זכוכיות המעקה בקומה ה-21
התנפצו, הקבלן מתנער מאחריות

"ניסינו ליצור קשר עם הקבלן אך הוא מתחמק מאחריות. כמובן שלאיש לא איכפת עד שלא יקרה אסון", סיפר בנה של עמרה, אליאור.

היועץ המשפטי של קבוצת אורתם מליבו, עו"ד שי דנן, מסר בתגובה כי זכוכית המעקה נשברה כתוצאה מחבלה ולא התנפצה מעצמה. "המעקות בבניין נבנו בהתאם למפרט ולתקן. הפרויקט נמסר לפני למעלה מארבע שנים ולא ידוע לחברה על מקרה דומה בעבר. במקרה המדובר, זכוכית המעקה נשברה כתוצאה מחבלה".

שוחחנו עם אב הבית של הפרויקט רב הקומות והוא הכחיש את הדברים. לדבריו, הזכוכיות התנפצו מעצמן והיו לפחות שני מקרים. "יכול להיות שיש עוד ואנחנו כרגע בתהליכים של בדיקה מול הדיירים. לפי מה שאני יודע - זה נגרם לבד, הזכוכית התפוצצה".

הקבלן אומר שזה כתוצאה מחבלה.

"לקבלן הכי קל לטעון את זה ולהתנער מאחריות", טען.

אולם דוח של מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין, ד"ר (אינג') אביגדור פורת, שנערך באוקטובר 2012 לדירתה של ג'יזל עמרה העלה כי הזכוכיות שהותקנו במעקות הבטיחות אינן לפי התקן הנדרש. תקן 1142 הנוגע למעקות קובע כי המעקה ייבנה מחומרים עמידי אש, אך לא כל זכוכית מחוסמת או זכוכית בטיחות עומדת בתנאי זה. ממצא זה לכאורה מחזק את טענות הדיירים ומחליש את טענות הקבלן על שבירת הזכוכית כתוצאה מחבלה.

תחת הכותרת "ליקויי זיגוג במרפסת" נכתב כי "מעקות המרפסת עשויים מזכוכית שהיא אומנם מחוסמת, אך איננה חסינת אש". ירידת הערך של הדירה, לפי אותו דוח היתה, אגב, בסך של 38,000 שקלים.

מאלעד ישראל מגורים נמסר בתגובה כי חברת מליבו בניה, אשר בנתה את הפרויקט, בדקה את הנושא מיד עם קבלת הפניה ודיווחה שהנזק נגרם כתוצאה מחבלה ובכל מקרה לא כתוצאה מפגם או ליקוי. "הדירות בפרויקט נמסרו לפני למעלה מארבע שנים ולחברה אין כל קשר לנושא", לשון התגובה.

לפני שנתיים וחודשיים הוגשה למשרד הפנים טיוטת דוח חמורה ביותר אודות התנהלות המועצה המקומית באר יעקב. כפי שפרסמנו ב-News1, הציגה טיוטת הדוח, שנכתבה על-ידי משרד רואי חשבון שנשכר לשם כך על-ידי משרד הפנים, שורת עבירות חמורות הנוגעות לרישום ולהימנעות מרישום כספים במועצה בבאר יעקב.

למרות הממצאים החמורים שכללו העברות כספים לא מוסברות במיליונים - בהן העברת 12 מיליון שקלים לקבלן בגין חוב שלכאורה היה למועצה, אך לא היה רשום בספריה - לא פרסם משרד הפנים עד היום את הדוח הסופי בנושא. בדיקה שנעשתה לאחרונה העלתה כי למרות הזמן הרב שעבר מאז הגשת הדוח - הליך הבדיקה של משרד הפנים לא הסתיים. כך, על-פי הודעה רשמית של המשרד.

לא צריך הרבה, בעיקר שכל ישר, כדי להבין שבדיקה של ממצאים המעידים לכל הפחות על מינהל לא תקין או על שחיתות, צריכה להיות מהירה. בייחוד כאשר האדם ששולט בגוף הנבדק כיום - ראש המועצה ניסים גוזלן - הוא אותו ראש מועצה מהתקופה שבה עוסק הדוח החמור. אולם במשרד הפנים לא רצים לשום מקום.

