בית המריבה
אין ספק שבעשור האחרון המגמה של משרד הבריאות היא שילוב החריגים בקהילה, במקום אישפוזם במוסדות פסיכיאטריים בעבר. זאת בצד הטמעת השוויון וקבלת האחר במוסדות החינוך, במתנ"סים ובתיאטרון. ואכן שלל מופעים של מוגבלים הוצגו לאחרונה לציבור הרחב (דוגמת פסטיבל צמי"ד), ויותר מוגבלים נקלטים בעבודה בבתי קפה, בסיעוד ועוד.
אולם למרות כל זאת מדהים הדבר שגם במילניום השני קיימת עדיין רתיעה מאנשים חריגים, והסתייגות ממגורים בשכנותם, וגרוע מכך התנכלות חסרת בושה להם. לאחרונה עלה לכותרות ההוסטל לאוטיסטים "הבית בינוב" שבשרון ויללות הצופר של השכנים המבריחות את החוסים. היכן החמלה? והאם לאותם שכנים יש תעודת ביטוח שלהם זה לא יקרה - לידת בן אוטיסט או מוגבל במשפחה?
די לפופוליזם
אין ספק שאלימות היא אלימות היא אלימות, ויש לגלות כלפיה אפס סובלנות ולמגרה בכל דרך אפשרית. לכן יש לגנות בכל פה את פיגוע הדקירה בקהילה הלהטב"ית.
עם זאת, לא סוד הוא שקהילה זו, הדורשת קבלת האחר, היא קהילה מיליטנטית, הסותמת באופן בלתי לגיטימי את פיות כל מי שחושב אחרת מהם (בדומה לירוקים מול אוכלי הבשר). מצעד הגאווה ברחובות העיר בנושא שהצינעה יפה לו, תוך חצנת היֶתר המופגנת, הצגתו הפומבית והפיכתו לקרנבל - רק מוזילה את ערכם של הצועדים ואת המאבק הצודק לשוויון, שעבורו הם נלחמים.
הבעת עֶמדה שונה מזו של הקהילה אינה פוביה, אלא עֶמדה אמיצה וגאה. מתן יד לקרקס הצועדים של נציגי ציבור, הנושאים בתפקידים ממלכתיים, והשתתפותם בו - בדומה ל
מירי רגב ולאופיר אקוניס - היא זילוּת למוסד הכנסת, לתרבות הישראלית ולסמל הכיפה שאותה הם מייצגים, ופוגעת בדימויים. די לפופוליזם ולהתבזותם של נבחרינו.
מבטיח ומקיים
מה לא נאמר על הקנביס שאוּשר לרכישה בבתי מרקחת? שזו מהפכה (איך לא) וכי מדובר בהחלטה היסטורית. אכן, דברים כדורבנות. אולם יש לזכור שהדברים אינם מנותקים ממחולל המהפכה, סגן שר הבריאות
יעקב ליצמן.
כביצועיסט מובהק הוא יכול לשמש מודל לשרים אחרים כיצד ממעטים בוועדות ובדיבורים לאור הזרקורים, ומול המצלמות, ומרבים בעבודה רצינית בשטח ובמשרד. ואכן, עוד לא עברו מאה ימי חסד מאז כניסת הממשלה החדשה, והאיש כבר ביצע רפורמות משמעותיות, בתחום בריאות הנפש והקנביס, לרווחת הציבור. זאת אחרי הרפורמה בבריאות השיניים, שבמסגרתה מוענקים טיפולים לתלמידים בחינם, שבוצעה בקדנציה הקודמת שלו. ועוד נכונו לו עלילות בקדנציה הנוכחית, בתחום הרחבת רפורמה זו ובתחום רפורמת הסיעוד ועוד, כפי שהכריז, והאיש מבטיח ויודע לקיים.
מה הפלא שהיה זה לא אחר מח"כ
אלי אפללו, מסיעת יש עתיד, שהכריז בשעתו קבל עם ועדה במשכן: "כולנו ליצמנים". כל הכבוד!
הפעמונים מצלצלים
"ישנם חברי כנסת שהגיעו עד פת לחם ונזקקו לקצבת הכנסה". זה נשמע כמו בדיחה, אלא שהדברים נאמרו מפי ח"כ לשעבר,
יגאל ביבי.
אכן, קשה להאמין שהדברים נאמרים על חברי הכנסת, וכי לא התבלבלו בכתובת. האומנם?! הח"כים שנהנים משכר גבוה ומהטבות מפליגות, שלאזרח הממוצע נותר רק לקנא בהם, סובלים ממצוקה כלכלית קשה? אין זאת אלא שעליהם לערוך חשבון נפש כספי נוקב, כיצד הגיעו למצב עגום זה. האם אין מדובר באורח חיים בזבזני ובניהול תקציבי כושל?
אני מציעה להם אפוא לפנות בדחיפות לארגון 'פעמונים' וארגונים אחרים, המלמדים בתי אב בישראל כיצד לנהל כלכלה נכונה בתבונה, ולא להיות לנטל נוסף על האזרחים הקטנים המרוויחים הרבה פחות מהם. זה חשוב לא רק לעצמם, אלא לא פחות לציבור המממן אותם, שלא ינוצל על-ידי נבחריו האמורים לשמש לו מודל להתנהגות כלכלית נבונה.
הג'וק כמשל
בטורו השבועי במוסף '7 ימים' (24.7.15) תיאר
רענן שקד בדרך חיננית, הומוריסטית ומשעשעת את העלילות מארץ הג'וקים. אך דומה שהן טומנות גם מסרים מרתקים לחיים, במיוחד מההיבט המגדרי.
אז מה לומדים מהג'וק על-פי הטור?
בראש ובראשונה שהתפקידים המסורתיים בין המינים, למרות הקידמה הפמיניסטית, לא השתנו מאז ומתמיד. האישה במטבח, והגבר לחיסול הג'וקים.
יתר על כן, למרות התדמית המצ'ואיסטית, הגבר הוא פחדן - לא פחות מהאישה (ואולי יותר) - באופן פרדוכסלי, מול החרקים הקטנים חסרי האונים, דוגמת הג'וק, במלחמת הישרדותם מול המין האנושי. אז מי אמר שהגברים הם המין החזק? אולי הם מתחזים כגיבורים על חלשים, בדמות חיסול הג'וקים. האם אין הם מזכירים אותו 'גיבור' עממי, שהכריז בכיכרות כי הרג שבעה במכה אחת, אך אם עוד לא ניחשתם, היו אלה זבובים, לא יותר.
הג'וק כמשל כבר אמרנו?
פסוקו
הפוסט בפייסבוק של 'ישראל שלי': פוסט ציונות
האתו"ס של מירי רגב (משרד אמנות, תרבות וספורט)
הלוּק(ר) של צה"ל
שר הביטחון: היעלון שבכתר
על איתיסטים שמעתם? - שילוב אוטיסטים בקהילה
שירה בנקי: שירת חייה הצעירים נָדַמָּה
