המשבר הכלכלי הנוכחי החל כמו זה של 1929, בארה"ב, והתפשט לעולם כולו. יש קווי דמיון בין שני האירועים, מכיוון שאמריקה תחת השלטון הרפובליקני שכחה את הלקחים של המשבר הקודם, והתעלמה מחקיקה שנעשתה בתקופת ה"ניו דיל, שנועדה להבטיח, בין השאר, פיקוח על הבנקים, הבורסה והמערכת הכלכלית בכללה.

המשבר הכלכלי ב-1929 החל בשל מדיניות הפנים והחוץ הרפובליקנית (על כך ידון המאמר השני). הנשיא הובר סירב להתערב משום שהשקפתו הכלכלית הייתה שהשוק החופשי יודע לפתור את בעיותיו ללא התערבות. כתוצאה ממדיניות אי-ההתערבות, בין 1929-1933 הפך המשבר למשבר עולמי והביא טרגדיה על מיליוני אנשים בארה"ב ובעולם.

ב-21.10.1929 הייתה ירידה דרמטית בבורסה של ניו-יורק וב-23 לאוקטובר החלה ההתמוטטות. מאמצי התאגידים הבנקאיים הגדולים ובראשם התאגיד הבנקאי של מורגן לעצור את המפולת, נכשלו. ב-29 באוקטובר הפכה התמוטטות הבורסה לעובדה מוגמרת.

התהליך שהתחולל באוקטובר 1929 זכה לכינוי "אוקטובר השחור". ב-29 באוקטובר נמכרו 16,000,000 מניות ביום אחד וההפסד הכולל לחודש אוקטובר הגיע ל-16 ביליון דולר. במשך שבועיים נוספים המשיכו המניות לרדת ועד אמצע נובמבר הן אבדו 40% מערכן. הבנקים, שמילאו תפקיד פעיל בשוק המניות, נפגעו מהתמוטטות הבורסה.

על-רקע אירועים אלה פרצה פניקה והציבור התנפל על הבנקים על-מנת להוציא את כספי חסכונותיו. חלק ניכר מהבנקים לא היו מסוגלים להחזיר לציבור את כספו מאחר שהם נהגו בחוסר אחריות ונתנו הלוואות לרכישת מניות כשהמניות עצמן שימשו ערבות להלוואות. כמו-כן, הם לא שמרו על רזרבות, כנידרש על-פי החוק, כדי לאפשר לחוסכים פדיון חסכונותיהם. התמוטטות המערכת הבנקאית כולה לא אחרה לבוא. מיליוני חוסכים בבנקים ומשקיעים בבורסה איבדו את כל כספם. למעלה מ-5,000 בנקים נסגרו בין השנים 1929-1932.

סכומי עתק

הבורסה והבנקים התמוטטו בשל העדר פיקוח נאות על פעילות הבורסה ועל המערכת הבנקאית, מצד הממשל הפדרלי הרפובליקני, שהתעלם מהחקיקה שנעשתה בנדון על-ידי הממשל הדמוקרטי של הנשיא וילסון. המשחק בבורסה הפך בשנות ה-1920 ל"ספורט לאומי". אמריקנים מכל שכבות הציבור שיחקו בבורסה. חברות מניות ניפחו את מספר המניות והעלו את ערכן הרבה מעבר לערכן הריאלי. קמו חברות מדומות שהנפיקו מניות מדומות. הבנקים לקחו חלק פעיל במשחק בבורסה, ובהעדר פיקוח פדרלי השקיעו סכומי עתק בבורסה ולא שמרו על רזרבות למקרה שהחוסכים יבקשו להוציא את כספם. הבנקים מכרו לאנשי שלומם ניירות ערך במחירים יותר נמוכים מאשר לציבור והשחיתות וחוסר האחריות חגגו. ההלוואות לרוכשי המניות ללא כיסוי של ממש הגבירו את הסכנה. כולם שיחקו בבורסה: האוכלוסייה, הבנקים, חברות הביטוח, והממשל הפדרלי הרפובליקני שהתנגד עקרונית למעורבות ממשלתית, התעלם מהסכנות.

התמוטטות הבורסה והמערכת הבנקאית הביאו לתגובות שרשרת בכל ענפי הכלכלה: החקלאות, שמצבה היה קשה עוד קודם לכן, החמיר עוד יותר. ההכנסה מחקלאות ירדה מ-15.5 ביליון דולר ל-5.5 ביליון דולר.

התעשיה, הייצור התעשייתי הצטמק ב-50% עקב ירידה בביקוש והעדר אשראי ושיעורי האבטלה עלו מ-8% ב-1929 ל-25.5% ב-1933. מספר המובטלים הגיע ל-15,000,000 מתוך 120,000,000 תושבים. למעלה מ-40,000,000 השתייכו למשפחות של מובטלים. שכר העבודה ירד לשפל שלא היה כמוהו ומצבם של השחורים היה הגרוע ביותר. ענף הבנייה שותק לחלוטין.

סחר החוץ ירד מ-9 ביליון דולר ב-1929 ל-3 ביליון דולר ב-1932. מסתיו 1930 חדלה אירופה להחזיר הלוואות לממשל האמריקני - חובות ממלחה"ע הראשונה - ולבנקים אמריקנים ומשקיעים אמריקנים חדלו להשקיע באירופה.

המשבר הכלכלי בארה"ב מוטט את כלכלת העולם כולו. בעקבות התמוטטות הבורסה בניו-יורק התמוטטו הבורסות באירופה ובעולם כולו. אירופה הגיבה בפיחות ובנטישת בסיס הזהב.