בואו נלך 20 שנה לאחור במכונת הזמן.- בואו נקרא את "אני מרוויח יותר מכתבות שאני לא
מפרסם" (העין השביעית), ומה אנחנו למדים משם וממקורות אחרים?
אנו למדים ש
רונאל פישר התייצב יום אחד כחייל משוחרר וצעיר ב
עיתון "חדשות" ונתקבל לעבודה כתחקירן. עמוס שוקן היה אז עורך העיתון, פישר התקבל למערכת וחיש מהר תפס כותרות כתחקירן המצליח להגיע למחוזות שאיש לא הגיע אליהם לפניו.
לאחר שביצע עבור חדשות מספר תחקירים מתוקשרים שהיכו גלים, הוא עבר למעריב, ומצוטט כאילו נימק את המעבר במשפט: "איך אני יכול לעבוד בעיתון שהמו"ל שלו נוסע בסובארו? למה אני אגיע, לקורקינט? אני עובר לעיתון שהמו"ל שלו נוסע בקדילאק" - כאשר הכוונה בדבריו היא לכך שבעל סובארו הוא
עמוס שוקן, ובעל הקאדילק הוא עופר נמרודי ממעריב.
גם במעריב הוא נחשב לכוכב, אך בשנת 1994 פרסם המקומון "כל העיר" מ
רשת שוקן, את תחקירה של בירנית גורן, ממנו ניתן היה להבין ששיטת מעריב/פישר מאוד מאוד נגועה, וכפי שהיא מספרת: "העבודה על התחקיר ב"כל העיר" החלה בעקבות חשיפתה של רשימה ארוכה מאוד של אישים, ובהם אנשי עסקים, מפרסמים גדולים ואנשי תקשורת, שהיו מושאי האזנות סתר של חוקרים פרטיים. בשלב ההוא עוד לא היה ידוע מי האזין להם. התחלתי לחקור את זה כדי לראות מי עומד מאחורי זה. זה מה שהוביל אותי לגלות, וזה מה שנכתב בכתבה, שב'מעריב' התקיים איסוף מידע על אישי ציבור, מפרסמים או מתחרים עסקיים, ונעשה שימוש במידע הזה, למשל כדי להעביר תקציבי פרסום ל'מעריב'".
על תחקיר זה הגישה מעריב תביעת לשון הרע בסך של 5 מיליון שקלים נגד "כל העיר" ורשת שוקן. התביעה שניהולה ארך 4 שנים, לא התבררה עד תומה, והסתיימה בפשרה שיזם נמרודי וקיבלה את אישור בית המשפט. לפי הסכם הפשרה, המו"ל עמוס שוקן נסוג מהטענה כי מעריב הפעיל "שיטה" של סחיטת מפרסמים, ואילו המו"ל נמרודי מצדו הצהיר כי הוא מאמין שהכתבה פורסמה
בתום לב. נמרודי ויתר למעשה על בירור משפטי של השגותיו כלפי כל שאר הפרטים שהוצגו בכתבה.
בתביעת דיבה זו צוטט פישר כאומר "אני מרוויח יותר מכתבות שאני לא מפרסם" והמבין יבין. אנו יודעים היום שאדרת העורך דין שעטה פישר חשפה בפנינו בסופו של דבר אדם מושחת מהיסוד, שאינו בוחל באמצעים, על-מנת להעשיר את קופתו בממון רב.
ואז מתברר לנו שתחקירן של הארץ, עיתון השייך לעמוס שוקן ולשותפים, עלה לפני כמה שנים על חלק ממעלליו של פישר המסתברים כיום כעובדות שאין חולק עליהם, אך התחקיר לא פורסם והתחקירן פוטר לאלתר. טענת הארץ הייתה שהתחקיר לא היה די מבוסס והוא חשף את הארץ לתביעת דיבה, וכי עמוס שוקן לא ידע כלל על התחקיר וביטולו, ומכאן ניתן להסיק שלא ידע לכאורה גם על פיטורי התחקירן ועל עילת הפיטורין.
טענות אחרות, אשר עלו כאן באתר News1 הן שגם בתחקיר הארץ עבדה שיטתו של פישר, ובהצלחה מרובה, ונושא זה נדון כעת בבית המשפט בתביעת דיבה שהגיש עמוס שוקן נגד העיתון News1 ועורכו.
בשלוש תחנות עיקריות נפגשו עמוס שוקן ו/או עיתוניו עם רונאל פישר. עמוס שוקן וחדשות העלו את רונאל פישר, עמוס שוקן ו"כל העיר" מרשת שוקן, נסוגו מהתמודדות מול פישר/מעריב כאשר לפני 20 שנה ניתן היה ככל הנראה להוציא לפישר את האוויר מהגלגלים, וכ 15 שנה לאחר מכן, כאשר נקרתה עוד הזדמנות בדרכו של
עיתון הארץ מרשת שוקן לחשוף את מעללי פישר, הארץ לא הרים את הכפפה.
וכאילו בכל אלה אין די, אנו נמתין כעת בסבלנות לסיומו של ההליך המשפטי במהלכו אולי יתברר אם שיטת פישר היא זו שקברה את תחקיר הארץ, ואם שיטת פישר אכן קברה את התחקיר, כיצד היא עשתה זאת.
בקיצור, לא משעמם כאן, באגן המזרחי של הים התיכון.
