו למי שנולד בזמן תקופת הלימודים שכולם זמינים. מה הקשר לתשעה באב, הוא נופל בזמן החופש, למי יש זמן להיות עצוב? מועד מאוד לא נוח לקינות ונהי.
במשך שנת הלימודים זוכים דרדקינו למנה לא מבוטלת של שינון על מלחמות ישראל מאז תקומתה. יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות בתכוף אליו נופלים בטבורה של שנת הלימודים ונצרבים בתודעה מדי שנה. לצערנו הנופלים במלחמות הם בני העת הזו, ומכאן כי לא ניתן להתנתק מהזיכרון הקולקטיבי הקרוב שפוקד אותנו מעת לעת. אז למי יש כוח להיזכר בחורבן בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה הנוצרית על-ידי נבוכדנאצר וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה הנוצרית על-ידי טיטוס בנו של אספיאנוס קיסר (נשמע כמו שם של שחקן כדורסל זר יווני שמכבי החתימה) ש"נחוג" בין פסטיבל לפסטיבל ובין ים וחופשה בכרתים הקרובה. הלקח של "כך חרבה ירושלים" מסיפור קמצא ובר קמצא הוא כל כך מזוקק ורלוונטי להיום, שעל משרד החינוך לשקוד להביאו במשנה תוקף ובשכל ישר לכלל בית ישראל. התחושה בקרב הציבור שתשעה באב הינו מעין אזכור דתי ונחלת הציבור האורתודוכסי, בשל היותו מצויין בתפילות בכותל המערבי ובצום. וכמה חבל. על הניכור בין הציבור הרחב ותשעה באב עמד כבר ברל כצנלסון מראשי תנועת העבודה בשנות השלושים של המאה הקודמת. והוא הוא היה חילוני גמור. יש לקרוא לשר החינוך ואני משוכנע שהוא ירים את הכפפה, בנמרצותו, לגרום לכולם להתייחד עם תשעה באב כאירוע מכונן ונחלת הציבור כולו.
אגו ושנאת חינם
הלקח מסיפור קמצא ובר קמצא נוגע בכולם, חילונים ודתיים כאחד. בקליפת האגוז בעניין קמצא ובר קמצא, לו היה אותו עשיר בעת ההיא טרם החורבן, שערך מסיבה מפוארת בביתו, לא מקשיח את ליבו כלפי בר קמצא שהגיע לחגוג בביתו בטעות ומגרשו לעיני כל, היה בר קמצא נמנע מלהלשין למלך כי היהודים מרדו בו. והחורבן היה נמנע. כבוד, אגו ושנאת חינם חברו יחד לקונפליקט מדומה, לריב של מה בכך שתוצאתו הרת גורל. אנו היום בסך-הכל אחרי 67 שנים לתקומת בית שלישי, חצויים, מרבים במחלוקות ושונאים איש את האחר ברמות שלא יתוארו. כאילו לא למדנו את הלקח של קמצא ובר קמצא. נשוב לרגע לאחור, אם אותו עשיר מהעת ההיא היה מתגבר על יצרו וחרף הפתעתו לאורח הבלתי קרוא במעונו - בר קמצא - היה מחבקו ומקבלו כיתר האורחים, באבחה אחת היה הופכו מאויב לאוהב וזוכה לתהילת עולם. אבל השנאה בערה בו כסנה הבוער והזעם שבעבע כלפי האחר, הביאו לגירוש בר קמצא, ולאחריו החורבן. כאומר אחרי המבול.
אם נספר היום את סיפור קמצא ובר קמצא בשמות בדויים, כל אחד מאיתנו ייחס אותו למקרה ששמע וראה לנגד עיניו בעת הזו. במבט ממרומי האלף השלישי אנו חייבים ללמוד ביתר שאת ובשקידה, את הלקח מחורבן בית השני. אם חלילה יפול על ראשינו חורבן בית שלישי, לא יקום עוד בית רביעי. אנו בעידן שבו לא לוקחים שבויים. היום לא תהא גלות ולא יהיה שלטון זר סובלני כלפינו אם ניפול. חורבן בית שלישי חלילה, משמעו סוף לעם היהודי באשר הוא. נהוג לפגוש פלוני בפעם הראשונה ולהנהן בראש בברכה, בפגשך אותו בשנית נהוג לומר "פעם שלישית גלידה". בפראפרזה, פעם שלישית חורבן, לא יהיה מלווה בנוזל הסמיך של הגלידה אלא בכליון מוחלט.
