משפט רומאי עתיק קובע, כי "הרוצה בשלום יכון למלחמה". הווה אומר: מותר לפחד ממלחמה, אבל לברוח ממנה, תוך מחשבה שכך היא לא תתפוס אותך לעולם - זוהי מחשבה טיפשית שהמחיר עליה יהיה גבוה. אין זה מפתיע שבתחילת הפרשה שלנו התורה מכינה את עם ישראל לכך שיהיו להם מלחמות ואף מצפים מהם להתכונן אליהן.
ההבטחה הנפלאה, הכביכול-חגיגית, "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו", עלולה להתפרש כברכה. שכשנגיע לארץ ישראל ונצא למלחמה, או כפי שנוהגים לפרש על דרך המוסר, שכשנצא למלחמה הרוחנית ביצר הרע, הרי שה' יראה את הרצון ללחום את מלחמתו ויעזור להגיע לניצחון.
אולם אז התורה מגלה, כי הרצון לנצח במהירות ובקלות במלחמות המאיימות של חיינו, נובע בעיקר מפחד ממלחמת התשה, כזו שתדרוש מאתנו שעות, ימים ושנים של ריכוז, עמל ומאבק. ואכן הפסוק השני של הפרשה מגלה, כי המאבק האמיתי מתחיל אחרי שהמערכה הצבאית הוכרעה. הלוחמים העייפים פושטים על כפרי האויב הכנועים. שם, הרחק מהגבולות הברורים של הבית והמסגרת המגוננת, בשדה הפתוח של בארץ הניכר, הם נאלצים להציב גבולות לעצמם: "וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה".
המילה "חשק" כמעט לא מופיעה בתורה. הפעם האחרונה שפגשנו אותה הייתה בספר בראשית, כאשר חמור אביו של שכם אומר: "בני חשקה נפשו בבתכם". אז הוביל חשק למלחמה. התורה אומרת ללוחם הישראלי: ברוך הבא למלחמה האמיתית, זו שלא נגמרת באבחת חרב, זו שתלווה אותך שנים ארוכות. מכאן ואילך התורה תדריך ותתן הוראות כיצד יש לנהוג ומה לעשות.
אולם הפרשה לא מניחה לנו בשלב הזה. היא תמשיך ותתאר מה קורה כשחוזרים מהחזית הביתה ומביאים לתוכו את שדה הקרב. נוצר מצב של אישה אהובה ואישה שנואה. גם כאן יש כללים וגם כאן ישנה ההחלטה למי לתת את הבכורה. דבר איננו נתון לגחמות הלב.
הפסוקים אינם מרפים וממשיכים לתאר התמודדויות עם אותו בן סורר ומורה, המסמל אולי בצורה הקיצונית ביותר כיצד בריחה מתמודדות, מהצבת גבולות ודרך, עלולים להוביל למקום בו פוקעת מההורים היכולת להכריע מה לעשות עם הילד הסורר וניתנת לרשויות בית הדין. המלחמה, כך מסתבר, היא חלק מהחיים. אולי המילה "אתגרים" נכונה יותר מ"מלחמה", אך ההתמודדות תמיד תהיה שם.
בסיומה של הפרשה, התורה שבה ומזכירה לנו על כל העניין: "זכור את אשר עשה לך עמלק". זו לא סתם מלחמה, אלא מלחמת המלחמות. למלחמה בעמלק מתנקזות כל ההתמודדויות של הטוב מול הרע ולכן: "מלחמה לה' בעמלק מדור דור".
המלחמות האמיתיות של החיים אינן נגמרות, הן מלחמות "דור דור". אולם עם זאת, עצם הידיעה שאני מתמודד מול החשקים המתעוררים, מול השלום שקשה להשכין אותו, מול הקושי בהצבת גבולות, מזכירה לנו, כי אנו לא נלחמים את מלחמתנו הפרטית אלא את מלחמת ה'. בידיעה הזו טמון סוד הניצחון.
