פעילות משפטית נגד מחרימי ישראל

הצלחתו של ארגון BDS (ראשי תיבות של: Boycott, Divestment and Sanctions - חרם, מניעת השקעות, ועיצומים) להביא לביטול הופעתו המתוכננת של הזמר היהודי האמריקני, מת'יו פול מילר, המוכר בשמו הבימתי "מתיסיהו", בפסטיבל מוזיקה שנועד להיערך השבוע, בברצלונה, בשל סירובו של מתיסיהו להתנער מעמדותיה הפוליטיות של ממשלת-ישראל, בכלל וכלפי הפלשתינים, בפרט, אמורה לעורר דאגה רבה בשל ההצלחה הרבה לה זוכה ארגון BDS, בפעילות החרם שמנהל הוא נגד ישראל. הדברים חמורים - חמורים עד למאד מאוד לאחר שארגון זה החל להפעיל איום החרם לא רק כלפי מדינת-ישראל, במישרין, אלא גם על תומכיה המוצהרים שברובם הינם יהודים.

למי ששכח נזכיר, כי לפני פחות משנה בעקבות לחץ של סטודנטים אמריקניים פרו-פלשתינים על חברת "סודה סטרים", הולט להוציא מכונות המשקאות של מאולם ההסעדה באוניברסיטת הרווארד, בשל זיקתה של חברה זו לישראל וקיום מפעל שלה במישור אדומים - דבר שגרר סערה תקשורתית רבה. בתחילת השנה הנוכחית ניצבה "סודה סטרים" במרכז הדרישה הפרו-פלשתינית לחרם על מוצרים ישראלים. לאחר שחברה זו שכרה כפרזנטורית השחקנית האמריקנית סקרלט ג'והנסון קראו פרו-פלשתינים להחרים את מוצריה. לאחרונה דווח כי "סודה סטרים" תסגור עד סוף 2015 המפעל במישור אדומים, ובעקבות זאת תפעל רק בתחומי הקו הירוק, מה שעשוי להועיל לה בהתמודדות עם קריאות להחרים את מוצרי החברה. עם זאת, חלק מהקולות להחרמה קשורים לכל הפעילות במדינת ישראל ולא רק מעבר לקו הירוק.

לא ניתן להתעלם מכך, כי הקמפיין להחרמת ישראל, מוצריה, תומכיה והאוניברסיטאות שלה, הינו חרם כולל שקיימים בו יסודות אנטישמיים של ממש, הגם שחלק ניכר מראשי המחרימים הינם יהודים, על-פי השתייכותם האתנית. הקמפיין לחרם על ישראל, הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי החל ב-9 ביולי 2005 על-ידי 171 ארגונים לא-ממשלתיים פלשתינים וארגוני שמאל רדיקלי "למען חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל עד שתתיישר עם החוק הבינלאומי ועקרונות אוניברסאליים של זכויות האדם". לא בכדי רואה ממשלת ישראל בתנועת ה-BDS תנועה אנטישמית.

שלוש המטרות המוצהרות של הקמפיין הן: ליצור סוף ל"כיבוש וקולוניזציה של אדמות ערביות", וכמו-כן "הריסה של החומה"; להביא להכרה ישראלית ב"זכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים הפלשתינים של ישראל, עד כדי שוויון מלא" וכן לגרום לכיבוד, הגנה וקידום ישראלים של "זכויות הפליטים הפלשתינים לשוב לבתיהם, כפי שהוחלט בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194".‏

לפי המתואר והמפורט ב"ויקיפדיה" קמפיין ה-BDS קורא לחרם על ישראל לרבות חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. פעילות ה-BDS כוללת תעמולה, הפגנות, עצומות, שליחת מכתבי מחאה ושכנוע אנשי ציבור להצטרף לקמפיין ה-BDS ולקרוא לחרם על ישראל. אחד מאירועי התעמולה העיקריים של ה-BDS הוא שבוע האפרטהייד הישראלי שנערך מדי שנה בקמפוסים רבים של מכללות ואוניברסיטאות תוך שיתוף פעולה עם הארגון סטודנטים למען צדק בפלשתין בהפגנה שערכו תנועות ה-BDS נגד הופעה של המוזיקאי הישראלי, דניאל זמיר, בדרום אפריקה צעקו המפגינים "תירו ביהודי" ו"אין כזה דבר ישראל".‏

