זכות הפרסום ברבים לשמו של המזוכה בדין

אחת מההחלטות החשובות ביותר, לדעתנו אנו, בתחום פומביות הדיון, ניתנה בסוף השבוע החולף בידי שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, בשאלה העקרונית, אם זכאי מי שזוכה בדין בהליך פלילי, לפרסום שמו ברבים, כמי שזוכה בדין - לאחר הליכים משפטיים מרובים שנתקיימו בעניינו הוא.

אלה עובדות החלטתו של בית משפט העליון, ששימשו בסיס להחלטתו, נשוא רשימה זו, בתאריך 21.7.2013, הוגש נגד יעקב בוזגלו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו יוחסו לו עבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977)להלן: חוק העונשין(; מעשה סדום, לפי סעיף 374(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין. יעקב בוזגלו כפר, באמצעות סנגורו, עו"ד מיקי חובה, באשמות שיוחסו לו בכתב-האישום.

בתאריך 4.3.2015, ניתן בידי בית משפט המחוזי, בנצרת, הכרעת דין לפיו יעקב בוזגלו, מכל אשמה, כאשר בפרק "הדיון" סיכם בית משפט עמדו באשר לעבירות שיוחסו ליעקב בוזגלו, באלה המילים:

"לאחר עיבוד של מכלול הראיות והעדויות בתיק, הגענו למסקנה כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל עליה, וכי אין ליתן אמון בגרסתה של המתלוננת. גרסה זו, כפי שנראה להלן, היא גרסה בלתי סבירה, מתפתחת, בעיקר תוך תגובה לראיות ולעדויות שהוטחו בפני המתלוננת וקיימים בה בקיעים לא מעטים.

בנוסף לכך, עלה בליבנו החשש, המבוסס היטב בחומר הראיות, כי טענותיה של המתלוננת כלפי (המערער) מקורן ברצון לנקום בו על יחסו כלפיה, הן במישור האישי והן במסגרת יחסי העבודה. צירופם של אלה, קרי - הבקיעים בגרסה והחשש כי המניע לתלונה הוא רצונה של המתלוננת לנקום (במערער), מעלה ספק רב באשר לאמיתות התלונה. מן הצד השני, ראינו ליתן אמון מלא בגרסת (המערער), ועל כן מתחייב לדידנו זיכויו המוחלט (פסקה 4 להכרעת הדין)."

בהכרעת הדין נקבע עוד, בבית משפט המחוזי, בנצרת, כי נפלו פגמים מהותיים באופן ניהול החקירה בתיק, כאשר לא נחקרו עדים רלוונטיים ולעיתים לא נשאלו שאלות מתבקשות. זאת, באופן שיש בו לפגוע בחקר האמת ובהגנתו של המערער.

בית משפט המחוזי, בנצרת, קבע בהכרעת דינו המזכה, כי המתלוננת לא אמרה את האמת, או למצער לא דייקה, באשר להתדרדרות שחלה, כביכול, במצבה הנפשי לאחר אירוע האונס הנטען ובאשר לפנייתה לטיפול נפשי עקב האירוע כמו-כן, המתלוננת לא העידה אמת בכל הנוגע לטיפול תרופתי שקיבלה ופנייתה לסדנה מסוימת, שכונתה "סדנת ההתקדשות" אינה קשורה "לטראומה מינית שהמתלוננת חוותה, לכאורה, אלא לקשייה במציאת זוגיות יציבה, וניסיונה של המתלוננת לטעון אחרת מחזקת התרשמות בית משפט המחוזי, בנצרת, באשר לחוסר אמינותה של המתלוננת.

בית משפט המחוזי, בנצרת, קבע עוד, כי תלונת המתלוננת הוגשה על-רקע יחסי עבודה ועל רצונה של המתלוננת לנקום במערער. בית משפט המחוזי, בנצרת, קבע עוד, בהכרעת דינו, כי לא השתכנע, כי מדובר בתלונת אמת וכי הוא לא השתכנע לא מדובר בתלונת אמת והוא את הרצון של המתלוננת לנקום במערער במנותק מהאונס הנטען.

