|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הסתה נגד ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון <br> <br>
|
מר לונדון מתעלם משום-מה מהסכנה הביטחונית שכרוכה בכניסתם של ערבים לתחומי הישובים היהודיים, סכנה זו מחייבת בדיקה ומתן היתר לכניסתם של ערבים. לונדון אינו מציין את עובדת העסקתם של עשרות אלפי ערבים בהתנחלויות, ובמקום זאת הוא בוחר לתאר "מעגל סמוי" דמיוני שהצמית-כביכול אינו רשאי לחדור אליו
|
|
ציבור המתנחלים. הכללות והסתה [צילום: הדס פרוש / פלאש 90]
|
|
|
|
|
במדור "דעות" של ידיעות אחרונות פורסם ב-04.08.15 מאמר הנושא את הכותרת "בחסות המדינה" ובחלקו ניתן לזהות עלילה חסרת בסיס נגד ציבור ה מתנחלים. גם אם לגבי חלק מקביעותיו במאמר יכול מר ירון לונדון למצוא אירוע מסוים, כזה או אחר, שיתמוך בדבריו, הרי אין ספק כי מדובר בהכללה גסה כלפי ציבור המתיישבים. וכך נכתב במאמר: ""התכתשויות רבות מתלקחות כאשר חקלאים ורועים פשתינים מתקרבים לגדרות הישובים היהודיים. כללי התנועה בשטחים דומים לכללי הטקס בחצר פיאודלית: אדון הטירה רשאי להתקרב לאיכר הצמית כאוות נפשו, לטפוח על שכמו בחיבה, או למרוט את אפו, אבל על הצמית לחוש במעגל הסמוי שאל לו לחדור אליו אלא אם הוזמן. טעות, העשויה לנבוע מפרשנות שגויה של יחסיהם, עלול לעלות לצמית בראשו המקופד. אמת המידה הפוסקת מהו המרחק הראוי בין ערבים ליהודים היא סרגל המתארך ומתקצר לפי רצונם של אדוני הארץ. ירצו - יתקעו טריז בלב יישוב ערבי, ירצו - ירחיקו את הערבי המעז להתקרב ". לדברים הנ"ל אין כל שחר והם מהווים את היפוכה המוחלט של המציאות. - המתנחלים הם אלה שאינם "רשאים להתקרב" אל הישובים הערביים, שהרי בפועל אין המתנחלים מעזים להתקרב ובוודאי שאינם נכנסים לישובים ערביים, וזאת בשל סיכון החיים הכרוך בכך. מדובר בסכנת חיים שכל מתיישב בשטחים מודע לו. סכנת חיים זו, הנובעת מאלימותם ומרצחנותם של ערבים ביהודה ובשומרון, המוסתים על-ידי מנהיגיהם הפוליטיים, אינה מוזכרת כלל בכתבה. ברחבי יהודה ושומרון מוצבים בצידי הדרכים שלטים רבים האוסרים על "ישראלים" כניסה לתחומי הכפרים והערים הפלשתיניות(כשהכוונה בפועל היא רק ליהודים). מטרת בכניסות לישובים היהודיים אין מוצבים שלטים האוסרים על פלשתינים להכנס אליהם או המזהירים אותם מפני סכנה כלשהי.
- "אבל על הצמית לחוש במעגל הסמוי שאל לו לחדור אליו אלא אם הוזמן ". תיאור זה עומד בניגוד לעובדה כי עשרות אלפי ערבים מועסקים בהתנחלויות. הערבים באים אל ההתנחלויות והם אכן מוזמנים לעבוד בהן, וזאת למרות הסכנה הביטחונית הכרוכה בכך. מר לונדון מתעלם משום-מה מהסכנה הביטחונית שכרוכה בכניסתם של ערבים לתחומי הישובים היהודיים, סכנה זו מחייבת בדיקה ומתן היתר לכניסתם של ערבים. מר לונדון אינו מציין את עובדת העסקתם של עשרות אלפי ערבים בהתנחלויות, ובמקום זאת הוא בוחר לתאר "מעגל סמוי" דמיוני שהצמית-כביכול אינו רשאי לחדור אליו אלא אם הוזמן. היהודי הנתון לסכנת הרג מצד הערבים מוגדר על-ידי מר לונדון כ"אדון הטירה", ואילו הערבים, שהם הצד המאיים והפוגע, מכונים "הצמית". אז מי כאן "האדון" ומי "הצמית"?. מר לונדון מתעלם ממאות רבות של נסיונות ומעשי רצח של יהודים בכל שבוע, החל בדקירות סכין ובזריקות סלעים, וכלה בהטמנת מטעני חבלה בתחנות אוטובוס, וירי על מתנחלים. אין פלא אפוא שהקורבנות הפוטנציאליים מקיפים עצמם בגדרות ובשמירה היקפית וחוששים מכל רועה צאן המתקרב לגדרות אלה, זאת בשעה ש"הצמית"-כביכול אינו נזקק לאמצעי הגנה שכאלה.
- מר לונדון כותב כי "טעות, העשויה לנבוע מפרשנות שגויה של יחסיהם, עלולה לעלות לצמית בראשו המקופד". מי שקורא דברים אלא עלול לחשוב כי מדי יום נהרגים פשתינים מירי של מתנחלים. מר לונדון אפילו אינו מנסה לתת דוגמה למקרה ירי שכזה. בפועל, ה"פרשנות השגויה" שמר לונדון מנסה לתאר היא בדיוק הדבר ההפוך. ידועים מקרים רבים שבהם פלשתינים נכנסו לצרכניה בהתנחלויות והעמידו פנים כי מדובר באנשים שבאו לקנות מזון. התוצאה הייתה הרג של יהודים. זאת היא ה"פרשנות השגויה" האמיתית המתרחשת בשטח.
