תעתועי שוקן

יו"ר קבוצת הארץ, עמוס שוקן, התראיין לד"ר דניאל פלורנטין, עבור המרכז למחקר ולמידע במשרד החינוך בתל אביב. ראיון מקיף ומקצועי - שנועד להביא בפני הציבור מקצת מדעותיו של שוקן, ולשמוע ממנו, כמי שנחשב לאחד המו"לים הגדולים בישראל, בדבר אופן התנהלותו ומדיניותו בשורה של עניינים. בשל חשיבות הראיון פרסמנו אותו במלואו ב-News1. בכזביו של שוקן, כולל במדיניות ההסתתרות שלו, אנו דנים ברשימה זו.

בראיון המקיף התייחס שוקן לשורה של נושאים, לרבות: מקומו של עיתון הארץ ובידולו ביחס לכלי תקשורת אחרים; מדיניות הכיסוי העיתונאי שאותה צרב אביו, גרשון שוקן, לפיה "עיתון הארץ הוא עיתון עצמאי לקורא החושב מחשבה עצמאית", וכו' וכו'.

שוקן נשאל על-ידי ד"ר פלורנטין בדבר מעורבותו בעיתון והתפקידים שהוא ממלא. שוקן, כמו שוקן, בחר לשקר, כפי שנבהיר בהמשך, בניסיון מגמתי להטעות את הציבור. להלן השאלות שנשאל, תשובותיו לשאלות (שוקן), והערת News1 (האמת):

אתה כמעט לא כותב בעיתון, מדוע?

שוקן: המקום היחידי שבו אני שותף לתהליך העיתונאי זה כתיבת מאמר המערכת.

האמת: שקר וכזב. שוקן מקיים עם בכירי העיתון קשר שוטף. לעיתים קרובות הוא מקבל דיווחים, ומראש, על תחקירים וחשיפות וכתבות, במיוחד כאלה שיש להם נגיעה בו ו/או בעסקיו ו/או במתחריו ו/או באישים בהם יש לו עניין אידיאולוגי ו/או ערכי או חברתי. באותן שיחות הוא מעיר, "מציע" כיצד לנהוג, וגם פועל לקידום אג'נדות אישיות שלו. את האמת הפשוטה הזו יודע כמעט כל עורך או עיתונאי בכיר בקבוצת הארץ. אופן מעורבותו של שוקן אינו שונה בהרבה מזה של מו"לים אחרים, כמו ארנון מוזס (ידיעות אחרונות) ואלי עזור (מעריב, ג'רוזלם פוסט), למעט העדפתו: להמשיך ולהסתתר מאחורי סייענים, עורכים ועיתונאים הסרים למרותו, במטרה ליצור מצג מטעה בפני הציבור כאילו הוא אינו מעורב בעשייה העיתונאית ועל-כן אינו אחראי לה, גם לא אחריות משפטית לעבירות לשון הרע ו/או הפרת צווי איסור פרסום ו/או עבירות על ביטחון המדינה.

האם אתה מקבל החלטות מערכתיות? שותף להחלטות המערכת?

שוקן: אני לא מעורב בהחלטות מערכתיות, אני לא מקבל פניות מתוך המערכת. באופן נדיר מאוד פונה אלי העורך בעניין כזה או אחר.

האמת: שקר וכזב. סוד גלוי הוא: שוקן משתתף בישיבות המערכת המתקיימות בצהרי כל יום. בישיבות אלה בהן משתתפים חברי המערכת, כולל העורך, בכירי העיתון ועורכי המדורים, דנים המשתתפים בענייני האתמול ובענייני היום, שוקלים ומחליטים לגבי הגיליונות הבאים: באילו נושאים ו/או אישים יש "לטפל"; אילו תחקירים ו/או כתבות עומדים על הפרק ו/או מצויים בהכנה; אילו עיתונאים או עורכים יש לטפח; אילו יוזמות יש לנקוט כדי להעצים את מעמדו העסקי והעיתונאי של העיתון וכו' וכו'. עמוס שוקן, המו"ל, בעל השליטה, יושב-הראש, חבר המערכת, הוא-הוא שבכוחו להכריע, מכוח כובעיו הרבים: אם ב"הצעה", אם בהבעת "דעה", ואם בתכתיב מפורש כלפי עובדיו.

אתה חושב שהמערכת מנסה לקלוע לדעתך גם אם אתה לא מביע דעה באופן ברור?

שוקן: הדעות שלי די ברורות ומוכרות. אני לא מנסה להסתיר אותן וגם לא מכתיב אותן.