בואו נישמר לנפשנו ונתחיל קצת להקשיב לזולת גם אם לא מסכימים. ואם נגיע לדרגה של "אהבת חינם". דיינו.
|
|
הכותב בעל משרד עו"ד העוסק בדיני משפחה.
|
|
| תאריך:
|
26/07/2015
|
|
|
עודכן:
|
26/07/2015
|
|
ראובן דינור
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
26/07/15 14:49
|
|
|
|
2
|
|
ר.ב.ז
|
26/07/15 15:41
|
|
|
|
3
|
|
תימנים
|
26/07/15 16:38
|
|
|
|
4
|
|
מיכל תל אביב
|
26/07/15 17:38
|
|
|
|
5
|
|
שאול א.
|
26/07/15 19:53
|
|
|
"העסקה עם אירן היא טעות היסטורית" - במילים אלו התבטא פקיד סעודי אנונימי, כאשר התייחס לתגובה הסעודית לאחר החתימה על הסכם הגרעין עם אירן. אף שתגובה רשמית של בית המלוכה הסעודית לא נמסרה כלל ברור שהסעודים הסתייגו מההסכם עם אירן שכן, כמו ישראל, גם הם רואים בהסכם שנחתם מתן לגיטימציה לשלטון הקיצוני השיעי והעלאת יוקרתה ומעמדה של אירן ושל בעלות בריתה על חשבון המדינות הערביות הסוניות המתונות. בנדר בן סולטאן, מי שכיהן כראש המודיעין הסעודי ואחיינו של המלך הסעודי סלמאן, התבטא כבר בעבר שאירן היא מדינה "חתרנית ומערערת את היציבות באזור" ונראה שדעה זו באשר למדיניות האירנית לא השתנתה אצל הסעודים גם לאחר החתימה על הסכם הגרעין אלא היא דווקא התחזקה.
|
|
|
|
|
ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג, התאהב כנראה במספר שלוש, או במשולש ההתבטאויות, שהרי הוא חוזר על עצמו בנאומים לאחרונה בצורה משולשת ודי תמוהה. על כך הייתי מוסיף - כישלון, כישלון, כישלון, שרודף את המפלגה והמנהיג שלה
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  והפעם - מודל, חרפה, להזדרז ומעוול סביבתי
|
|
|
|
|
בסוף המאה השישית לפנה"ס, כשבעים שנים אחרי חורבן הבית הראשון, החל הבית השני להיבנות ברישיון האימפריה הפרסית. בעצם אותם ימים נשאל הנביא זכריה האם להמשיך להתאבל ולצום "בחודש החמישי", הוא חודש אב. תשובת הנביא מפתיעה; היא אינה מדברת על זיכרון החורבן אלא הגורמים לכך - שבהם יש להתמקד - שהחברה ביהודה התעלמה מהם טרם החורבן: "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו; וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל תַּעֲשֹׁקוּ, וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם". ומכיוון שאבותינו מיאנו לשמוע, יצא הקצף וחרבה ארצנו. נכון שהיו גורמים גיאופוליטיים, מדיניים וצבאיים שהחריבו בפועל את הבית הראשון, כשם שהיו כאלה בבית השני - אבל חרב המחלוקת הייתה בעוכרנו זמן רב לפני החורבן המעשי, שרק הפיל מה שהיה חרב ממילא.
|
|
|
|
|
לאחרונה סערה הארץ כאשר יו"ר ההסתדרות הכריז על שביתה במשק הציבורי עקב אי-קליטת עובדי קבלן כעובדים מן המנין במשק הציבורי. כלאמר עובדי הקבלן הבלתי מאורגנים זכו לתמיכה נמרצת מההסתדרות עד כדי השבתה כללית של המשק.
|
|
|
|
|
