יד קשה במלחמה בטרור

מידי פעם אנו שומעים את המנהיגים אומרים כי מילים הורגות, הן גורמות לאנשים תאבי נקם ורצח לעשות מעשים. על אחת כמה וכמה הסתה פרועה. אנו עדים כיום לתוצאות המפחידות של ההסתה, כאשר בודדים לוקחים את החוק לידיים, רוצחים בדם קר אזרחים טובים ושלווים, שאינם מתארים לעצמם שהם נועדו לפגישה בסמרה.

אנחנו יודעים מעל לכל ספק כי זה המצב, ולמרות זאת המנהיגים אינם נוקטים בפעולה כלשהי להפסיק זאת. איננו יכולים לטפל אולי באבו-מאזן, שכן טיפול בו יעלה את מפלס העוינות העולמית כלפינו. אולם יש דברים שהם בידינו.

השייח' ראאד סאלח מהפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, וכנופיות התנועה האיסלאמית הם תושבי ישראל ומקבלים את כל טוב ארצנו. הם נהנים מכל העולמות, ומסיתים כלפינו. מדוע לא נוקטים כלפיהם בצעדים דרסטיים? לדוגמה שלילת אזרחותם על כל ההטבות הנלוות אליה, תוך העברתם (כן טרנספר) לרצועת עזה, והכרזה עליהם כשוהים בלתי חוקיים בארץ.

שנית, יש לעצור ולכלוא מיידית את כל המסיתים בדרך להר-הבית, גברים ונשים כאחד. בהר-הבית יש כנופיות שמונעות ממתפללים יהודיים מלהגיע להר. אנו שומעים כי נעצרו שניים שלושה, בעוד שמספר הפורעים מגיע לכמה עשרות. יש לעצור את כל המתפרעים, ולא להסתפק בשניים או שלושה.

ידוי אבנים - אין זה משנה אם הם ילדים צעירים או בוגרים, יש לעצור כל מיידה אבנים מידית. יש להפעיל מחדש את נוהל הסיכול הממוקד, ראשי החמאס בעזה מברכים על הפיגוע וקוראים לפיגועים נוספים? צריך להרוג אותם ברגע שהם מוציאים את האף החוצה.

במסגרת זאת אין לקחת מחבלים בשבי, צריך להרוג אותם ולא לשאול שאלות מיותרות. בל נהיה יפי נפש במלחמה בטרור, צריך להלחם בהם עד חרמה, ובנושא זה צריך ללמוד שיעור מעשי מפוטין ורוסיה, ויפה שעה אחת קודם.