ראש השנה - טעם של הבטחה

כל התחלה מעוררת תקוה. כל התחלה היא הבטחה. כל התחלה מעניקה אפשרות להגשמת חלום. והמבטיח מכל – התחלה של שנה חדשה!

תחושה של שינוי, של חידושים, של הבטחות וקיומן. אופטימיות מרחפת בקניות העולצות. במתנות הנקנות ברוחב לב. באהבות הניצתות. באמון שעולה בנו שוב בכל שנה מחדש, שהכל בעזרת השם יהיה טוב יותר.

חייב להיות.

והנה בחג זה, בראש השנה, מתחברים יפה השאיפות הכמוסות בנו עם המנהגים היפים. מתבטא החיבור המושלם בין הגוף והנפש אצל היהודי.

וכך, הימים הקודמים לחג זה ובתוכו מלאים בעשייה המבטאת את השלימות, את הייחוד הזה.

ומה הפלא שסמלו הייחודי של חג זה הוא הדבש והשופר?

הדבש – למתיקות הטעם וההבטחה לשנה טובה ומתוקה.

השופר – להתרוממות הרוח ולהבטחת המחילה.

והתפילה שביניהם, לביטוי תעצומות הנפש.

ניקיון הנפש וסביבתנו

בימים אלו מבקש הלב למחוק טינות ישנות, פגיעות שפגענו, שנפגענו, עולה רצון להיטהר.

אנו מבקשים לנקות הכל ולסלוח. ובמקביל, אנחנו מנקים ומחדשים את סביבתנו הקרובה. מהדרים בכלים, מחדשים מה שניתן וכדאי. שהרי נשמה טהורה צריכה את נקיות הסביבה הקרובה אליה.

ותוך ההכנות, הניקיונות, הסידור מחדש, הקניות והבישולים, ראייתנו משתנה. אנו נעשים סלחניים יותר ונזהרים להיות טובים יותר. ומקווים להישאר כאלה.

תקיעת השופר – האוזן שומעת והלב מתעורר

כוחו של השופר:

1. להזכיר עקידת יצחק.

העקידה היא ביטוי מפעים של אמונה וקבלת עול מלכות שמים. עמידת אברהם אבינו ע"ה בניסיון נורא זה מעידה שהוא הוא המאמין הגדול. בתקיעת השופר אנו מזכירים להשם את עקידתו של יצחק, כדי שתעמוד לזכותנו.

2. לעורר את הלבבות.

קול התרועה הנשמע נועד לעורר את הלבבות ולפשפש במעשים.

"והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כ"ב י"ג). ואמרו חז"ל: בכל השנה מסתבכים בסבך עוונות, ובאים לר"ה ותוקעים בשופר ויוצאים מסבך זה. כיצד? על-ידי התעוררות השופר לתשובה.

תפילות ראש השנה

בתפילת ראש השנה אנו ממליכים את הקדוש ברוך על העולם. זוהי מהותו הייחודית של ראש השנה.

כפי שנאמר: "אִמְר? לפני בראש השנה מלכיות... כדי שתמליכוני עליכם" (ר"ה טז א ). אין כתפילות ראש השנה לקרב ולחזק את כל עמו ישראל. ממש "ברוב עם הדרת מלך".

כ-90% מכלל היהודים הולכים ביום זה לבית הכנסת. לתפילת הערב וכן לשמיעת השופר בבקרים. הנוכחות הנוספת של האורחים הרבים ממחישה ביתר שאת את חשיבות החג, עוצמתו וייחודו.

בתי הכנסת מלאים עד אפס מקום. כולם זוהרים וחגיגיים. ילדים לבושים לתפארת, אימהות קורנות. נחת יהודית אמיתית.

הנוכחות הגדולה והמורחבת הזאת עושה לנו סדר ומזכירה שלמרות כל המחלוקות, למרות ההבדלים באורחות חיים, בדעות, בלבוש, כולנו הננו עם אחד. עם אחד ומיוחד! ובעזרת השם גם מאוחד...

