גם ריצוי עונש של 30 שנות-מאסר עדיין אינו מבטיח את שחרורו של אסיר העולם, יונתן
פולארד, בחודש נובמבר הקרוב. ולא, חלילה, מחמת ספקות על התנהגותו הטובה בכלא; גם לא משום בריאותו הרופפת, אלא דווקא משום שעונשו לא הוקצב ל-30 שנה במפורש, כמו גם בשל סירובו העיקש להביע חרטה מלאה על מה שעשה, ויחד עם זה גם משום שבחוץ לא סותמים את הפה על מר-גורלו, במיוחד של שרים, חברי-כנסת וגורמים ישראלים אחרים, שעשו ועושים את כל שניתן כדי לצייר את המרגל כאסיר-ציון וכגיבור לאומי. שהרי מלבד חומרת מעשיו - הסירוב מחד והעלייהןם מאידך הם בבחינת הצגתו של סדין אדום בפני האמריקנים הרותחים מזעם, וזו גם הסיבה שפולארד נמק עד היום בכלאו.
אומנם ישראל היא זו שברוב טיפשותה גייסה והפעילה את יונתן פולארד, ובשל כך גם נושאת באחריות מוסרית לשחרורו. הצרה היא שעם פיצוץ הפרשה היא לא היססה לשקר לחוקרים האמריקנים, ובשנים הרבות שחלפו מאז היא הוסיפה עוד חטא על עוון כשלא השכילה לנצור את פיה וכשהיא חוזרת ותובעת את שחרורו של המרגל. אלא שתביעות אלה היו בעוכריו ורק הרחיקו את מועד שיחרורו.
תנאים נוקשים את האמת אין עוד להסתיר: גם עכשיו, על סף מועד השחרור המקווה, קלושים עדיין סיכוייו של פולארד להשתחרר מן הכלא משום שפגיעתו באמריקנים היא בלתי-נסלחת. ומה שהיה ברור בעבר - ברור לא פחות גם עתה: שום מערכה ציבורית, שום פנייה אישית של אישיות רמת-מעלה, וגם לא שום פרסום עיתונאי, נוסח ה"וורלד סטריט ז'ורנל", לא יזרזו את מועד השחרור. שום נשיא אמריקני, גם לא
ברק אובמה כסמכות עליונה, לא יהין להמרות את פיה של סוכנות הביון האמריקנית, שעומדת על כך שפולארד יירקב בכלאו עד סוף-ימיו כתנאי שהוא בל-יעבור.בעיניה, מאחר שהאיש נחשב מבחינתה לבוגד חסר-תקנה.
ושלא יהיו בכלל אשליות: גם במצב הרגיש שנוצר במערכת היחסים הישראלית-אמריקנית, על-רקע הסכם הגרעין עם אירן, לא יהיה כדי להושיע אותו. שום מחווה של הנשיא אובמה ושום עסקה הדדית בין שתי המדינות לא יצליחו להביא לפולארד את ישועתו המיוחלת.
פער עצום אחרי ככלות הכל אסור לרגע לשכוח שקיים פער עצום בין התייחסותה של ישראל לעניינו של פולארד לבין ההתייחסות האמריקנית אליו. בעוד ישראל מכירה לו טובה על המידע הביטחוני והרגיש שהעביר לידיה - עומדים האמריקנים בתוקף על כך שאותו מידע כלל לא היה חיוני לביטחונה, וכי בסך-הכל הוא נסחף להרפתקה מסוכנת שהזיקה לארה"ב. לא יעזור לפיכך, שום בית-דין, גם אם נצעק, השכם והערב, שנגרם לפולארד עוול משווע,, בהשוואה למרגלים אחרים, שהזיקו פחות ממנו, אך שוחררו על-ידי האמריקנים בעונש מוקל.
מה שנותר, לפיכך, לעשות, הוא לנצור מיידית את הפה ולא להרגיז עוד את השור האמריקני הזועם בדישו. יחד עם זה יש לנו גם עצה מועילה לפולארד עצמו: להביע סוף-סוף חרטה מלאה על מה שעשה. ואם גם זה לא יועיל - בודאי לא יזיק!.
