מלחמת האזרחים בסוריה קיבלה בשבועות האחרונים ממדים בינלאומיים גדולים, בעקבות גל ההגירה הגדול של מאות אלפי פליטים שנמלטו ממנה והגיעו לחפש חיים חדשים באירופה. אולם נראה כי האסטרטגיה הרוסית החדשה בכל הקשור לסוריה עלולה להפוך אותה גם לזירת עימות חדשה בין המעצמות ולחדש את "המלחמה הקרה" ביניהן, כפי שקרה באפגניסטן בתחילת שנות השמונים.
בחלוף ארבע שנים מתחילת המלחמה בסוריה נראה כי את חשבון הדמים שילם העם הסורי, כ-300 אלף הרוגים וחמישה מיליון פליטים. המשטר עצמו נותר על-כנו, אבל על שטח קטן יותר של כעשרים אחוזים משטחה המקורי של סוריה, שולט הנשיא
בשאר אסד עכשיו על "מדינת החוף" הסורית עם שאריות של צבאו, כוחות של חיזבאללה ומליציות שיעיות הנתמכות על-ידי אירן.
האסטרטגיה הצבאית החדשה שהתווה הקרמלין לגבי סוריה מהווה זריקת עידוד ענקית לבשאר אסד. אולם היא נובעת מאינטרסים של רוסיה. אם ישתנו האינטרסים האלה, לא יהסס הנשיא
ולדימיר פוטין להקריב את ראשו של בשאר אסד על מזבח האינטרסים הרוסים. אולם, כפי שהדברים מתפתחים, נראה כי בשאר אסד יישאר על כסאו עוד זמן רב.
הנשיא פוטין קיבל את ההחלטה האסטרטגית החדשה להגביר את המעורבות הצבאית בסוריה בעיתוי הנוכחי, מכמה סיבות. העיקרית שבהן היא הערכה רוסית כי משטרו של בשאר אסד על-סף התמוטטות, והוא לא מצליח, מבחינה צבאית, לעמוד מול כוחות האופוזיציה הסורית למרות הסיוע של אירן והחיזבאללה.
פוטין חשש כי ההיחלשות הצבאית של המשטר הסורי תאפשר למעצמות לכפות הסדר בסוריה שיפגע באינטרסים הרוסים. לכן הוא מיהר לשנות את האסטרטגיה הרוסית. המעורבות הצבאית המאסיבית של רוסיה בסוריה היא שיפור עמדות ואיתות למעצמות לקראת כל הסדר מדיני בסוריה, איתות לפיו רוסיה לא תוותר על האינטרסים שלה בכל הסדר שיהיה.
רוסיה שואפת לשמור על הנמל הימי הצבאי שלה בטרטוס ואף להרחיבו ולהקים נמל נוסף שיאפשר לצי שלה פעילות ימית נרחבת בים התיכון. האסטרטגיה הרוסית החדשה נועדה גם לאותת לאירן ולטורקיה, שהחלה באחרונה לפעול צבאית בשטח סוריה, כי היא בעלת הבית האמיתית בסוריה והיא שמחזיקה בכל הקלפים של הנשיא בשאר אסד.
האם המעורבות הצבאית של רוסיה תצליח לשקם את סוריה? האם היא תוכל להחזיר לנשיא בשאר אסד את השטח העצום שאיבד למורדים? נראה שזו משימה בלתי אפשרית. היא נועדה בעיקר לשמר את מה שקיים ולהבטיח את האינטרסים הרוסים.
המדיניות הרוסית כלפי משטרו של אסד היא עקבית. מתחילת המלחמה בסוריה הבהירו הרוסים כי לא יאפשרו את נפילת שלטונו של בשאר אסד ואף התייצבו לצידו במועצת הביטחון של האו"ם והתנגדו להתערבות צבאית בסוריה. הנשיא פוטין אף שיגר את הצי שלו לחופי סוריה כדי להבהיר שהוא לא יאפשר תקיפות צבאיות של המערב בשטח סוריה.
במשך השנים שחלפו מאז תחילת המלחמה נכשלו האופוזיציה הסורית, ארצות הברית ומדינות ערב במטרתן להפיל את משטרו של בשאר אסד. הדבר היחיד שהשיגו הוא חלוקתה בפועל של המדינה.
הנשיא אובמה אמר לפני כמה ימים כי "האסטרטגיה הרוסית בסוריה התומכת במשטר אסד היא טעות גדולה". הבעיה היא שלנשיא אובמה יש מדיניות מבולבלת בכל הקשור לסוריה. בתחילה הוא התעקש על גירושו של בשאר אסד מכיסאו. לאחר מכן הוא החליט שהמשימה הראשונה במעלה היא המלחמה בטרור של דאעש ולא הפלתו של בשאר אסד.
הארגונים האיסלאמים הג'יהאדיסטים מתכוונים לאמץ את המודל האפגני ולהפוך את חייהם של החיילים הרוסים בסוריה לגיהנום. השאלה אם סוריה תהפוך לאפגניסטן חדשה תלויה הרבה במה שתעשה ארצות הברית.
האם ארצות הברית תחבור לגורמים האיסלאמים הקיצונים הפועלים נגד משטר אסד כפי שחברה למוג'אהידין באפגניסטן נגד כוחות הצבא הרוסי שהחלו לפעול שם ב-1979? האם ארצות הברית או מדינות אחרות מהמערב יציידו למשל את הארגונים האיסלאמים הקיצונים בנשק נ"מ חדיש כדי לפעול נגד הטייסים הרוסים שאמורים להגיע בקרוב לסוריה כדי להשתתף בגיחות ההפצצה נגד המורדים?
ייתכן בהחלט שהנשיא פוטין לקח סיכון גדול בהגברת המעורבות הצבאית הרוסית בסוריה כדי לשמור על האינטרסים של רוסיה בסוריה. מדובר בהימור שעלול להביא את רוסיה לעימות עם העולם הסוני, שחוד החנית שלו כרגע הינו האיסלאם הג'יהאדיסטי הקיצוני.
אולם, השאלה אם סוריה תהפוך לאפגניסטן של שנות ה-80' תלויה לא פחות בשאלה מה תעשה ארצות הברית: האם היא תהפוך את סוריה לזירת עימות צבאי בין המעצמות ותשתף פעולה עם המורדים נגד הצבא הרוסי, או שתימנע ותחפש בכל מחיר פתרון מדיני של פשרה. הבעיה שלממשלו של
ברק אובמה אין מדיניות ברורה והוא מזגזג חדשים לבקרים. נצטרך להמתין ולראות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
