הסַאבּ-טֶקְסְט

השם אורי משגב אינו מוכר לאלה שאינם קוראי הארץ ולשאינם גולשים בבלוג האישי שלו, באתר הארץ. ולמה בעצם שיהיה מוכר שמו של האיש שמתפרנס יפה מהסתה שמאלנית קיצונית ואנטי יהודית? מה לנו ולאיש המטיף שלא לקיים את מצוות ברית המילה, וקורא להפסקת לימוד והנצחת השואה, ושבשנת 2008 התאמץ לשכנע אותנו שחשוב מאוד לרדת מהגולן?

ואף על-פי כן כולנו חייבים תודה לשמאלן משגב. הקיבוצניק לשעבר, שסירב למול את בנו, דומה במובן מסוים לילד מסיפורי אנדרסן שהכריז כי המלך הוא עירום. והמלך במקרה שלנו היא דת המשפט שלו ושל חבריו בשמאל הקיצוני והלא-קיצוני.

משגב גילה לנו, שמבחינתו מערכת המשפט עובדת עלינו בעיניים. אומנם מספרים לנו, שמערכת המשפט שלנו פועלת על-פי עקרונות החוק והצדק, וללא שום השפעה של השקפת עולמם הפרטית של השופטים על מלאכת השפיטה, אבל כל זה בלוף אחד גדול, לדידו של משגב, שמגלה לנו שהשופטים פועלים בסך-הכל על-פי נטיות לבם.

הסטטיסטיקה לא משקרת

ואנחנו, נאמני העם והמדינה, סירבנו להאמין. נתקלנו אומנם יום יום בעובדות שסדקו את האמון הטבעי שרחשנו למערכת המשפט, אבל העדפנו לעצום עיניים. נשתתקנו גם כשהוכיחו לנו באותות ובמופתים, כלומר בנתונים סטטיסטיים בלתי תלויים, שהעליון פוסק על-פי נטיות לבם של השופטים: על-פי בדיקה סטטיסטית שערכה תנועת רגבים, בשאלת התייחסות העליון לעתירות שהגישו יהודים וערבים בסוגיות בניה בלתי חוקית ביו"ש, בשנים 2005-13, נמצא למרבה התדהמה, כי העליון, מפלה לרעה, חד-משמעית, את העתירות שמגישים אירגונים יהודים מן הימין, לעומת העדפתו את עתירות השמאל והערבים.

כך למשל בחנה רגבים את כמות הימים שקצב העליון לתגובות מיקדמיות לעתירות השונות, ומצאה שכאשר הימין עותר לבג"ץ, מוענקים למשיבים (הערבים או השמאל) 52 יום בממוצע, עד להגשת תגובתם. כשזה מתהפך והעתירה היא של השמאל נגד הימין, נחתך ממוצע הימים ל-23 בלבד. ומדובר בעתירות שעניינן זהה לחלוטין. 'שמאל מקרבת וימין דוחה'.

ועוד נמצא, שבעוד שעתירות השמאל מקבלות סעד מיידי בדמות צווי ביניים שניתנו ב-87% מעתירותיו, זוכות עתירות הימין לסעד מיידי בשיעור של 17% בלבד. לא נלאה את הקורא במימצאים דומים על-פי פרמטרים אחרים, כמו זמן ההמתנה לדיון הראשון בעתירה, הוצאת צו על תנאי, וכן אורך חיי העתירה מבחינת מספר הדיונים שהוקדשו לכל עתירה ומספר החודשים שחלפו עד לסגירת התיק. רק נסכם ונאמר כי מהסטטיסטיקה עולָה חד-משמעית העדפה ברורה ושיטתית עד כדי כאב, של מחנה השמאל.

לאמור: לא משפט, לא צדק ולא נעליים. איך אמרו הציניקנים? - אילו הוצבה ביום הבחירות לכנסת קלפי בבג"ץ, היו פתקי מרצ זוכים בה לרוב מוחץ.

איך אם כן משתלב אדון משגב, בכל הסיפור הזה? משתלב בכך שחשף בפנינו את העובדה שהמלך הוא עירום, לפחות על-פי הבנתו: בבית הדין לעבודה עתרו 20 כדורגלנים מקבוצות הליגה הלאומית, שביקשו שביה"ד יאפשר להם שלא לשחק בשבת, מפני שהעסקתם בשבת נוגדת את חוק שעות עבודה ומנוחה, שנחקק כבר ב-1951. עיינה השופטת אריאלה גילצר כץ בעתירה, ואישרה שהעסקתם בשבת מנוגדת לחוק.

"האם יש לכם היתר לתת לשחקנים לעבוד בשבת?", תהתה השופטת באזני נציגי מינהלת הליגה. "לא אכפה עליהם לשחק בשבת... זו עבירה על החוק. קיום משחקי כדורגל בשבת זו עבירה פלילית, ולא אאשר זאת".

האמירות הפשוטות הללו, המבטאות יחס של כבוד לחוק, הוציאו את משגב משלוותו. הוא מתח ביקורת חריפה על החלטתה (הזמנית, יש לומר), ולא נחה דעתו עד שחפר ומצא מה עומד מאחורי פסיקתה הבלתי נאורה בעליל. הנה, שחור על גבי משגב: "היא בוגרת תיכון דתי ברמת גן, שעשתה שירות לאומי והוסמכה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן". שלושה פגמים גם יחד.

הבנת את זה, ברוך? עכשיו הכל ברור. כשהשופטת פוסקת על-פי החוק, היא מואשמת בפסיקה חשוכה. אבל, ככלות החוק, הרי זוהי בדיוק לשון החוק!? – אז שתעזוב בצד את החוק הכתוב. ואם במקרה עולה החוק עם נטיות הלב, כי אז צריך לשנות את נטיות הלב, ולפסוק בניגוד לחוק. טירוף מערכות. שיא האבסורד.

בולשיט אחד גדול

מצד שני, בואו ונחזיק טובה למשגב על שחשף בפנינו את האמת, את מה שהלב לא מגלה לפֶּה: שהשופטים הם רק שופטים. שהם פוסקים על-פי נטיות לבם. העובדה שכבודה נהגה בסך-הכל על-פי החוק, אין לה משקל. מן הסַאבּ-טֶקְסְט של משגב בבלוג שלו, עולה ששמה שחשוב באמת הוא, שהשופטת פסקה על-פי נטיות ליבה ("היא הרי בוגרת תיכון דתי ברמת גן, שעשתה שירות לאומי והוסמכה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן").

אבל אופססס! הרי פסיקתה עולה בקנה אחד עם לשון החוק! אז איפה הבעיה? מסתבר שלדידו של הטהרן המצוי יש חוקים שלא באמת נחשבים. אות מתה. כאלה שחובה לעקוף אותם ולהכריע על-פי נטיית ליבו של השופט היושב בדין. ואם במקרה זהות נטיות לבו עם החוק הקיים, הרי זו באמת תקלה חמורה, טעונת תיקון.

ידע אפוא מהיום כל אזרח, שכל השיח המתחסד הזה על כך שהחוק והדמוקרטיה הם נר לרגליה של מערכת המשפט, הינו לדידם של משגב וחבריו, בולשיט אחד גדול. הסַאבּ-טֶקְסְט העולה מהגיגיו של משגב הוא, שיש חוקים שלא צריך לקיים. לא החוק הכתוב, שנחקק באורח הכי דמוקרטי שבעולם, הוא זה שצריך לחייב במשטר דמוקרטי את מערכת השפיטה.

תודה לך, מר משגב, על שהארת את עינינו.