כל שנת לימודים הנפתחת בדרך כלל יוצרת ציפיות כי תהיה זו שנת מפנה, שנה שתוביל לרפורמות, שתעלה את הישגי התלמידים ותעלה את תרומת המורים על נס.
מחד גיסא אנחנו מדברים כל הזמן על מערכת החינוך - כאשר בפועל אנחנו דנים במערכת ההשכלה, בהעלאת רמת הציונים, בהתווית דרך ללימודי המתמטיקה והמדעים המדויקים. כיצד עושים זאת, ממי עלינו ללמוד וממי להתרחק, כיצד לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך הנורמטיבית.
שר החינוך האמון על המערכת נקרא על שם משרדו - משרד החינוך, בעוד שלמעשה עוסק המשרד יותר בהשכלה, מאשר בחינוך. ההשכלה מתחלקת להשכלה כללית כמו היסטוריה, תנ"ך והשכלה ספציפית של חשבון, קריאה ועוד. אנו נוטים לערבב בין חינוך להשכלה מבלי לקטלג את הנושאים.
איני מומחה לחינוך, בעברי הייתי מדריך בתנועת נוער, ומורה לכלכלה, וכן עסקתי במערכת החינוך בתוקף תפקידי כעוזר לרפרנט חינוך באגף התקציבים באוצר. ולמרות זאת אני מרשה לעצמי לגעת בנושא זה על-פי מחשבתי הצנועה.
אני מציע לקרוא למשרד החינוך המשרד לחינוך והשכלה - על-מנת שיבטא נכונה את מה שנעשה במערכת. בהתאם לכך, לסווג את השיעורים לשתי קטגוריות - השכלה וחינוך. בקטגוריית השכלה הייתי כולל את כל השיעורים הרלוונטיים כגון חשבון, קריאה, תנ"ך, דקדוק ותחביר, ספרות ועוד. בחינוך הייתי כולל את שיעורי האזרחות, את השיעורים לחיים הכוללים בין השאר חינוך כלכלי, חיי משפחה, היחסים שבין אדם לחברו, על הנתינה, מניעת אלימות, מוסדות השלטון, ציות לחוקים, מניעת תאונות דרכים, תרבות, תיאטרון, קולנוע ועוד.
פרק בלמידה, מה שקרוי השכלה, הוא כיצד לומדים, כיצד מוצאים את הנדרש בספרות, כיצד כותבים עבודה עצמאית, מה זה מחקר, כיצד הוא נעשה. פרק לא פחות חשוב הוא הראייה בשטח במקומות בהם מתרחשים הארועים.
מאחר ששרי חינוך מתחלפים בקצב רב מבלי שהספיקו ללמוד את המערכת, ומאחר שמרבית שרי החינוך בעשורים האחרונים היו דתיים, שהם לא בדיוק הטיפוס האופייני לעולם החילוני החיצוני, צריך להקים אגף שיעסוק בתכנים של מערכת החינוך וההשכלה, וילווה באופן מתמיד את השינויים הרצויים למערכת. וכמובן שדרוש גם שיבוץ מתאים של אנשי מקצוע לפי הקטגוריות של חינוך והשכלה.
