בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, הוציא מלפניו (א', 6.9.15) פסק-דין תקדימי וחשוב בהרכב כב' השופטים,
עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז, כאשר כב' השופטת,
אסתר חיות, שכתבה פסק-דין זה, ישבה בראש הרכב זה, כאשר אליה הצטרפו - בהסכמה - שני השופטים האחרים, קרי, כב' השופטים, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז.
בפסק-דין זה נתבררה שאלת ערעורם של חברת החדשות של
ערוץ 10 והעיתונאי,
רביב דרוקר על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בירושלים, שדחה בקשתם להתיר פרסום קלטת שמע, שבה מתוארת חקירה של מתלוננת בעבירות מין, בהליך פלילי, שהתקיים בבית המשפט המחוזי, בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער. באותו הליך הורשעו - סופם של דברים שלושה קטינים בביצוע עבירות של מעשה מגונה בכוח ותקיפה הגורמת חבלה במתלוננת ונגזרו עליהם, בין היתר, תקופות מאסר של בין 15 ל-24 חודשים.
ערוץ 10 והעיתונאי רביב דרוק עתרו לפרסום קלטת השמע, על-מנת שניתן יהיה לשדרה בטלוויזיה בתוכנית תחקירים שתעסוק בנושא גבולות ה"מותר" וה"אסור" בחקירות של נפגעות בעבירות מין. בבקשתם ציינו ערוץ החדשות ודרוקר, כי הקלטת תשודר מבלי לחשוף פרטים מזהים של מי מן המעורבים בפרשה. המתלוננת הסכימה לבקשת ערוץ החדשות והעיתונאי, רביב דרוקר ובעת הדיון בה, בפני בית המשפט המחוזי, בירושלים, לא התנגדו לה גם הקטינים, שנגדם הוגש כתב-האישום, שיוצגו - באותו שלב על-ידי הסנגור שייצג אותם בהליך הפלילי. המדינה לעומת זאת התנגדה לבקשה וטענה כי הפרסום המבוקש עלול להרתיע מתלוננות פוטנציאליות מהגשת תלונה במשטרה וממתן עדות בבית המשפט. עם זאת, סברה המדינה, כי ניתן להתיר פרסומו של הפרוטוקול הכתוב שתומלל על-פי הקלטת, לאור הסכמתה של המתלוננת לפרסום.
בית המשפט המחוזי, בירושלים, דחה בקשת ערוץ החדשות והעיתונאי, רביב דרוקר, פה אחד ובהחלטתו קבע הוא, כי במקרה דנן נסוג עקרון פומביות הדיון, מפני הוראות חוק דווקניות, המורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי ניתן אומנם להסיר צו איסור הפרסום החל על הקלטת מכוח סגירת הדלתיים ולאפשר פרסומה של קלטת השמע, אולם בענייננו אנו קבע הוא כי אין מקום לעשות כן משום שפרסום כזה עלול להרתיע נפגעי ונפגעות עבירות מין מלהתלונן ולהעיד.
בית המשפט המחוזי, בירושלים, קבע בהחלטתו, כי הסכמת המתלוננת לפרסום הקלטת, אינה מטה הכף, לכיוון התרת הפרסום, בהדגישו שהטעם שהציגו ערוץ החדשות והעיתונאי, רביב דרוקר, לפרסום הקלטת אינו גובר על האינטרסים העומדים ביסוד איסור הפרסום החל על ההליך. כמו-כן אסר בית המשפט את פרסום הפרוטוקול הכתוב של הדיון, מעבר לקטעי הפרוטוקול שפורסמו כבר, קודם לכן במסגרת חוות דעת של נציב תלונות הציבור על שופטים, שניתנה בעניין זה.
על החלטתו של בית המשפט המחוזי, האוסרת פרסום קלטת השמע, הגישו - חברת החדשות של ערוץ 10 והעיתונאי, רביב דרוקר, ערעור לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. בית משפט העליון, נדרש בפסק-דינו לשאלת סיווג ההליך ושאל עצמו אם מדובר בזכות ערעור שנתונה למערערים ואם מדובר בערעור פלילי, שניתן לדון בו בשלושה - אולם עניינים אלה אינם מענייננו אנו ולא נתייחס אליהם, גלל כן, ברשימתנו זו.