- מר לונדון מתעלם מהסכנה החמורה של ידויי האבנים נגד המתנחלים הנוסעים בכבישים. הוא אינו מזכיר כלל במאמרו את הטרור הערבי. אין כאן כל פרשנות שגויה - היהודים הנוסעים בכבישים יודעים היטב שכל נסיעה עלולה לעלות להם בראשם המקופד ובחיי ילדיהם. היהודים הנוסעים בכבישים - המתוארים במאמר המסית כ"אדוני הטירה" - סבורים כי בכל מקרה של ידוי סלעים ואבנים, בכל מקרה של התהפכות רכבם, פציעתם הקשה או מותם - ימשיך מר לונדון לתאר את הקורבנות כ"אדוני הארץ" ואת המחבלים-הרוצחים כצמיתים-מדוכאים.
המתנחלים המותקפים מדי יום ולילה באבנים ובסלעים ובחדירה לישוביהם, והנתונים מדי יום, הם וילדיהם לסכנת הרג ופציעה - מתוארים במאמר כ"אדוני הארץ" או כ"אדון הטירה" - תיאור שכזה הוא מעשה חמור מצד אדם המציג עצמו כדואג לזכויות אדם באשר הם. זהו מעשה חמור של הכפשת הקורבן ועלילה זדונית וחסרת רחמים נגד מי שמהווים קורבנות ידועים-מראש של הרצחנות הפלשתינית. אם אין כאן הסתה - אז מהי הסתה? - מר לונדון מתעלם ממקרים רבים של התגרויות מכוונות מצדם של הפלשתינים ומאירועים רבים של כניסה אלימה של ערבים לשטחים של התנחלויות, כשמטרתם של הערבים היא ליצור סכסוך שניתן יהיה להאשים בו מתנחלים או לפגוע בהם פיזית בעת העימות.
- מר לונדון כותב: "ירצו - יתקעו טריז בלב יישוב ערבי". לפי דברים אלה ניתן לחשוב כי ישנם עשרות או מאות ישובים או התנחלויות בתוך ישובים ערבים ואפשר גם לטעות ולחשוב כי מעשה שכזה מתרחש כמעשה שגרתי וכדבר יום-ביומו - אולם המציאות היא הפוכה לחלוטין. פרט למקרה של חזרת יהודים לחברון ולעיר העתיקה בירושלים - ארועים חיוביים שהתרחשו לפני כארבעים שנה - הרי שאין כל מקרה נוסף כזה.
לסיכום: אין מנוס מהקביעה כי מדובר במאמר שהוא הסתה, הכפשה ועלילה שאין קשר בינו לבין המציאות. |
| תאריך:
|
07/10/2015
|
|
|
עודכן:
|
07/10/2015
|
|
שמואל פישר
|
|
הסתה נגד ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בבר
|
7/10/15 18:55
|
|
|
|
2
|
|
שאול אבידור
|
8/10/15 10:46
|
|
|
|
3
|
|
לאנשים שהפסיקו
|
9/10/15 11:24
|
|
|
|
4
|
|
נובל
|
10/10/15 11:55
|
|
בכביש תקוע לכיוון מזמוריה יידו (יום ד', 7.10.15) פלשתינים אבנים לעבר כלי רכב ישראלים. נהגת ישראלית כבת 38 נחבלה בראשה ובידה מאבנים שיודו לעבר הרכב וניפצו את שמשותיו.
|
|
|
|
|
אירועי השבועות האחרונים מחייבים אותנו לערוך חשבון נפש עמוק. גם מתוך אפילת האלימות והמלחמה מבצבץ הטוב, אך גם מתוך שגרת החיים הרגילה עולה הרע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מטרת מאמר זה היא להתמקד בעובדות ולא להציע הצעות מה לעשות מול הטרור הפלשתיני. באוגוסט 2009 החליטה ועידת פתח, בראשות אבו-מאזן, על המדיניות של "התנגדות עממית" נגד ישראל בשטחי יהודה, שומרון וירושלים. התנגדות זאת, שאבו-מאזן כינה אותה מעל כל במה בינלאומית בשם "ההתנגדות בדרכי שלום", כללה הפעלה של בקבוקי תבערה, דקירות סכין, דריסות, השלכת אבנים.
|
|
|
|
|
אז איך עוצרים את כל הטרור? ימים אלה, הם ימים שבהם כולם יודעים מה צריך לעשות. דווקא מבחינה טכנית, אני די בטוח שראשי מערכות הביטחון והממשלה יודעים טוב יותר מכל נותני העצות. הם גם מודעים טוב יותר למערכת הלחצים הבינלאומית ולמגבלות. השאלה היא מהי נקודת המוצא האסטרטגית עליה הם נשענים? מראשית הציונות ועד היום, ובמיוחד לאחר קום המדינה, עשתה מדינת ישראל כל שביכולתה כדי "לנרמל" את הסכסוך. מלחמה בין שתי מדינות ואפילו שני עמים היא משהו מוכר לעיניים מערביות. המערב שאנחנו כל כך רוצים להיות חלק ממנו.
|
|
|
|
|