תשליך

נוהגים ללכת ביום ראשון של ראש השנה, לפני שקיעת החמה, למקווה מים - בריכה, נהר, או ים – למהדרין – וטוב שיהיו במקום דגים. ושם מתפללים ומבקשים "ותשליך במצולות ים כל חטאותם" ותוך כדי מנערים את הכיסים והבגדים כאילו לסלק החטאים מאיתנו.

"אמר הרי"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר סעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאתינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקידת יצחק, שעבר אברהם אבינו בנהר עד צווארו ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקידה. ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות" (מהרי"ל הלכות ר"ה)
מתוך אתר "דעת"

ארוחות החג – שולחן קורן ונשמה מתחדשת

ארוחות ראש השנה הינם חגיגיות ביותר. על השולחן שתי חלות יפות, מתוקות קצת יותר מתמיד, שמים קערית סוכר, או דבש הצופנת הבטחות מתוקות ומשמחת את ליבנו ואת לב הילדים הנרגשים בשינוי המיוחד, המתוק הזה.

הסוכר/הדבש מושם במקביל לקערית המלח, טובלים בסוכר ואחר כך במלח.

קערית הסוכר, צנצנת הדבש הזהוב, המאכלים המתוקים והמומתקים – כמו עוף בדבש, פשטידות מתוקות, תמרים ותפוחים בוהקים ומבטיחים, גרעיני הרימון הממלאים את הקעריות. כל זה מוסיף נופך קסום המעורר את הנשמה ומעורר תקוות בלב שהשנה הבאה תהיה כולה כזאת: מתוקה ונפלאה ומלאה בשפע לכולנו בעזרת השם.

מומלץ להשקיע בעיקר בארוחות מוכרות וידועות לנו ולא לנסות יותר מאחד או שניים מתכונים חדשים ומיוחדים.

אלא להכין בעיקר מה שמוכר ואהוב על בני המשפחה בלי דאגות של "מה יגידו על המתכון החדש?" או: "הצליח או לא הצליח?". את הניסיונות אפשר להשאיר לימים אחרים.

כך נהנה גם מאוכל טעים ומהודר וגם מאווירתו הרוחנית-הייחודית של חג נפלא ומבטיח זה.

כוחם של הסימנים

"הסימנים" אותם נהוג לאכול בראש השנה, נאכלים כסמל וכסימן לדברים אותם אנו מבקשים לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה בעזרת השם.

יש שטעמם מסמל את מה שנשאף אליו, יש ששמו של המאכל מבטא את הבקשה, ויש שמראהו מסמל את בקשתינו.

על-פי מראהו - על הרימון - בגרגיריו הרבים לאין ספור אנו מבקשים: יהי רצון מלפניך... שנהיה מלאים מצוות כרימון.

על-פי שמו – על התמר: "יהי רצון מלפניך... שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".

על-פי טעמו - על תפוח בדבש – סמלו המוכר והאהוב של החג: "יהי רצון מלפניך... שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

וכן יכול כל אחד על-פי דמיונו ורעיונותיו להוסיף מאכלים שיבטאו את רצונותיו ושאיפותיו. יש המוסיפים ביצה – שתהא שנה לבנה כביצה גזר – שתגזור עלינו גזירות טובות וכדו'.

ולא שהאכילה, או הטעימה של הסימן יוצרת את הטוב. אלא טבעו של הלב שהוא מתחבר למה שהוא חש ומבין. כמו טעם, צליל דומה וכן מראה.

שכן, כשאנו רואים דבר מה המבטא את מה שליבנו חפץ, קל לנו לחוש אותו בכל ליבנו וכך גם לבקש באמונה ובכוונה רבה.

והלוואי שיתגשמו כל משאלות ליבנו לטובה בע"ה.

אמן.