"חצאית המנשה", חנות לבגדי נשים. איזה שם מקסים, עמוק וקולע. שבטי ראובן וגד וחצי שבט המנשה זכו בעבר הירדן המזרחי (חצייה השני של נחלת מנשה השתרע מעברו המערבי של הירדן, באזור בקעת הירדן וגב ההר). עם שבט מנשה נמנו חמש נשים מוצלחות, מהפכניות בדרכן, שלא היססו לאתגר את המבנה החברתי הקדום של השבטים הישראלים:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה..." (במדבר כ"ז).
מכיוון שלא היו להן אחים, ואביהן מת - דרשו לרשת בעצמן את נחלתו. וכך נפסק, זמן רב לפני המהפכות החברתיות של ימינו: "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ..."
בפרסומת נשמעת אישה מבקשת מבן זוגה להמתין לה דקה וחצי בזמן שהיא נכנסת להציץ בבגדים שבחנות. בן הזוג מבין שמדובר לכל הפחות בשעה וחצי. במילים אחרות, האישה "שוכחת את עצמה" שם. ומהו "מנשה" אם לא לשון שכחה? כך מסביר יוסף את שם בכורו מנשה, שנולד בגלות מצרים אחרי עמל ותלאות: "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי". "נַשַּׁנִי", כלומר: השכיח ממני את צרותיי. המון הדהודים היסטוריים, לשוניים, תנ"כיים, חברתיים ופוליטיים בשם מקורי אחד של חנות.
כעת, השוו זאת עם הצירוף הדוחה "סָרוֹנָה מַרְקֶט". הד"ר
אבשלום קור עסק בחלק הראשון של הצירוף. הטמפלרים הגרמנים שייסדו את המושבה במאה הי"ט בחרו את השם התנ"כי "שרון", המופיע עוד בספר יהושע (י"ב) ברשימת 31 המלכים שהיכה יהושע, ובמקומות נוספים בתנ"ך. "שרונה" נכתב כבשפות אירופיות החסרות עיצור ש': Sarona. (כך שמשון הוא סמסון, שמואל הוא סמואל וכו').
הגרמנים ביטאו את שם המושבה "זָרונה", משום ש-S בגרמנית היא ז'. כך, למשל, האופרה "זיגפריד" של ואגנר, העוסקת במיתוס הטווטוני "טבעת הניבלונגים", נכתבת: Siegfried.
הבריטים ששלטו פה זמן קצר, הגו את השם באנגלית "סָרונה". מדוע, בשם אלוהי העברית וההיגיון, אנחנו מאמצים את ההגייה הלועזית במקום לחזור למקור שממנו נלקחה: שרונה?
ומה באשר לחלק השני של הצירוף - הלעז "מרקט". מה רע ב"שוק" התנ"כי? האהובה משיר השירים (ג'), מספרת: "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת - אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי". היא לא חיפשה אחר אהובה ב"מרקט". עד היום אנחנו "הולכים לשוק", ומדברים על "מחירי שוק". "(ה)שוק (ב)שרונה" (או: מתחם שרונה) נאה יותר משם הכלאיים חסר השורשים שבז לשפתנו ומאמץ הגיית נכרים שגויה.
קשה להימנע מלהזכיר מקום, שעד היום גורם לי להדיר רגליי ממנו בגלל שמו: "דן דיזיין סנטר". חיזרו על כך כמה פעמים ותתעלפו. מה רע ב"מרכז דן לעיצוב הבית" או ניסוח עברי אחר? מה לנו "סנטר" חסר פשר, אלא אם כן מדובר בחלק התחתון של הלסת (אבל אז ההגייה שונה)...
הדוגמאות ברחובותינו רבות. יש בזה מידה ידועה של קרתנות ועצלות המחשבה; גיוון לשוני דורש חשיבה נוספת. יאמרו המחפפים, "מה זה משנה; העיקר שמבינים", ויאשימונו בנוקדנות ובהטרדה מילולית. שיאמרו. מדובר בעניין גדול.
הנה: מדוע "טבריה" ולא "טיבריאס"? מדוע "ארץ ישראל" ולא "פלשתינה" שכינו הרומאים את יהודה - ע"ש הפלשתים גויי הים - כדי להשכיח זיקת ישראל לארצו? כי זה הכלל ההיסטורי: לחורבן הארץ קדם חורבן השפה העברית והשתלטות שפות האזור.
ולהפך: תחיית העברית קדמה לתחייתנו הלאומית (אף זה משולחנו של קור). גם אז היו בינינו קרתנים שחשבו שלְעָזים "מוֹכרים" יותר ומביאים עימם ניחוח יוקרתי וזר, כזה העשוי לבלבל דעתם של קונים.
שנת הלימודים החלה. מה נוריש לילדינו?