בשל כך, פניתי אל משרד המשפטים בבקשת חופש מידע. שילמתי את האגרה כנדרש וביקשתי לקבל את כל התכתובות הנוגעות להליך הבירור שנעשה מאז מאי 2013 ועד תחילת שנת 2015 - כמה ישיבות התקיימו, מה הוחלט בהן, פרוטוקולים של הדיונים וכו'.

ב-17 בפברואר 2015 שלחה הממונה על חוק חופש המידע במשרד הפנים, זיוה שרבף, תשובה ובה טענה כי הבדיקה בנושא טרם הסתיימה ועל כן לא ניתן להעביר פרטים נוספים. תשובתה לא סיפקה אותי, מאחר שלא חידשה דבר. על כן הפניתי אליה שאלות ודרישות נוספות לקבלת מידע: "מהם הצעדים שנעשו במשרד הפנים במהלך שנת 2014 לצורך קידום הטיפול בבדיקה הזאת? האם התקיימו ישיבות בנושא? האם היו התכתבויות בין המשרד לבין משרד רואי החשבון שהגיש במרס 2013, לפני כמעט שנתיים (!!) את טיוטת הדוח? אם כן - אבקש לקבל את ההתכתבויות לעיוני מכוח חוק חופש המידע. כמו-כן, אבקש לקבל לידי את כל התכתובות הפנימיות במשרד הנוגעות לנושא - כולל פרוטוקולים של דיונים שהתקיימו בהנהלת המשרד, אם התקיימו כאלה".

תשובתה של שרבף הגיעה בתחילת מרס 2015 ובה נכתב כי משרד הפנים אינו מוסר מידע הנוגע לדיונים פנימיים, וזאת בהתאם לסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע.

אותו סעיף בחוק, שציינה שרבף, קובע כי רשות ציבורית אינה מחויבת למסור מידע הנוגע למספר עניינים ובהם מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין. בשל כך, פניתי אל היחידה הממשלתית לחופש המידע בתלונה.

אנשי היחידה פנו אל משרד הפנים וביקשו את תגובתם לתלונתי אודות המענה הלא מנומק ואף ציינו בפני אנשי משרד הפנים כי במענה שסיפקו היה חסר פירוט ושיקוף האינטרסים השונים שנבחנו על ידם והאיזון בינם לבין האינטרס הציבורי בקבלת המידע. עוד העירו לאנשי משרד הפנים כי נמנעו מלציין במכתבם שקיימת לאזרח שביקש את המידע על-פי חוק חופש המידע כי קיימת לו זכות לעתור בתוך 45 ימים על ההחלטה בפני בית משפט לעניינים מינהליים.

ימים ספורים לאחר מכן, ב-16 במרס, נשלחה הודעה נוספת מטעם משרד הפנים, שבה צויינה זכותי לעתור נגד ההחלטה. כותבת המכתב, מנהלת אגף בכיר למינהל מוניציפלי וממונה על חוק חופש המידע במשרד הפנים, מיכל גולדשטיין, חידשה במכתבה טעם שלא נכתב קודם לכן לדחיית בקשתי לקבלת מידע על-אודות הליכי הבדיקה של טיוטת הדוח החמורה:

"בהמשך לתשובתנו בנושא מיום 9.3.2015 שבה החלטנו לדחות את המענה לתשובתך מהטעם שהמענה לבקשתך כולל מידע על-אודות שיטות העבודה ונהלים של משרד הפנים בתחום ביקורת וגילויו עלול לגרום לפגיעה בפעולות הביקורת בהתאם להוראות סעיף 9(ב)(8)(א)(ב)(ג) לחוק חופש המידע - אבקש ליידע אותך כי כנגד החלטה זו הנך רשאי להגיש עתירה מינהלית בתוך 45 יום לבית משפט לעניינים מינהליים".

לא הגשתי תביעה. למי יש זמן וכסף? פניתי אל היחידה הממשלתית לחופש המידע וציינתי בפני אנשי היחידה כי התשובה העדכנית והחדשה של משרד הפנים אינה מקובלת עלי. " אין לי אלא לשער שמדובר בניסיון נוסף של מי שאמורה להיות ממונה על יישום חוק חופש המידע להסתרת מידע שאמור להיות גלוי בפני הציבור על-פי אותו חוק עצמו, תוך ניסיון להקשות עלי בהפנייתי לבית המשפט", כתבתי בפנייתי.

