שני שרים בממשלת נתניהו ממלאים את תפקיד השר לביטחון פנים. האחד הוא
גלעד ארדן - האיש שהתפקיד רשום על שמו. השני:
בנימין נתניהו האיש שנטל לעצמו את הסמכויות כדי שיוכל להיות הפוסק היחיד מי יהיה המפכ"ל הבא - חיצוני, פנימי או ממלא-מקום לנצח.
מעניין יהיה לגלות מה עובר בראשו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, כאשר הוא מוצא את עצמו בתהליך של השפלה מתמשכת כל פעם שהוא מגלה בתקשורת ידיעות שמהן מסתבר לו שראש ה
ממשלה, בנימין נתניהו, הוא - ולא ארדן - מקיים דיונים לבחינת מועמדותם של גורמים מחוץ לשורות המשטרה לתפקיד המפכ"ל.
האם יכול להיות שארדן - האיש שהיה מסור לנתניהו בכל מערכת הבחירות והגן בעוז ובמסירות, ראוי לציון, עליו ועל רעייתו בכל פורום תקשורתי אפשרי - מצטער צער עמוק על כך שהחליט למחול על כבודו, להצטרף לממשלה שהרכיב נתניהו, ולהניח לראש הממשלה לחטוף מידיו את הסמכות להיות הממליץ היחיד, מי יהיה המועמד שיגיע לקו הגמר של האישור הממשלתי ויזכה בתפקיד המפכ"ל.
רק נתניהו יודע מה האמת המסתתרת מאחורי הסיטואציה המוזרה הזו. אבל הרושם המצטבר מאופן פעולתו של ראש הממשלה, הוא שנתניהו מצוי בדילמה אישית קשה. הוא צריך לבחור שני בעלי תפקידים מרכזיים - המפכ"ל והיועץ המשפטי לממשלה - שהחלטותיהם עלולות להשפיע על עתידה של רעייתו שרה, ואולי גם עליו, בכל מה שקשור לחקירה שנפתחה על אודות החשדות לגבי אופן הניהול של מעונות ראש הממשלה. כל אחד מהשניים האלה יכול להנחית על ראשו צרה משפחתית צרורה.
מנקודת ראותו של נתניהו, כנראה שהמצב הנוכחי הוא האופציה הטובה ביותר. ההחלטה על מינוי המפכ"ל נתונה בידיו וכל עוד לא החליט - אין בעיות. לכן סביר מאוד להניח שנתניהו ימשוך זמן ככל האפשר כדי שניצב
בנצי סאו יכהן לנצח כמ"מ המפכ"ל, כשעתידו של המ"מ יהיה תלוי בראש הממשלה הוא לא ירצה לקבל החלטות היכולת להיחשב מזיקות למשפחת נתניהו. כך ינהג נתניהו, להערכתי, גם עם ההחלטה האמורה להתקבל לגבי איוש משרת היועץ המשפטי לממשלה.
סביר מאוד שנתניהו יבקש מהיועץ
יהודה וינשטיין להמשיך זמנית למלא את התפקיד, ככל שיאפשר לו החוק. בדרך זו יוכל לשלוט לא רק על איכות ועומק החקירה, אלא גם על השלטר של ההחלטה אם להעמיד לדין פלילי מי מהמעורבים בפרשה זו.
לכאורה נראה, כי במשחק הפוקר הזה יש לנתניהו יתרון והוא שולט בכל חפיסת הקלפים, אך בפועל יכול בהחלט להיות, כי דווקא גלעד ארדן ישלוף ברגע המכריע את הג'וקר וכך יכריע את המערכה. אם יגיע ארדן עד אל גבול העלבון וההשפלה שאותן יהיה מוכן לסבול - הוא ימתין בסבלנות. אבל ברגע האמת יוכל ארדן לעשות מעשה דרמטי: להתפטר מן הממשלה ולהצביע בכנסת בדרך שתוכל להפיל את הקואליציה הניצבת על כרעי תרנגולת.
יכול להיות שאם זה יהיה התהליך תיפול הכנסת בהצבעת אי-אמון כלשהי ונתניהו יצטרך ללכת לתהליך של בחירות חדשות שאת תוצאותיהן קשה לשער כיום, ושבוודאי יוליכו להיווצרות חבירות פוליטיות חדשות. נכון שבמקרה כזה יצטרך ארדן לחפש לעצמו בית פוליטי חדש, אבל האופציות יהיו פתוחות בפניו מימין ומהמרכז בדרך זו לפחות לא יצטרך ארדן להמשיך למלא את התפקיד הנלעג של מי שיורקים עליו והוא מופתע שבאמצע הקיץ מתחיל לרדת גשם. בדרך זו הוא עשוי לזכות בכבוד מסוים ויצטייר בעיני חלק משמעותי מן הציבור כמי שהצליח להפיל את הממשלה שלדעת תומכי נתניהו הוא המנהיג שבשעה זו אין לו תחליף.