בית משפט המחוזי, בנצרת, קבע עוד בהכרעת דינו כי קיומו של מניע להפללת המערער ולנקמה בו מחזק את התרשמותנו, כי לטענותיה של המתלוננת בדבר אונס אין אחיזה במציאות, עוד קבע בית משפט המחוזי, בנצרת, בהכרעת דינו, כי פעולותיה של המתלוננת בסמוך לפני הגשת התלונה מעלות לטעמו חשש לשיבוש הליכי חקירה ובידוי ראיות.

לאחר שקבע בית משפט המחוזי, בנצרת, כי אין לתת אמון בגרסת המתלוננת וכי יש לתת אמון בגרסתו של המערער ולכן, יש לזכותו - זיכוי מוחלט - מכל העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום.

בעקבות זיכויו של המערער מכל אשמה, פנה פרקליטו של יעקב בוזגלו, עו"ד מיקי חובה, בבקשה לבית משפט המחוזי, בנצרת, בבקשה כי יתיר פרסומה של הכרעת הדין המזכה. בית משפט המחוזי, בנצרת, דחה בקשתו זו של עו"ד מיקי חובה, תוך שקבע כי הכרעת הדין שזורה בפרטים שיש בהם כדי "לחשוף את זהות המתלוננת וטיב היכרותה עם המערער ועל כן הוצע כי הצדדים יגישו "נוסח מוסכם של תמצית הכרעת הדין" ממנו ייעדרו פרטים שעלולים להביא לזיהוי המתלוננת. בעקבות החלטה זו, בא-כוח המערער, עו"ד מיקי חובה, תמצית של הכרעת הדין, העונה, לטעמו, על החלטתו של בית משפט המחוזי, בנצרת.

משלא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר נוסח פרסום מוסכם עליהם, החליט בית משפט המחוזי, בנצרת, לפרסם הנוסח הבא: "ביום 4.3.2015 ניתנה על ידינו הכרעת דין בתפ"ח 39977-04-13 מדינת ישראל נ' יעקב בוזגלו. בהכרעת הדין קבענו כי יש ליתן אמון בגרסתו של (המערער), מר יעקב בוזגלו, ולפיכך, לזכותו זיכוי מוחלט מכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, והן: אינוס, מעשה סדום והדחה בחקירה".

על החלטה זו, הגיש המערער ערעור לבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. בית משפט העליון הציע לצדדים להגיע לנוסח פרסום מוסכם ביניהם, באופן שלא יביא לחשיפת זהותה של המתלוננת, אולם משהדברים לא עלו יפה, הוציא הוא מלפניו, בסוף השבוע החולף, החלטה בעניין זה. בהחלטתו כותב כב' השופט, אורי שהם בין היתר כי עקרון הפומביות הוא עקרון על, אולם הוא כפוף לסייגים מסוימים, בדבר הגבלת עקרון על זה, בנסיבות מסוימות.

בענייננו אנו, משלא פורסם - ולא יפורסם שמה של המתלוננת והמערער, יעקב בוזגלו, זכאי לכך, כי הציבור שידע, בעת הגשת כתב-האישום נגדו, כי הוא מואשם באונס, זכאי גם לדעת, כי הוא זוכה זיכוי מוחלט מאישום זה באונס. בנסיבות אלה, התיר בית משפט העליון, פרסום שמו של המערער כמי שזוכה מעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, קרי, אונס, מעשה סדום והדחה בחקירה.

חשיבותה זו של החלטתו החדישה של בית משפט העליון שניתנה בסוף השבוע החולף - הינה כי נאשם שעבר גלגולי חקירה ודיונים משפטיים ארוכים ומתישים בבית משפט ובסופם של דברים, זוכה הוא, זיכוי מוחלט, מכלל העבירות שיוחסו לו, בכתב-האישום שהוגש נגדו זכאי גם לכך, כי הציבור ידע שהוא זוכה, זיכוי מוחלט, מכלל עבירות אלה, שבגינן הוגש נגדו כתב-אישום.

תפ"ח 39977-07-13 יעקב בוזגלו נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם - ניתן בתאריך 30.7.2015).

גילוי נאות: עו"ד מיקי חובה, ייצג כותב שורות אלה, במספר הליכים משפטיים, בעבר.