לפני כשבועיים וחצי נמסרה החלטת היחידה הממשלתית לחופש המידע והיא כללה הנחיה למשרד הפנים להעביר נימוק מפורט על החלטתם לסירוב העברת המידע. "בהתייחס לשימוש בסעיף 9(ב)(4) לחוק [הנוגע למידע שרשות ציבורית אינה מחויבת למסור, א.ו.] אנו סבורים כי חסר בעניין זה שיקוף ופירוט האינטרסים השונים שהנילון בחן ואיזן טרם קבלת החלטתו - לרבות האינטרס הציבורי בקבלת המידע.... אנו סבורים כי חסר פירוט של מהות ומידת הפגיעה בהליכי הביקורת. בנוסף, לא ברור לנו כיצד יש במידע המבוקש כדי להוות מידע 'אודות שיטות עבודה ונהלים של רשות ציבורית'. גם במקרה זה יש לנמק ולהבהיר זאת", כתב עו"ד מוחמד קדח בהחלטה שהועברה גם לידי מיכל גולדשטיין וזיוה שרבף במשרד הפנים..

בשבועיים האחרונים נשלחה למשרד הפנים תזכורת בנושא על-ידי היחידה הממשלתית לחופש המידע.

המשך יבוא...

תנועת אומ"ץ העניקה בשנת 2013 את האות שלה לרוני גולן, אז עדיין רק מועמד בבחירות המוניציפליות והיום ראש מועצה שהתגלה כמי ששיקר בהצגת קורות חיים מזויפים לבוחרים. כפי שחשפנו בשנה החולפת כאן ב-News1, הציג גולן את עצמו כמשפטן וכמי שיש לו תואר ראשון ושני במשפטים ובמינהל עסקים מאוניברסיטת ניו-יורק. תארים מרשימים בהחלט, אך בדויים לחלוטין.

למעשה, רוני גולן לא היה אפילו בעל תואר ראשון באוניברסיטה ישראלית. כמובן שמעולם לא למד ובטח שלא קיבל תואר מ-NYU. אגב, דיווח כוזב על התארים הללו הוגש גם לבורסה בעת שגולן עבד בחברת קריסטל מוצרי צריכה בע"מ. עבירה פלילית לכאורה כשלעצמה.

לכל זאת אפשר להוסיף את האופן שבו גולן חגג על כספי מימון הבחירות במסע קניות אישי על חשבון הסיעה. כך, על-פי דיווחיו שלו למבקר המדינה במסגרת דיווחי הוצאות מימון הבחירות, את האופן שבו פעל למינוי מי שהיה באותה עת המרצה שלו בלימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה לתפקיד ניהולי במועצה המקומית תל מונד, את הפעולות העצמאיות שלו בוועדות התכנון האזוריות בניגוד לעמדת המועצה המקומית שהתקבלה בהצבעה ואת ההזנחה התברואתית שממנה סובלים תושבי תל מונד מאז עלה גולן לשלטון.

למרות ששקריו של גולן הוצגו בפני הנהלת אומ"ץ, מסרבת התנועה לשלול מגולן בדיעבד את אות אומ"ץ. תושבים בתל מונד החלו בשבועות האחרונים להפנות לאומ"ץ פניות לשלילת האות מראש המועצה. לדבריהם, אות אומ"ץ שניתן לגולן זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות היה סוג של רוח גבית שאיפשרה לו לנצח בבחירות. עוד הם טוענים כי זמן קצר לפני מתן האות - שניתן לגולן, יש לומר ביושר, על-פי המלצת תושבים שטרם גילו מי הוא באמת - נמסרו לאומ"ץ תמיהות אודות נכונות הצהרותיו של גולן על תאריו האקדמיים, אך הן זכו להתעלמות.

בבירור שעשינו עם הנהלת אומ"ץ נאמר כי אין לתנועה נהלים שמסדירים שלילת אות. תירוץ זה אינו מספק, בלשון המעטה. אין נהלים? איספו את הנהלת התנועה וחדדו נהלים או קבעו נהלים חדשים. כל יום שבו לא נשלל אות אומ"ץ מרוני גולן הוא חרפה לתנועה ועלבון למינהל התקין שהתנועה אמורה לקדם.