בית משפט העליון קבע, מפי כב' השופטת, אסתר חיות, כי נקודת המוצא להכרעה בענייננו היא העיקרון הקובע כי דיון משפטי יתנהל על דרך הכלל בפומבי. עיקרון פומביות הדיון מאפשר לכל אזרח להיחשף לנעשה באולם בית המשפט ובכלל זה, באשר לזהות השופט היושב בדין; לזהותם של בעלי הדין; למהות העניין העומד לדיון ולטיב ההכרעה השיפוטית. בית משפט העליון, שב והדגיש חשיבותו הרבה של עיקרון פומביות הדיון ועל תרומתו של עקרון זה לאמון הציבור במערכת המשפט.
בית משפט העליון, קובע בפסק-דינו זה, כי עקרון פומביות הדיון - כעקרונות רבים אחרים איננו מוחלט ולעיתים, עליו לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. בענייננו אנו נסוג עיקרון פומביות הדיון, מפני הוראת סעיף 9 לחוק הנוער המורה, על דיון בדלתיים סגורות, בעניינם של נאשמים קטינים מהטעמים שהוזכרו ולאור קיומה של הוראות סעיף 68 לחוק בתי המשפט המיועד להגן על עניינה של המתלוננת, כמתלוננת בעבירות מין מפני פגיעה בשמה הטוב, בפרטיותה ובכבודה, כמו-גם על עניינן של נפגעות עבירות מין, בכלל כדי שלא תרתענה הן, מהגשת תלונות וממתן עדות בבית המשפט. כפי שכבר צוין, גם באותם המקרים שבהם נסגרו הדלתיים יש לבית המשפט שיקול דעת להתיר - במקרים מתאימים ומתוקף סמכותו על-פי סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט - פרסום של דברים מהדיון וכן פרסום של פסק הדין.
בענייננו אנו, סבר בית המשפט המחוזי, בירושלים - בפסק-דינו - כי האיזון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין מצדיק את דחיית הבקשה להתיר את פרסומה של קלטת השמע, בהדגישו כי יש ליתן בהקשר זה משקל מכריע לחשש שמא הפרסום ירתיע נפגעות בעבירות מין מלהתלונן במשטרה ומתלוננות מלהעיד בבית המשפט. השופטת, אסתר חיות, מציינת בפסק-דינו של בית משפט העליון, כי דעתה שונה מדעתם של שופטי בית המשפט המחוזי.
השופטת חיות בחנה בקשת המבקשים, קרי, ערוץ החדשות והעיתונאי, רביב דרוקר וקבעה, כי הם מבקשים להתיר פרסום הקלטת במסגרת תוכנית תחקירים בטלוויזיה שתעסוק בשאלת גבולות ה"מותר" וה"אסור", בחקירות של נפגעות בעבירות מין. לטעמה של כב' השופטת, אסתר חיות, הרי דיון תקשורתי-ציבורי בסוגיה זו יש לו חשיבות לא מבוטלת, כדיון העשוי להגביר את המודעות לצורך בהגנה על האינטרסים ועל הזכויות של מתלוננות ומתלוננים בעבירות מין. עוד סברה היא כמפורט בפסק-דינה כי פרסום הקלטת, במסגרת תוכנית התחקירים האמורה עשוי לשרת עניינם של מתלוננים פוטנציאליים ולעודד אותם להתלונן ולהעיד, מתוך תחושה כי יש להם גיבוי תקשורתי וציבורי לכך. זאת בייחוד משיובהר ויודגש - בשעת שידורה של הקלטת - כי הפרסום התאפשר בעקבות הסכמתה של המתלוננת, הסבורה אף היא, שפרסום הקלטת, בה נשמעת עדותה בבית המשפט, יהא בו כדי לקדם דיון ציבורי בנושא חשוב זה.
השופטת חיות קובעת בפסק-דינה, כי עמדתה של המתלוננת נושאת בעיניה משקל משמעותי, גם בהיבט הפרטני-האישי הנוגע לה, כמתלוננת. בבואו להחליט אם להתיר במקרה זה פרסום הקלטת אם לאו. כפי שכבר צוין - מדגיש בית משפט העליון, בפסק-דינו - הרי אחת הסיבות שבגינן נוהל ההליך בדלתיים סגורות, במקרה דנן, הייתה הצורך להגן על פרטיותה וכבודה של המתלוננת, כמתלוננת, בעבירות מין.
