|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשדגל ישראל הופך ל"פרובוקציה"
|
לו אני השר לביטחון פנים, ראש הממשלה או שר הביטחון כי אז הייתי מכנס ישיבה דחופה ובה הייתי מברר הכיצד מחזה כזה שבו מוכרח אדם להסיר את דגל ישראל אם ברצונו להיכנס לתחום בי"ח ברזילי - יכול להתרחש במדינת היהודים. רוצה הייתי לדעת מי נתן את ההוראה, מהי רוח המפקד ומי האחראיים לביזיון?
|
|
התפרעות ערבים באשקלון [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
האמת היא שכיוונתי לכתוב משהו אופטימי, סופר אופטימי. רציתי לזנוח לרגע קט את התסכולים שהם מנת חלקנו ולהתמקד בטוב. יש הרבה טוב ואמצא את תעצומות הנפש לשמן בו עצמותינו בהזדמנות קרובה, אם יניחו לי לרגע האירועים.
מעשה שהיה כך היה. יהודי בן חמישים ושבע ניסה להיכנס אתמול (יום א, 16.8.15) לתחום בית החולים ברזילי באשקלון. היהודי עוכב על-ידי שוטרים והתבקש להסיר קודם היכנסו את דגל ישראל שהיה מונף קוממיות על הקטנוע עליו רכב. היהודי לא הבין את פשר הבקשה, ניסה למחות, דבר לא עזר. עם דגל ישראל מונף - אין כניסה לתחום בית החולים.
בסרטון בו מתועד סיפור המעשה המקומם והשערורייתי נצפים אזרחים העוצרים ליד ה"עבריין" בפוטנציה ומוחים על המחזה המוזר והמביש. בין היתר נשמעו טענות על כך שערבים שהפגינו בסמוך הניפו עשרות דגלי "פלשתין", באין מפריע ובלא שהשלטונות מנעו זאת . דגלי "פלשתין" מותר להניף באשקלון, דגל ישראל לא!. ישראל התשע"ה - ראשית צמיחת גאולתנו. סוף הסיפור ההזוי הזה הוא דוח משטרתי אותו קיבל גיבור הסיפור שלנו, יהודי, ישראלי גא שבקש להניף בגאון את דגל המדינה.
לו אני השר לביטחון פנים, ראש הממשלה, שר הפנים או שר הביטחון כי אז הייתי מכנס ישיבה דחופה ובה הייתי מברר הכיצד מחזה כזה יכול להתרחש במדינת היהודים. רוצה הייתי לדעת מי נתן את ההוראה, מהי רוח המפקד, מי האחראיים לביזיון וכיצד נוכל לוודא שמחזה כזה לא יישנה לעולם. הרי יש עונש על ביזוי דגל המדינה (עד שנת מאסר בפועל בצירוף קנס), ישנה אף חובה חוקית להניף את הדגל ולהציבו ובכלל - נוהג הנפת הדגל היה לאות וסמל, למפגן של סולידריות, של גאווה לאומית, של לכידות וריבונות.
אם כך, הכיצד?
הזכרנו לעיל את רוח המפקד. לצערנו זו חולה מאד, רפה ורופסת, חלשה ומחלישה וכול כולה משדרת תבוסתנות וכניעה. מתברר שלשנים של התחפרות מאחורי תירוצים קלושים המצדיקים את נוכחותנו בארצנו יש מחיר, מחיר יקר. השיקול הביטחוני, השיקול הדמוגרפי, הרצון לא להרגיז את הגויים ולהתחשב בהם, הנתינה הבלתי נפסקת, הכניעה בפני הטרור וסירוס חיילי צה"ל (לאחרונה בשינוי הוראות הפתיחה באש באופן שכמעט אסור לירות....) ועוד ועוד...כל אלה מערערים את הבסיס ומפוררים את היסודות.
הגבלת חופש הפולחן בהר-הבית, הצרת צעדי היהודים בהתיישבות, כניעה בפני הפוליטיקאים בגלימות המאכלסים את הבג"ץ, חולשה מתמשכת נוכח הטרור הערבי ורצון לרצות את צוררי ישראל בעולם ובארץ, כל אלה מייצרים מציאות קשה, מציאות מדכאת ומתסכלת, מציאות אובדנית ברמה הלאומית.
