באיוב ה', מדבר המקרא על גורלו של האוויל המשריש. אותו טיפש שאין לו תקנה, ויקרה לו מה שנאמר בהמשך הפסוק: "ואקוב נווהו פתאום". כלומר יבואו על האוויל מיני מכות שיפגעו בנכסיו. הכתוב איננו מגדיר את משמעות המילה "נווהו". נווה יכול להיות קניין רוחני ויכול גם קניין ממשי, פיזי. לדעתי מתייחס כאן הכתוב ל"נווהו" של האוויל, במובן המכליל ביותר. הוא הטיפש שעלול לאבד הכל...
פעם, בימים הרחוקים, ההם, כאשר התמימות עוד שלטה בשטח, וגם האמונה כי הכל, הכל, האופוזיציה, התקשורת וכמובן הקואליציה, מציבות את הדאגה למדינת ישראל ולאזרחיה, בראש מעייניהן, אני, הקטן, וכמוני בוודאי עוד מאות אלפים, סברו בתמימותם/תמימותנו, כי תמיד יעשו הכל יד אחת למען יובטח עתיד טוב יותר למדינתנו ולילדינו. אלא שאמונה נאיבית זו התפוגגה לה מזמן. השיא, אני חייב להגיד, מתרחש ממש בימים אלה לנוכח המאבק האידיוטי סביב מתווה הגז שעוד לא נולד.
על מתווה הגז התקיים משך שנים וכמובן בחדשים האחרונים, דיון ער ונוקב. שהחל על-פי יוזמת הממשלה, עוד לפני שפורסם דוח ששינסקי א' (12.4.10), וששינסקי ב' (5.8.13), שאמרו את דברם בכל הקשור לשיעורי המיסים והתמלוגים שייגבו ממכירתו. בוויכוח הגועש, לו גויסו טובי הפרשנים, טובי הכלכלנים, לא נשארה אבן על אבן במקומה, מבלי שיבדקו כל הממצאים לסוגיהם האפשריים (נחשים? עקרבים?), החבויים, אולי, מתחתיה. התברר, אבוי, כי הכל נקי, הגיוני, סביר ובעיקר, הוא (המתווה), הטוב לכולם. כך סברו וגם אמרו/כתבו אותם בכירי הפרשנים. בהם כאלה המבינים משהו בכלכלה... ואז מסתבר כי לא העלינו בדעתנו את האופוזיציה. שם סברו אחרת. איפכא מסתברא. בא להם. הם קודם כל נגד. יותר נכון בעד הנגד. נקודה. הטריאמוויראט החדש קרי: לבני, הרצוג וכבל, אומר: נילחם עד חרמה. לא ניתן לגזול את הגז מאזרחי ישראל. כל אמירותיהם בדרגת סיסמאות שאין בינן לבין המציאות ולא כלום הרי שאלו את המומחים.
לתקשורת אירעה תאונה, חלק מהפרשנים לא נמנע הפעם מלשבח את המתווה. לשבח, שוד ושבר, את נתניהו... גם בשידורי החדשות (
עודד שחר), וגם בתקשורת הכתובה (
נחמיה שטרסלר,
סבר פלוצקר). כולם שיבחו. אבל את האופוזיציה התקשורת הפעם לא מעניינת. והרצוג בשלו. העיקר המלחמה ברה"מ. טובת ישראל? הצחקתם אותנו.
כן. לא הייתה זו שעתה הגדולה של האופוזיציה. בעוד עם ישראל זקוק לגז כמעט כאוויר לנשימה, לחשמל מוזל, למים, לחקלאות, לתחבורה, ואולי גם לשיפורים בחינוך, וגם, כן, למדינות שכנות המצפות לו בכליון עיניים. אצלנו מתווכחים.
אחת הבעיות הקשות שפקדו את ההוויה הפוליטית שלנו היא כי חלק מהפוליטיקאים שלנו חלה במחלת ה"אוויל משריש". אדם בוחר לעצמו דפוס חשיבה והתנהגות אווילית מדעת. אדם אוויל, הוא אוויל מבחירה. סירוב ללמוד, סירוב להקשיב, והחשוב מכל סירוב לחשוב, כל אלה יוצרים את דפוס ההתנהגות האווילי.
לרוע מזלנו לקה בדפוס התנהגות זה חלק מהאופוזיציה. ואף באדיקות יתר... כי נוספו להתנהגות זו עוד סירובים: סירוב ללמוד את העובדות, סרוב לעמוד על משמר צרכי המדינה והעם, ונפילה בפח היקוש של הדמגוגיה... כל אלה יצרו את האווילות המשרישה. הנואלת, המזיקה.
חברי באופוזיציה: צאו מזה, מהר!
