התנועה לאיכות השלטון או לאיכות השרטון?

התנועה לאיכות השלטון (תלא"ה) היא מן הגופים הבולטים בישראל במדינה העושים שימוש בלתי סביר במשפטיזציית-יתר כאמצעי לניהול דה-פקטו של המערכת הציבורית. שימוש זה במקרים רבים הוא לא רק ציני ומגמתי אלא גם עיוות חמור של כוונות הציבור, של כוונות המחוקק, של עקרון הפרדת הרשויות ושל חלוקת תחומי האחריות הביצועית בין הרשויות הממלכתיות המרכזיות - מחוקקת, מבצעת ושופטת. התנועה מנצלת בציניות רבה ואולי גם מתוך כוונת מכוון, את הנטייה לאקטיביזם שיפוטי הרסני של בית המשפט העליון ומספקת לו תואנות רבות להתערב בהליכים שאינם בתחום אחריותו הישירה - המשפט.

תפקידן של בחירות בדמוקרטיה הוא לעצב מבנה והרכב של גופי השלטון, ותפקידם של החוקים במדינה הוא לתחם את מרחב הפעולה וכללי ההתנהגות של אותם גופים ובכלל זה סיוג מרחבים אלה; אין מי שהכל מותר לו ולא ייתכן שרשות שלטונית תקבע לעצמה בדרך שרירותית הן את מרחב הסמכויות והן את כללי השימוש בהן.

תנועה דוגמת התנועה לאיכות השלטון, היא מסגרת חיובית כאשר היא משמשת כגוף ציבורי וולונטרי שמסייע לכנסת לפקח על פעולות הממשלה ועל תפקוד המערכת המשפטית, לממשלה לנהל את זרועות הביצוע הממלכתיות והמוניציפליות ולמבקר המדינה, כגורם שאינו נושא באחריות ביצועית שוטפת, לבחון ולהעריך את תפקודם הניהולי והאתי של כלל מוסדות הממשל.

אפשר לקבל מתנועה מסוג זה גם נסיון להשפיע באמצעות התקשורת על החשיבה הציבורית באמצעות הבָאָה לפני הציבור של דעות ועמדות שמסיבות שונות "נפלו בין הכסאות" או לא מצאו דרך ביטוי מספקת בערוצים אחרים. אולם, התנועה הפכה עצמה כבר מזמן לזרוע מדרבנת לשימוש פסול באקטיביזם השיפוטי של בג"ץ כתחליף רע לדרכי השליטה והניהול האחרות ובכך היא חורגת מתפקוד חיובי ופוגעת באיזונים הדמוקרטיים. שיפור באיכות השלטון איננו מושג בדרך כלל ע"י החלטה שיפוטית המוּרדת כהנחתה על הרשויות המבצעות, למשל, תוך שהיא מסרסת את יכולתן, רצונן והמוטיבציה שלהן לחשוב, ליזום ולנהל תהליכים טוב יותר. מרגע שסורסו ע"י החלטה שאינה במרחב השליטה שלהן, הופכת הבעיה לעניינו של המחליט (או המנחית) והגישה תוך אמירה מפורשת או בלעדיה היא: "שישבור את הראש מי שטירפד לנו את התוכניות...". עקרון חשוב ויסודי במינהל תקין הוא שאין להפריד בין סמכות לאחריות ואפשר לדרוש אחריות (accountability) לביצוע רק ממי שבידיו גם הסמכויות לבצע.

תלא"ה, שמצויידת בידע משפטי רחב, בנגישות קלה מאוד לבתי המשפט בכלל ולבג"ץ בפרט ובמשאבים כספיים המשלימים את משאבי הידע, הופכת את השימוש בהליכים משפטיים לדרך המלך ולשיטה דורסנית להשגת יעדים ולכפיית עמדות ותהליכים במערכות הממלכתיות שרבים מהם אינם מקובלים על הציבור הרחב; זהו עיוות מיותר ושלילי של רצון הריבון, משום שהתנועה אינה עומדת לבחירה ע"י כלל הציבור. ני רואה בהתנהלות זו של תלא"ה מהלך מניפולטיבי שמקנה לה עוצמה שאינה עומדת בשום פרופורציה למשקלה הציבורי.