באוגוסט 2013 נאלץ המוזיקאי סליף קייטה לבטל הופעה בישראל בעקבות מאות איומים על חייו, ניסיונות סחיטה, הטרדות והכפשות מצד פעילי ה-BDS.‏ רוג'ר ווטרס, חבר להקת פינק פלויד, הוא פעיל מרכזי של הקמפיין נגד הופעות בישראל ומעודד אמנים אחרים לקחת חלק בחרם. בין היתר תמכו בהחרמת ישראל הסופר איאן באנקס‏ והסופרת אליס ווקר. בין הלהקות והזמרים שביטלו הופעות שתכננו בישראל בעקבות לחצים מסוג זה של ה-BDS נמנים הגורילאז. אלוויס קוסטלו. הזמר סטיבי וונדר ביטל הופעה למען ארגון תומך צה"ל בלוס אנג'לס.‏ אדם ידוע נוסף שביטל את הגעתו לישראל בעקבות לחצי הארגון הוא סטיבן הוקינג, בנוסף, ציטוטים שלו בגנות ישראל כיכבו בסרטון שהארגון הוציא לכבוד "שבוע האפרטהייד" ב-2014‏.

למעשה ובפועל, ניתן למנות בפעילות הארגון, הקורא לחרם על ישראל היסודות הבאים הם שמגדירים את האנטי-ציונות החדשה כאנטישמיות:

• התנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל היא התנגדות לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינה ריבונית, ועל כן מפלה אותו לרעה ביחס לשאר העמים ולעקרונות המשפט הבינלאומי‏.

• הימנעות מהצעת פתרון חלופי הומניסטי לאזרחיה היהודים של מדינת ישראל, אשר בהיעדרה יהפכו למיעוט קטן וחסר הגנה בסביבה עוינת.

• ביקורת כלפי ישראל המתאפיינת בסטנדרטים כפולים, ובאופן בלתי מידתי ביחס לביקורת המושמעת כלפי מדינותיהם של עמים אחרים. לפי דניאל גולדהגן הדממה המוחלטת או הכמעט מוחלטת לה זוכים מדינות אחרות, במיוחד ערביות, מצד מדינות אירופה משקפת את מה שהעמיתים האירופים חשים: בין אם בתמיכה בלאומיות הפלשתינית או הסתייגות מלמתוח ביקורת כלפי האויבים של אלו שהם שונאים. כלומר הסתייגות מלמתוח ביקורת על אויבי ישראל וארצות הברית, שהם שונאים.‏

• ביקורת כלפי ישראל שמפיצה ומייצרת מידע מוטה, מסולף או סלקטיבי של עובדות, ועושה שימוש שגוי ומטעה במושגים טעונים מתוך מטרה לגרום לדמוניזציה ולהסתה נגדה. לדוגמה, השוואת הציונות ומעשי ישראל לנאצים (אגב זילות השואה), שימוש מטעה במונחים כמו רצח עם, קולוניאליזם, אפרטהייד, ופשעים נגד האנושות (בניגוד לפשעי מלחמה).

ארווין קוטלר, פרופסור באוניברסיטת מקגיל ומומחה מוביל לזכויות אדם, מונה תשעה מאפיינים של האנטישמיות החדשה:

• אנטישמיות ג'נוסיידאלית - קריאות פומביות להשמדת ישראל והעם היהודי (ג'נוסייד = רצח עם).

• אנטישמיות פוליטית - שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית; הדה-לגיטימציה של ישראל כמדינה; ייחוס כל הרוע שבעולם לישראל.

• אנטישמיות אידאולוגית - השוואה בין הציונות לגזענות כדי לבצע "נאציפקציה" של ישראל, כלומר: הצגת ישראל כמדינה נאצית.

• אנטישמיות דתית - אנטישמיות שנובעת מפירוש קיצוני של דת האיסלאם ושואבת מהאנטישמיות הנוצרית הקלאסית.

• אנטישמיות תרבותית - התערובת של גישה, סנטימנטים ושיח אנטישמי שנעשו אופנתיים ב"שיחות סלון" של אינטלקטואלים.