האמת: שוקן מנסה להטעות. כמעט כרגיל. שכן ברי: בעצם זאת שהוא מביע את עמדותיו והצעותיו, כמעט מדי יום, בישיבות מערכת, ומכוח מעמדו בקבוצה, ברור שהוא "מכתיב אותן" באופן המחייב את העורכים והעיתונאים הסרים למרותו.

איך נולד מאמר המערכת בעיתון הארץ?

שוקן: זה התחיל אצל אבא שלי, שכל יום בשעה 12 בצהריים הייתה אצלו ישיבה עם בכירי המערכת. בישיבה דנו על נושאים שאפשר לכתוב עליהם מאמר מערכת. היו בוחרים נושא, היה דיון וסוכמה עמדה לגביו. אבי בחר מהנוכחים מישהו וביקש ממנו לכתוב את מאמר המערכת. ככה זה המשיך גם אצל חנוך מרמרי ואצל דייויד לנדאו.

האמת: נכון. כך זה התחיל. וכך זה נמשך גם היום, וביתר עוצמה. שוקן הוא בפועל העורך האחראי. הוא האיש שקובע, מכוח היותו בעל השליטה, מי ישתתף (או לא) בישיבות המערכת. הוא האיש שבכוחו לתגמל ולשבח עורכים ועיתונאים על "התנהגות טובה", והוא האיש שיכול להזיז ולמנות או לפטר עורכים או עיתונאים הסוטים מדרכו האישית.

מדוע שוקן מסתתר

ובכל זאת: מדוע שוקן עושה מאמץ, במשך שנים, להסתיר את דבר מעורבותו הפעילה בעשייה העיתונאית? מדוע הוא מסתכן באמירת שקרים שדינם להיחשף? התשובה לכך מורכבת: ראשית - שוקן, כמו שוקן, בוחר להסתתר ולהרחיק עדות בדבר מעורבותו ואחריותו לעשייה העיתונאית, בדיוק כפי שהוא נוהג בחייו האישיים, הפרטיים, גם בכאלה שיש להם נגיעה בעייתית כלפי עובדיו. זה האיש - פחדן, שמציג חזות של ליברל נאור, אך בפועל בוחר לבלף, להסתתר ולגלגל עיניים, ולמזער את הסיכון שהוא יוזמן לבית המשפט, בתביעות לשון הרע נגד עיתוניו, כדי למסור דין וחשבון; שנית - שוקן, כמו שוקן, בוחר להסתתר כדי לשמור לעצמו מרחב פעולה מול מפרסמים וגורמים בעלי הון - שכן באופן זה, מחד-גיסא, הוא תמיד יכול להשפיע, מאחורי הקלעים, לטובת גורמים שביקרם או בכספם הוא חפץ, מכוח היותו בעל השליטה. ומאידך-גיסא, באופן זה הוא שומר לעצמו את האפשרות לדחות פניות המגיעות לפתחו, גם מוצדקות שאין לו בהן עניין עסקי או אישי, בתואנה שהוא אינו יכול ו/או אינו מתערב בענייני המערכת; שלישית - ההסתתרות, וזה אולי אחד העיקרים, איפשרה לשוקן להתנהל באופן מקומם ומכוער עם כמה מעובדיו, שהיו עמו ביחסי מרות, למנות ו/או לפטר עובדים, וזאת אף תוך הפעלת שיקולים אישיים וזיהום תכני העיתון מחמת אותם יחסים אישיים.

נזקו של שוקן


שוקן, כמו שוקן, בחר לחשב מסלול מחדש רק בתקופה האחרונה, כשהאש החלה ללחך את אצבעותיו. וגם זאת, רק לאחר שהתרענו כאן, שוב ושוב, על מעשיו המכוערים. שוקן ממשיך לשקר גם בראיון למוסד ממלכתי, מפני שהוא חושש מהאמת המתועדת, העלולה לחשוף את התנהגותו. מצער להיווכח כי בכירי עיתון הארץ, שיודעים היטב להטיף לכל העולם, ממשיכים להחריש, במקום להעמיד את שוקן במקומו ולהוקיע אותו על מעלליו.

כך או כך, יותר ויותר בכירים ומפרסמים בישראל שלומדים את האמת, כפי שהיא נחשפת ב-News1, מבינים היום, יותר מתמיד, כי עסקינן באדם מתנשא שהתנהל באופן סחטני ובעייתי גם בענייני כספים-מפרסמים וגם מול כמה מעובדיו. יותר ויותר גורמים פונים באחרונה אל הח"מ בתלונות על צביעותו של שוקן ועל כזביו הרבים, בעניינים רבים הטעונים בדיקה ו/או חקירה משטרתית, על נזקו הרב למערכת הפוליטית והעסקית בישראל, ועל דיבת הארץ שהוא מוציא, באמצעות עיתוניו, בישראל ובתפוצות.