המתלוננת סבורה, כי הגנה על פרטיותה וכבודה, כתכלית, תושג - דווקא - עם פרסומה של קלטת השמע וחשיפת הציבור למה שהתרחש - בפועל ולמעשה - בין כותלי בית המשפט. מדבריה של המתלוננת עולה - כמפורט בפסק-הדין - כי הפרסום יאפשר לה
"לקחת בעלות מחדש" (to reclaim) על החוויה הקשה, אותה עברה- לטענתה - בעת מסירת עדותה והשמעת קולה וסיפורה במרחב הציבורי. לכן, קובעת כב' השופטת, אסתר חיות, כי החשש שהביעה המדינה, שמא יפגע הפרסום בפרטיותה וגם/או בכבודה של המתלוננת הקונקרטית אין לו מקום.
בית משפט העליון קובע עוד בפסק-דינו, כי העובדה שהקטינים המורשעים, מוחזקים כמי שמתנגדים להתרת הפרסום, נושאת משקל מסוים, בזוכרנו כי אחת המטרות שלשמן נוהל ההליך, נושא ערעור זה - בדלתיים סגורות - הייתה ההגנה על המורשעים, שהיו קטינים בעת ביצוע המעשים שבהם הורשעו. אולם, לאחר ששוכנע בית משפט העליון, כי פרסום קלטת השמע, לא יסגיר כל פרט בנוגע לזהותם של המורשעים ובהינתן השיקולים החשובים התומכים בפרסום, הגיעו שלושת שופטי בית משפט העליון
פה אחד לכלל מסקנה, כי אין ליתן להתנגדותם של המורשעים, משקל מכריע במקרה זה.
בשולי הדברים, מוסיפה כב' השופטת, אסתר חיות ומציינת, כי היא לא מצאה כל סיבה של ממש לאבחנה שביקשה המדינה לערוך בין פרסום קלטת השמע, לבין פרסום הדיון הכתוב. אכן קובע בית משפט העליון, בפסק-דינו השמעת הקלטת המתעדת עדות המתלוננת, יש בה כדי להציג בפני הציבור באופן אותנטי ובלתי-אמצעי מה שהתרחש במהלך הדיון בהליך הפלילי. מכאן כפי שטענו המורשעים ובצדק יתרונה של קלטת השמע על פני התמליל הכתוב. משהוברר, כי בעת השמעת קלטת השמע, תתלווה לכך גם כתובית, המציינת כי הדבר נעשה בהסכמתה של המתלוננת וכי לא יחשפו פרטים מזהים כלשהם לגביה וגם/או לגבי המורשעים, הגיע בית משפט העליון למסקנה, כי אין סיבה להעדיף פרסום של הפרוטוקול המתומלל ולשמוט בכך כלל היתרונות עליהם עמד הוא ופירט אותן בפסק-דינו שיש בשידור קלטת השמע, במקום לפרסם פרוטוקול מתומלל.
במצב דברים זה - נוכח הסכמתה המפורשת של המתלוננת לפרסום הקלטת עדותה, הגם שניטלה בדלתיים סגורות ונוכח מחיקתם של פרטים מזהים כל שהם שלה וגם/או של מי מהמורשעים מההקלטה, הגיע בית משפט העליון למסקנה, שיש לפרסם קלטת השמע, כפי שביקשו זאת חברת החדשות של ערוץ 10 והעיתונאי, רביב דרוקר, בתנאים הבאים:
- בכל עת שבה תושמע הקלטת, במהלך השידור, תתלווה לכך כתובית, בה יצוין, כי הדבר נעשה בהסכמת המתלוננת.
- פרסום הקלטת ייעשה, בלא להסגיר פרט מזהה כלשהו, הנוגע למי מן המעורבים בפרשה.
- המדינה תעביר לחברת החדשות של ערוץ 10 וכן לעיתונאי, רביב דרוקר, עותק מקלטת השמע, לאחר שימחקו ממנה כל פרט מזהה כאמור בסעיף ב לעיל. ככל שתתגלענה בין הצדדים מחלוקות בנוגע לקטעים בקלטת המותרים לפרסום, הרי הן תובאנה להכרעתו של בית המשפט המחוזי, בירושלים.
