בהקשר למעורבות הצבאית הרוסית בסוריה, בואו ונעיף תחילה מבט היסטורי. המעורבות הצבאית הרוסית הישירה במזרח התיכון המודרני החלה במצרים בשנת 1970, בעיצומה של מלחמת ההתשה עם מצרים, כאשר חיל-האוויר הישראלי עשה כרצונו בשמי מצרים. מספר חטיבות סא-5 רוסיות (הגנה אווירית), עם צוותים רוסים, 5 טייסות מטוסי יירוט עם טייסים רוסים, ועוד כוחות עזר הגיעו למצרים. המטרה האסטרטגית הייתה להציל את משטרו של נאצר, שליטה הכל יכול של מצרים, מנפילה; המטרה הטקטית הייתה למנוע מחיל-האוויר שלנו חופש פעולה בשמי מצרים. טילי ה-סא-3 הרוסים בלמו את מטוסינו, אך הטייסים שלנו הפילו את המטוסים הרוסיים. היה זה סאדאת שסילק את הרוסים ממצרים ועבר למחנה האמריקני. מבצע ההתערבות הרוסית קיבל במוסקבה את שם הקוד "קווקאז-1". האויב של הרוסים הייתה ישראל.
הפעם השנייה שהרוסים התערבו צבאית באורח ישיר הייתה בסוריה ב-1983. במלחמת לבנון הראשונה הפיק חיל-האוויר שלנו את כל הלקחים של התמודדות נגד מערכי טילי נ"מ, ובמבצע מזהיר חיסל את כל מערך ההגנה האווירית הסורית בלבנון בימים הראשונים של המלחמה. הייתה זאת מהלומה בלתי רגילה לנשק הרוסי וליוקרה הרוסית. מוסקבה ממש רעדה ורתחה, וכל הצמרת הצבאית שלה חשה לסוריה. התשובה הרוסית, שהמודיעין צפה אותה בדייקנות, באה בתחילת 1983 כאשר לסוריה הגיעו שתי חטיבות טילי סא-5 (הגנה אווירית) עם צוותים רוסים ועם הרבה כוחות עזר. חטיבה אחת נערכה ליד דמשק והשנייה ליד חומס שבמרכז סוריה. הסא-5 היה טיל ארוך טווח, למרחק של עד 500 ק"מ, ולגובה רב. היה זה איום חד וברור על מטוסי חיל-האוויר, למעשה מהרגע שהתרוממו לאוויר מבסיסיהם בארץ. ושוב האויב הוא ישראל וחיל-האוויר שלה. כעבור כשנתיים הועברו החטיבות לידי צוותים סורים. המבצע הזה קיבל במוסקבה את שם הקוד "קווקאז 2" (בתקשורת הישראלית, שחלקה זר להיסטוריה של ימינו, כנראה לא שמעו על המעורבות הזאת).
ובימים אלו אנו עדים למקרה השלישי של מעורבות צבאית רוסית ישירה, וגם הפעם בסוריה. האם מוסקבה תקרא לו "קווקאז 3"? אולי כן ואולי לא, אך הפעם מדובר במעורבות שונה לחלוטין בהרכב הכוחות שלה, בהקשר שלה, ובמטרותיה. ראשית, במה מדובר? - עד כמה שניתן לדעת, מדובר בהתערבות שהמרכיב הצבאי המרכזי שלה הוא כמה טייסות תקיפה רוסיות (סדר גודל שיגיע לעשרות רבות של מטוסים) עם כל המערך האדיר הנלווה אליהם (מודיעין, ציוד טכני, כוחות הגנה אווירית, כוחות יבשה להגנת שדה התעופה, ועוד). במילים אחרות, ליד לטאקיה, עיר הבירה של המחוז העלאווי שליד הים התיכון, הוקם מאחז צבאי רוסי התקפי רב עוצמה. לא הרחק משם, בעיר הנמל טרטוס, יש לרוסים בסיס ימי. בלב המאחז של
בשאר אסד, הוקם מאחז רוסי, STRONGHOLD בלעז.
בשונה מהעבר הפעם לא מדובר בברה"מ הקומוניסטית רחבת הידיים שנמצאה ב-1970 וב-1983 במלחמה הקרה נגד המערב וארה"ב, אלא בפדרציה הרוסית בהנהגתו של פוטין. בשונה מהעבר, האויב אינו ישראל וההתערבות אינה מכוונת נגדה, ובשנים הללו איש לא חלם שראש ממשלת ישראל וראשי צבאו יבואו למשכן הדוב הסובייטי המאיים; ובשונה מהעבר, המעורבות הפעם נושאת אופי התקפי, לא הגנתי. אז מי הוא האויב? - על פניו נראה שזה ארגון דאעש שבסוריה, ועמו כל ארגוני האיסלאם הקיצוניים, אותם מתכוונים הרוסים להתחיל לתקוף באינטנסיביות בקרוב. והמטרה האסטרטגית: לשמר את משטר אסד. אבל האם בכך מצטמצמת המטרה האסטרטגית?, מה ההשלכות על האזור ועל ישראל? על כך בנפרד.
