יש עדיין מישהו שלא הבין מי זו משטרת ישראל?! ואם חו"ח ניסיתם להתקיל אותה... או אז תבינו כמה שהם יודעים להזיז את כל המערכות (שלהם וגם אחרות) כך שלא תמצאו לא את הידיים ולא את הרגליים שלכם. לפעמים התאור הזה יכול להיות גם פלסטי...
הסכיתו וקיראו.
נעזוב ("נעזוב"...) את העובדה שהייתי בין הראשונים להתייצב לצידו של תא"ל
גל הירש, ולבטח הראשון שהעלה טיעונים רציניים כמו הפחד במשטרה שינותקו הקשרים האפלים החל מהצמרת ומטה (אפלים מחד ואינטרסנטים מאידך) – ונזרום עם האישים המתחילים להופיע בתקשורת ומזמרים את תהיותיי במתכונת מובנית כאילו הם טוו אותה. כל ה"אמרתי לכם" שלי לאורך השנים הרבות לאחור מוכרים וידועים, ואני רואה ומרגיש גאווה להיות חלק מרכזי ופעיל כל כך גם אם מעולם לא התעלה על עצמו שום כלי תקשורת לקום ולהכניסני ביתר שאת לתוך המקום שאני כל כך שולט בו.
מכאן אחזור ואספר על אירוע מרכזי אחד ייחודי בחיי שלחמתי בו בצורה כל כך חזקה, רצינית, אמיתית, צודקת, ישרה וחסרת פשרות – וכמובן שהוא בקשר ישיר עם אקטואליית פחדי המשטרה מאופציית כניסתו לתפקיד של המפכ"ל המיועד תא"ל גל הירש שכנראה לא יראה אף מושחת ממטר ויהיו דרגותיו על כתפיו מרשימות ככל שיהיו. כמו תמיד, לא הסיפור האישי שלי הוא הנושא – אלא מוסר ההשכל.
כידוע לתושבי נתניה ולאחרים ברחבי המדינה הקטנה והמרושתת הזו, עבדכם הנאמן עם משפחתו מתגוררים בקרוואן (4 חד' נהדר) העומד על דונם אדמה פרטית מיועד לבנייה גבוהה הרשומה בטאבו – מוקף עצי פרי רבים, 3 כלבים מקסימים, ילדים מבקרים שהפכו אבות, ונכדים מתרוצצים בכיף לא נורמלי. למרות שכל זה נראה נורמלי לחלוטין... מתברר שבמדינה טוטאליטרית ועירייה מושחתת – שום חוק ונורמה אינם מובנים מאליהם.
כ-3,500 בעלי מגרשים כמוני ממתינים עשרות שנים (המגרש שלנו נקנה ב-1945) שינתן אור ירוק למימוש הזכויות הרשומות על הקרקע, אבל העירייה עשתה כל פעולה חוקית ובלתי חוקית ע"מ למנוע מאיתנו ומאחרים להגיע את המנוחה והנחלה תרתי משמע. מה היו צריכים לעשות? בסה"כ פיתוח... כן, כבישים פנימיים לאזור המרכזי הזה בעיר... ומיד לאחר מכן אישורי הבנייה הרשומים כבר עשרות שנים – תקפים לביצוע. אבל מה? העירייה ובראשה פיירברג איכר מעדיפים להתגודד עם מיליארדרים ומיליונרים בשטחים אחרים בעיר, ושבעלי הזכויות באזור הזה יילכו לעזאזל. למה? רוע. שחיתות. שקרים. הפרת הבטחות. עיוותים, גניבות... ומה לא? (ד"א, כל המעורבים אינם יכולים לתבוע אותי על הוצאת לשון הרע, משתי סיבות: 1. הכל אמת. 2. אם יתבעוני... תתגלה הזוועה ביתר שאת).
לכן, בלית ברירה, לקח עבדכם הנאמן את חפירה... ובמלחמה שקשה לתאר במילים ספורות... במשך 8 חודשים של "חיים" ללא חשמל, מים וביוב... עמדנו כולנו מול שוטרים, פקחים ופקידי עירייה שרצו אפילו לביהמ"ש (כמוהם גם אני...) וניצחתי אותם בענק!!
