|
|
שכונות עוני [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מספר הסיפורים המוכשר פיליפ פולמן, כתב סדרה של שלושה ספרים על חייה המרתקים של היתומה הבריטית סאלי לוקהרט. בספר השלישי ושמו 'נקמת הטיגריס', יש נקודה יהודית.
פיליפ פולמן, כותב בספר השלישי גם את סיפורו של העם היהודי, אל מול האנטישמיות, המתגלה בעמי אירופה. הסיפור אופטימי וכאוב בעת ובעונה אחת. סאלי ניצלת על-ידי יהודי ונישאת לו.
דמותו של היהודי, המהפכן הצעיר דניאל גולדברג, היא דמות של גיבור המעורר הזדהות עמוקה. גבר מרשים למראה, בשנות העשרים המאוחרות לחייו: שיער שחור מלא, אף סמכותי, עיניים שחורות ועזות. איש מוצק, עם כתפי סוור ואגרופי מתאבק, חכם ונבון, עם חוש הומור נפלא. הוא עיתונאי ומנהיג היהודים הסוציאליסטים הדמוקרטים בבריטניה של 1881.
דניאל גולדברג קרא להקמת חזית מאוחדת נגד הקפיטליזם. נאומיו נישאו בקונגרס המפלגות הסוציאליסטיות באמסטרדם של הולנד, והוא מתהלך בין המוזמנים כמלך ששב מגלותו. נציגים נשלחו לקונגרס מגרמניה, מצרפת, מבריטניה, מרוסיה ומדנמרק, נוסף על הולנד ובלגיה. גולדברג ייצג עבור האנשים אפשרות ממשית לקידום נקודת המבט הסוציאליסטית אל מרחב הדיונים של הזרם המרכזי, לאחר כישלון איגוד הפועלים הבינלאומי בשנת 1872.
גולדברג מתעב טרוריסטים. הם כמו רעל. אלה פרזיטים, טפילים, תולעי מעיים. אין להם שום קשר לקדמה, שום קשר לסוציאליזם. מובן שאנו נלחמים במידת הצורך, אבל אנו נלחמים ברשעים, לא בחפים מפשע, ואנחנו מסוגלים להבחין בין השניים. הטרוריסטים רוצים להרוג, להרוג כל אחד, להרוג למען ההרג, לזרוע פחד, לשפוך דם, להחריב. כיצד זה יכול לשפר את מצב העניינים בעולם? השתמש בקול שלך. השתמש בראש שלך. השתמש במילים. דבר עם אנשים. התווכח. ארגן. אלה הדיבורים שפועלים. זאת משמעות הקידמה. שם נחים ההיגיון, האומץ וההגינות. הטרוריסטים הם פחדנים מטונפים.
משימה חשובה
גולדברג נלחם בניצול הפליטים היהודים, אשר ברחו לבריטניה, מאימת הפרעות ברוסיה. יותר מכל, הוא נלחם בהדחת הצעירות היהודיות העניות לזנות. כמה מחבריו למאבק מזלזלים בעבודתם של מתקני עולם בני המעמד הבינוני שמנסים להועיל בשכונות העוני. הוא אינו נמנה עם כת המזלזלים. על-פי היהודי גולדברג, לא צריכות להתקיים שכונות עוני כלל, כמובן, והמשימה החשובה ביותר היא כמובן להביא לביטולן.
גולדברג מזמין את כל היהודים, ביניהם את הנציג מחיבת ציון וכמה נציגי ארגונים יהודיים אחרים. הפגישה הזו, מתקיימת, משום שבקרוב מאוד על היהודים להחליט סופית בנוגע לאלימות העומדת לפרוץ בקרבנו. אנחנו יודעים שהיא קרובה. כבר שבועות שאנו מבחינים בסימנים. עלינו להחליט כעת איך נתייצב בפניה. ולהחלטה זו תהיה השפעה ניכרת על חיי כולנו. הנה לפנינו פגישה ספרותית, שמתארת בדיוק נמרץ את המצב האמיתי בימים אלה, בארצנו ובכל העולם כולו.
גולדברג מתאר את ההתכנסות הזו, לקדם את פני הרעה, המתפתחת על היהודים, בכל מקום בעולם, מידי הרשעים שונאי היהודים. סביב השולחן הערוך היהודי יושבים אנשים מוכרים, אנשים שלא מוכרים, אנשים שיש לבטוח בהם, אנשים שלא היינו מקדישים להם אפילו רגע מזמננו. יש כאן קפיטליסטים ויש סוציאליסטים. יש הרוצים שכל היהודים יחיו בפלשתינה, בארץ ישראל, ויש שחיים חיים של שגשוג באירופה ואמריקה. הדבר היחיד המשותף לכולנו הוא היותנו יהודים. אלא שנכון לעכשיו, זהו הדבר החשוב, משום שזו הסיבה לכך שעומדים לתקוף אותנו.
במהלך הספר, מתעמת היהודי גולדברג עם הרשע, ועם הרשעות. הוא נפצע, אך הוא מנצח בקרבות וגם במלחמה נגד שונאי אדם ויהודים. גולדברג מסביר לכנופיית פורעים, שבאה לעשות לינץ' ביהודים, כי כל אחד זקוק לסיבה לפני שיוכל לעשות דברים רעים. איש לא היה עושה אותם לו היה חושב שהם רעים. חושבים שהם בסדר ולכן עושים אותם. השנאה ליהודים היא צורה וביטוי של שנאת אדם לאדם. ולכן, מפיצים שונאי אדם, גם באמצעות התקשורת הישראלית, עלילות דם על היהודים. העלילות האלה, זה כבר יותר מידיי עבור האזרח שמוחו נשטף בשנאה. כי אם העלילות על היהודים, ועל מדינת היהודים, נכונות, הרי זה הדבר המחריד והמתועב ביותר שיכול אדם לעשות. לאנשים שעושים דבר כזה מגיע כל מה שיקבלו. אז זה מקל מעט על מצפונם של שונאי ישראל. לא איכפת להם לתקוף יהודים אם זה מה שהם זוממים. עכשיו, כביכול, יש בדברים היגיון. זוהי כמובן שטיפת מוח מרושעת וזדונית.
מי שמפיץ היום עלילות דם, על היהודים, על העם היהודי, על מדינת היהודים, הם אויבינו מקרב ערביי ארץ ישראל, הרש"פ, החמאס, החיזבאללה, אירן, דאעש, ארגוני שמאל שונאי ישראל, וגם יהודים שונאי יהודים. אלה הם הרשעים. על היהודים והטובים, להתאחד ולהתלכד, כנגד האויב הפנימי והחיצוני, ובעזרת השם יתפכח העולם מעלילות הדם, והצדק והאמת ייכונו לעד.
