הכל התחיל בטיול במרכז תל אביב. אילן שחורי, מדריך טיולים מצויין של העיר וחוקר תולדותיה (ובעברו, עיתונאי), הוליך קבוצה של מטיילים לא צעירים מרחוב טרומפלדור אל גן מאיר. כל תל אביבי ותיק מכיר היטב את הסביבה ואילן הטיב לתאר את המקומות, האתרים והסיפורים שלהם.
בתחילת הדרך, באחד הבתים הראשונים של רחוב טרומפלדור, הצבעתי על הקומה השנייה והערתי לתומי, שכאן התגוררה משפחת תמיר, שאותה הכרתי בעבר הרחוק. ידעתי לספר גם מעט סיפורי משפחה ומשם העפתי מבט לקצהו של רחוב סירקין הסמוך, בו התגוררו בכיף דוד משה ודודה לאה, שניהם ז"ל מזמן.
ראיתי בהתפעלות את הבית המודרני בן שמונה קומות, שבנו בני דודיי אחרי שהרסו את הבית הישן בן שלוש קומות, שבו ביליתי הרבה ימים יפים בילדותי.
נכנסנו כמובן לצור הסיפורים הישנים של העיר - בית העלמין טרומפלדור, שדיירו האחרון הוא
אריק איינשטיין. המשכנו בסמטאות עד שהסיור נגמר, אבל לא הסיפור.
גיליתי לבתי, נויה, שעברתי ליד הדירה ההיא ברחוב טרומפלדור והיא קפצה: שם גרה חברה שלי מגן הילדים וכיתה א'. מצאה בתי, שרותי תמיר היא היום פנטומימאית ומופיעה בפני ילדים במוזאון תל אביב. מה מתאים יותר מאשר לקחת את נכדתי, גאיה, שעדיין לא מלאו לה חמש והיא כבר יודעת מה זה פנטומימה.
הלכנו למוזאון, סיירנו באגף הילדים, ציירנו ונהנינו עד שנפתח האולם וההורים עם ילדיהם נהרו לראות את המופע. הילדה ישבה מוקסמת וגם אני - יש להודות - נהניתי מהצגת ארבעה משלים ומלכה, שרותי בנתה לפי משלי איזופוס. משהו שנכתב לפני כ-2,500 שנה וערכו עומד גם היום.
בתום ההצגה השיבה רותי לשאלות הסקרנים הקטנים וסיפרה איך עושים פנטומימה ואיך הכינה את ההצגה. ואז, הייתה לי הזדמנות לגשת עם הקטנה אל הבמה, לשיחה קצרצרה וחשובה עם האמנית. יכולתי למסור דרישת שלום עדכנית מן הילדה שלמדה איתה בגן מירה בשכונה לפני 40 שנה ויותר. רותי נדהמה והתרגשה וגם אני כך. לא כל יום אני מוסר דרישת שלום כל-כך ותיקה וזוכה לחיבוק חם.
גאיה עמדה מתפעלת. לא בכל יום היא זוכה לפגישה אישית עם אמנית ממש ממש אחרי ההצגה. גם אני לא.
דיזנגוף לא היה הראשון
בעת הסיור עברנו על קברו הגדול של דיזנגוף ועליו חרוט באותיות ברורות: "מאיר דיזנגוף, מייסד העיר תל אביב וראשה". אבל אילן שחורי טרח לתקן מייד: "דיזנגוף היה ראש העיר הכריזמטי והמוצלח מאוד, הראשון של העיר. אבל לא המייסד. עקיבא אריה וייס הוא האיש שיסד את העיר העברית".