את החרפה הזו יש לחקור, את הבושה הזו יש למחוק מהווייתנו. החינוך לאהבת הארץ והמולדת, הביטחון בצדקת דרכנו, ההבחנה הברורה בין אח לבין אויב, הידיעה מי לנו ומי לצרינו, כל אלה זקוקים להתייחסות מיידית, הרי זו ארצנו! הייתי אומר שהמצב כה גרוע עד כי איחרנו את הרכבת . אלא שלא! בעם ישראל יש הרבה מאוד כוחות טובים . נטפח אותם, נחזקם, נעודדם ויום יבוא בו דגל ישראל יונף בכל מקום בגאווה ובגאון.
איך אמרנו? הרי זו ארצנו.
|
| תאריך:
|
18/08/2015
|
|
|
עודכן:
|
18/08/2015
|
|
בעז שפירא
|
|
כשדגל ישראל הופך ל"פרובוקציה"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
18/08/15 18:45
|
|
מאז התנחלותנו בארץ במאה ה-19, והמשך בתורתו של ז'בוטינסקי על "אחינו בן ערב", ניסינו ככל יכולתנו לחיות בשלום עם שכנינו הערבים. גם עוד כשהינו מעטים מאד, החלו לרצוח ולפגע בנו במה שמכונה "מאורעות תרצ"ח ותרפ"ט, בירושלים, חברון ובכל הארץ. ככל שהמדינה החלה לשגשג ולהפריח את שממת המדבר שהותירו אחריהם כל הכובשים את הארץ במשך ההיסטוריה, וככל שהדהמנו את העולם ביצירתנו המופלאה, כך הלכה והתגברה השנאה שמקורה גם בקנאה מצד הערבים. מה שהתבטא בעוד ועוד נסיונות לחסלנו בכל צורה ושיטה.
|
|
|
|
|
באיוב ה', מדבר המקרא על גורלו של האוויל המשריש. אותו טיפש שאין לו תקנה, ויקרה לו מה שנאמר בהמשך הפסוק: "ואקוב נווהו פתאום". כלומר יבואו על האוויל מיני מכות שיפגעו בנכסיו. הכתוב איננו מגדיר את משמעות המילה "נווהו". נווה יכול להיות קניין רוחני ויכול גם קניין ממשי, פיזי. לדעתי מתייחס כאן הכתוב ל"נווהו" של האוויל, במובן המכליל ביותר. הוא הטיפש שעלול לאבד הכל...
|
|
|
|
|
מינויו של דני דנון לשגריר ישראל באו"ם הוא מינויו של האדם הנכון במקום הנכון. כל אלה המרימים גבה לגבי כישוריו ומיני תכונות אישיות החסרות כביכול לדנון כדי להיות שגריר באו"ם, מנסים בהסברים לקויים לשכנע את הציבור שהמינוי בלתי ראוי. ואני טוען שהמינוי ראוי ועוד איך.
|
|
|
|
|
אנחנו חושבים שאנחנו מכירים טוב את המכרים שלנו. אנחנו הרי רואים אותם, גם הם כמו כולם עסוקים. גם להם יש פנים ממהרות מאוד ועסוקות. הם - החברים, המכרים, השכנים וגם המשפחה. נראה כאילו העולם כולו משתתף במין משחק כסאות מוסיקליים. כולם עסוקים בחיי יום יום סוחטים. כולם רצים כל הזמן וטרודים. עובדים, לומדים, מגדלים ילדים, עורכים קניות, משלמים משכנתה ומסים אחרים. חיים כמו כולם: חיים בנאליים וזורמים. כשנפגשים איתם מדברים על קשיי הקיום, על פרנסה חסרה, על בעיות בזוגיות, על חינוך הילדים, על הגננת הטובה או לא, אם הם רווקים אז אולי על שידוכים, או אולי על אהבה נכזבת...
|
|
|
|
|
בדיון על אודות ליקויי תכנון ובניה, עולות מדי פעם טענות הנשענות, כביכול, על מבחן התוצאה. הנכון הוא, כי בדיקה על-פי מבחן התוצאה היא בדיקה ראויה רק כדי לקבוע קיומו של ליקוי, ואינה ראויה כלל ועיקר כדי לקבוע שאין ליקוי. אם על-פי מבחן התוצאה יש סדקים ושברים בבניין, המשתנים עם הזמן ועם חלוף עונות השנה, הרי מדובר בליקוי ברור ללא כל קשר עם איתור סיבתו של הליקוי והגורם לו.
|
|
|
|
|