הטכניקה פשוטה אך ערמומית - בית המשפט, בניגוד לכנסת או לממשלה, אינו יוזם "דיוני-עמדה" בסוגיות נבחרות השנויות במחלוקת ציבורית. הוא נדרש לכך כאשר מובא להכרעתו עניין משפטי כחלק מההליך המשפטי. בכדי שיתקיים הליך כזה, הוא זקוק ל"קובלים" או תובעים שיעלו בפניו סוגיה, יציגו עמדה, יספקו טיעונים על-פי נורמות משפטיות מקובלות ויבקשו את הכרעתו; בית המשפט שש להיות חלק מהצגה זו. בפסיקתו קובע בית המשפט, שהפך במקומותינו, ללא שום צורך אמיתי, לגורם "קדוש" והלכה מחייבת ובחסות "כבודו" (במקרים רבים כבוד מפוקפק) מכתיב למדינה דרכי פעולה והתנהלות, עקרונות ממשל וסדרי עדיפויות שרחוקים ת"ק פרסה מתפקידו האמיתי. זו אחת הפנים היותר מכוערות של "משפטוקרטיה" כתחליף לדמוקרטיה.

"הפינג-פונג" המתחכם והמתחסד הזה אינו ייחודי לתנועה לאיכות השלטון, אבל ממדי השימוש בו, על ידה, הם מן הגבוהים בישראל, אם לא הגבוה ביותר. זו אינה תרומה לאיכות השלטון אלא לניוונו.

תלא"ה מנצלת את העובדה שהותרה נגישות לבג"ץ לגופים שאינם נוגעים ישירות לנושא הדיון וזו פירצה הקוראת ל"גנבים" רבים ועולה בקנה אחד עם "עקרון עליונות המשפטוקרטיה". היא מתערבת בהנמקות-סרק בנושאים מגוונים והופכת למטרד שלטוני ממשי. מאחר שהאינטרס של בג"ץ ותלא"ה בסוג זה של פעילות דומה או אפילו זהה, בג"ץ לא רק שאינו מרסן ריבוי זה, אלא מעודד ומרחיב אותו.

תלא"ה משמשת אילוסטרציה אחת מיני רבות, למציאות מרובת ליקויים במערכת המשפטית שלנו שהם תולדה של האקטיביזם השיפוטי ושל מעורבות יתרה של בית המשפט בניהול הפונקציונלי של המדינה, מציאות שדורשת שידוד מערכות יסודי. ביסודו של דבר ניתן למקד התיקונים הדרושים בשלוש קבוצות עקריות:

• החזרת בג"ץ לממדיו הטבעיים כאחת משלוש זרועות השלטון היסודיות - הזרוע השיפוטית - ולא כחלופה אקטיבית לכל זרועות השלטון; זהו תנאי הכרחי לתיקון העיוות הדמוקרטי הנובע מחוסר איזון בהגדרת סמכויות ברורה לתחומי העסוק של כל זרוע.

• חיוב גופים כתלא"ה בשלב פעילות מקדים טרם פניה לערכאת בג"ץ - למשל באמצעות משרד מבקר המדינה - שיסדיר את הרציונליזציה בפניות מבחינת מספרן, חשיבותן ודחיפותן, במטרה לחשוף ליקויים במקום שהם קיימים ובד בבד למנוע חבלה בפעילות המערכת המבצעת או סרוס יכולותיה. האחריות המהותית חייבת לחול תמיד על הרשות האחראית ואין לשנות זאת בדרך המלך או במניפולציות עוקפות.

• נושאים משיקים ומשלימים¹.

לסיכום

המערכת המשפטית עברה בדור האחרון שורה של עיוותים, שחלקם תוצאה של חקיקה חסרה או לקויה וחלקם נובעים מפרשנות בלתי מתקבלת על הדעת של מהות הפרדת הרשויות וערכה, אם מתוך כוונות חיוביות ואם מתוך מניעים אחרים. רוב העיוותים נמצאים בתחומי האחריות של משרד המשפטים. לשרת המשפטים החדשה הזדמנות להטביע חותם אישי ומעשי בהחזרת המערכת לתקינות ותטיב לעשות אם תשלב ביסודות המבנה המתוקןגם הטמעה של מהות היותה של ישראל מדינה יהודית. באחד הראיונות או ההזדמנויות בהם נשאה דברים בפומבי לאחרונה, אמרה השרה שמפלגתה באה לפוליטיקה בכדי לעשות ולשלוט - אמירה חזקה והתחייבות ציבורית חזקה לא פחות.