• אנטישמיות כלכלית - תנועת ה-BDS וסנקציות וחרמות כגון החרם הערבי כנגד מדינות וחברות שסוחרות עם ישראל.

• הכחשת השואה - הטענה שהשואה לא התרחשה ושלא הייתה השמדת עם מתוכננת כנגד היהודים. האנטישמיות החדשה הוסיפה נופך חדש להכחשת השואה: הטענה שהשואה היא למעשה זיוף ציוני בשירות ישראל והציונות שנועד לנשל את הפלשתינים מאדמתם. תזה זו מופצת ומקודמת, למשל, על-ידי ארגון הטרור הפלשתיני חמאס.

• טרור גזעני כנגד יהודים - טרור כנגד יהודים ומטרות יהודיות בישראל ובעולם.

• הפליית ישראל בזירה הבינלאומית - יחס מפלה לרעה כנגד ישראל בזירה הבינלאומית, שפיטת מעשיה בסטנדרטים כפולים והתמקדות בה ללא כל פרופורציה למעשיה לעומת מעשי מדינות אחרות.

הפורום האירופי לאנטישמיות הגדיר מספר נקודות "לזיהוי אירועים, איסוף נתונים ולסיוע ביישום ואכיפת חקיקה העוסקת באנטישמיות", ובהם:‏

• קריאה לסיוע, לעזרה או להצדקת הרג או פגיעה ביהודים, בשם אידאולוגיה קיצונית ובשם ראייה דתית קיצונית.

• התייחסות ליהודים בצורה השוללות מהם את אנושיותם, מכוונת לעשות להם ד-הומניזציה, או מייחסות להם סטראוטיפים כיחידים או כקשורים לעוצמת יהודית כקבוצה - כמו, אם כי לא באופן בלעדי, מיתוס המזימה היהודית העולמית לשלוט על התקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה.

• האשמת היהודים כעם בהיותם אחראים למעשים שליליים, אמיתיים או מדומים, שבוצעו ע"י אדם יהודי אחד או קבוצה, או אפילו למעשים שבוצעו ע"י לא-יהודים.

• הכחשת קיום, מטרת והמכניזם (למשל תאי-הגזים) של השמדת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית, תומכיה ובני בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה.

• האשמת היהודים כעם, או את ישראל כמדינה, בהמצאת או הגזמת ממדי השואה.

• האשמת אזרחים יהודים, שאינם חיים בישראל, בהיותם נאמנים יותר למדינת ישראל או בהעדפת האינטרסים של היהודים ברחבי העולם על פני האינטרסים של המדינה בה הם חיים.

• הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, באמצעות הטענה שקיום מדינת ישראל היא יוזמה גזענית.

• יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה לנהוג באופן, שאינו צפוי ונדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת.

• שימוש בסמלים או בדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית (כמו למשל הטענה, שהיהודים הרגו את ישו או עלילות-דם) כדי לאפיין את ישראל או ישראלים.

• השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים.

• ראייה קיבוצית של היהודים כאחראים לפעולותיה של מדינת ישראל.

הצלחותיו הפוליטיות והכלכליות של ארגון החרם על ישראל - לרבות הצלחתו האחרונה לבטל הופעה של הזמר היהודי האמריקני, מתיסיהו, על-רקע סירובו לגנות מדיניות ישראל, בכלל וכלפי הפלשתינים, בפרט - מחייבת ממשלת ישראל לנקוט בדרך יצירתית נגד ארגון אנטישמי זה, החותר תחת קיומה ותשתיתה של מדינת ישראל.

ניתן לנקוט בדרך של הגשת כתבי תביעה אזרחיים, פרטניים וכלליים, נגד ראשי ארגון החרם והארגון עצמו, בגין גרימת נזקים כלכליים לישראל; ניתן לעשות שימוש בחוקים הקיימים בארה"ב ובאירופה, בספרי החוקים המקומיים נגד עידוד האנטישמיות. האפשרויות הן רבות וזמינות. הגיע הזמן שמדינת-ישראל וממשלתה יתנערו מאדישותם, בתחום רגיש מסוכן זה של יצירת חרם כולל על מדינת-ישראל, תוצרתה ותומכיה וישיבו מלחמה שערה.