רוני מילוא (נולד: 26 בנובמבר 1949), איש עסקים. בעבר עסק בפוליטיקה, כיהן כחבר כנסת, שר בממשלת ישראל וכראש עיריית תל אביב-יפו.
פרטים אישיים
נשוי לאלישבע מילוא, ד"ר למיקרוביולוגיה. לזוג שני ילדים.
מידע אישי כללי
נולד וגדל בעיר תל אביב. אחד משלושת בניהם של פרומה ונחום מילקובסקי. אביו, איש התנועה הלאומית, היה תעשיין ואחד מבעליה של חברת הגלידות "ויטמן". בוגר תיכון חדש בתל אביב. עוד כנער החל בפעילות ציבורית וכיהן כסגן יושב-ראש מועצת הנוער העירונית. את שירותו הצבאי עשה בפרקליטות הצבאית בתפקיד סניגור צבאי.
פרטי השכלה
בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב.
ניסיון בעבודה
לאחר שהשלים לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, הוסמך כעורך דין. במהלך לימודיו האקדמיים המשיך בפעילות ציבורית ונבחר לכהן כיושב-ראש התאחדות הסטודנטים.
פעילות פוליטית
ב-1977, בגיל 28, בהיותו חבר במפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין, נבחר לכנסת (התשיעית) והיה מהצעירים בחבריה. במסגרת תפקידו זה כיהן כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה. ב-1981 נבחר לכנסת העשירית, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדה לענייני החוקה, חוק ומשפט ובוועדת העלייה והקליטה.
ב-1984 נבחר לכנסת ה-11 וכיהן בתפקיד סגן שר חוץ וממלא מקום שר הפנים. ב-1988 נבחר לכנסת ה-12 ומונה לתפקיד שר לאיכות הסביבה. במהלך הקדנציה, ובמסגרת חילופי תיקים, התקדם ומונה לשר העבודה והרווחה, שר המשטרה וחבר הקבינט. ב-1992 נבחר לכנסת ה-13 והיה חבר בוועדת הכנסת וחבר בוועדת ביקורת המדינה.
כחבר כנסת מטעם הליכוד, נמנע מהצבעה על קבלת הסכם אוסלו וספג ביקורת ממפלגתו. במהלך הבחירות לכנסת ה-14, דחה הצעות לעמוד בראש מטה ההסברה של הליכוד, וסירב להנחות את טקס הכרזת האיחוד של התנועות: הליכוד-גשר-צומת. במהלך מערכת הבחירות לכנסת ה-14 הופיע רבות בטלוויזיה ודיבר בזכות ההצבעה לליכוד.
ב-1993 התמודד בבחירות לרשויות המקומיות על ראשות עיריית תל אביב-יפו, מול אביגדור קהלני וניצח. לאחר ניצחונו בבחירות המקומיות התפטר מהכנסת. מילא את תפקיד ראש עיריית תל אביב-יפו למשך כהונה אחת וב-1998 בחר שלא להתמודד על כהונה שנייה.
ב-1999 הודיע על פרישה ממפלגת הליכוד וחבר לקבוצת מייסדי מפלגת המרכז. בבחירות לכנסת ה-15 התמודד ונבחר במסגרת רשימת מפלגת המרכז. בשנת 2000 מונה לכהונת שר הבריאות בממשלתו של אהוד ברק. בינואר 2001, ערב הבחירות לראשות הממשלה, התפטר מתפקיד זה. את התפטרותו נימק בהתנגדותו להסכמת הממשלה בראשות אהוד ברק (כפי שנמסרה לממשל האמריקני) להעביר את השליטה בהר-הבית לידי הרשות הפלסטינית במסגרת הסכם קבע.
באוגוסט 2001 מונה לכהונת שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, בממשלתו של אריאל שרון. ב-2002 הודיע על פרישה ממפלגת המרכז ושב לשורות הליכוד. סיים תפקידו בפברואר 2003 ופרש מהחיים הפוליטיים.
פעילות עסקית
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים השתלב בפעילות במגזר העסקי. בשנים 2011-2003 כיהן כיושב-ראש חברת הנדל"ן אזורים. כמו כן עסק בתיווך בעסקאות נשק, בשיתוף פעולה עם אחיו שלמה מילוא (לשעבר מנכ"ל התעשיות הצבאיות).