בתוך כל המלחמה המאוד קשה הזו, היה האירוע לכבודו התכנסנו כאן היום.
באחד העימותים עם פקחי העירייה שסוממו לבצע התקפה בלתי חוקית על עבדכם הנאמן, הגיעה המשטרה, ו... עצרה אותי לחקירה. הוכנסתי עם את החפירה שלא משה מידיי כל החודשים ההם... ועד היום הזה... והובלתי "אחר כבוד" לחדר מבודד עם שוטר השומר עליי. המעצר הזה נמשך כך כמעט יום שלם, וכל הזמן עברו ליד החדר פקחי העירייה שזרמו לתת עדויות שקר (הכל התברר לאחר מכן) מחייכים... וכאילו אומרים: "אנחנו נשקר, ואתה בצרות חבר".
בסופו של דבר ו...יום, הובלתי לחדר החקירות, ו... הואשמתי כאילו אני הוא זה העבריין...
העניין הגיע לביהמ"ש בתביעת ענק שהגשתי וגוללתי בה את הרוע והזדון שהמשטרה הייתה שותפה לו. אחרי שבמשטרה (מיוצגת ע"י הפרקליטות) ראו שמגדל הקלפים הזדוני נגדי עומד לקרוס, החליטו להעלים את כל האמת מביהמ"ש. מה עושים?... "פשוט מאוד": הקצין האחראי למעצרי הארוך והבלתי חוקי מאותו יום, עלה למתן עדות, נשבע, ו... טען באופן המוחלט ביותר: "לא עצרנו אותו. התובע לא היה בחדר מבודד עם שוטר שומר....".
לא תאמינו (או שגם אתם מכירים את המשטרה וכישופיה על בתי המשפט) מה קרה מרגע זה ואילך. השופט שאל אותי אם אני יכול לומר מי השוטר שהיה עימי יום שלם? תיארתי את השוטר בצורה מושלמת, ורק את שמו לא זכרתי (או שלא ידעתי). השופט קבע: "אם אין לך את שמו, אני מאמין למשטרה שכל האירוע שאתה מספר לא היה ולא נברא..."?
יצאתי מאולם ביהמ"ש המום... ואז... גמלה בליבי ההחלטה לחפש את הצדק, גם אם זה יהיה קשה וכמעט בלתי אפשרי.
התחלתי בתחנת המשטרה בעיר. ביקשתי לדבר עם השוטר הנ"ל, ותיארתי אותו לשוטרת. להפתעתי המוחלטת ציינה השוטרת את שמו של אותו שוטר – אך קבעה שלא ניתן לשוחח עימו.
החלטתי לתור ולחפשו בשטח. ימים של חיפושים... ויום אחד... מצאתי אותו עסוק בעבודתו בצומת בעיר. ניגשתי אליו, ומיד זיהה אותי: "בטח שאני זוכר אותך...".
רצתי אצתי לביהמ"ש עם תצהיר, שם המצאתי לשופט את שמו של השוטר ששמר עליי באותו יום ארוך בתחנת נתניה. בשיא הקלילות השופט ניפנף את המידע החדש שהבאתי ולא חזר בו מהחלטתו לסגור את התיק.
להזכירכם: את כל ההליכים (כולל המשפטיים) ביצעתי ללא עו"ד. זה מה שאומרים "מה שבזול עולה ביוקר" או "מי שאין מיליונים בכיסו לממן עו"ד ענק, מוטב שלא יחפש צדק ויושר בביהמ"ש".
יש עדיין מישהו שלא הבין מי זו משטרת ישראל?! ואם חס וחלילה ניסיתם להתקיל אותה או אז תבינו כמה שהם יודעים להזיז את כל המערכות (שלהם וגם אחרות) כך שלא תמצאו לא את הידיים ולא את הרגליים שלכם. לפעמים התאור הזה יכול להיות גם פלסטי...
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
