דרוזי

מופיד עאמר, נחשב לאחד הלוחמים הנועזים ביותר שהיו אצל הדרוזים. איש שטח בעל אינסטינקטים מיוחדים. היה מפקד הסיירת בתקופה הכי חמה בצפון. פיקד על למעלה מ-100 היתקלויות עם חוליות מחבלים - אף חוליה לא הצליחה לחדור ליישובים בתקופה שלו, בין השנים 1979-1976. אחר-כך שימש כמפקד הגדוד הדרוזי, מפקד חטיבה בדרום ומפקד חטיבה ברצועת הביטחון, בהמשך היה סגן מפקד יק"ל (מקביל לסגן מפקד אוגדה). השתחרר בדרגת אלוף משנה. רבים מהלוחמים הדרוזים שהגיעו לדרגות בכירות, היו חיילים וקצינים תחתיו. הוא נחשב לדמות מיוחדת. לוחם מאוד נועז. בלי פחד שתמיד זינק ולחם ראשון בראש החיילים שלו.

אחרי שחרורו מופיד עאמר נבחר ברוב עצום לתפקיד ראש המועצה המקומית בחורפיש ונחשב לאחד המצליחים בתפקיד ביישוב הוותיק בשל העובדה ששיפר את התשתיות בכפר, פיתח את התיירות והשקיע רבות בחינוך.

כיום הוא משמש כיו"ר עמותת סא"ל סאלח פלאח ז"ל - שמטפלת במתן מלגות לעשרות סטודנטים וסטודנטיות דרוזים בכל שנה ותמיכה בחיילים הדרוזים.

יותר מכל מתגייס דרוזי אחר במחזור שלו, נובמבר 1965, מופיד עאמר מחורפיש ידע מיומו הראשון במדים מה הוא רוצה להיות: איש צבא. הוא הגיע ממשפחה חקלאית מיוחסת בחורפיש, עם שורשים של יותר מ-400 שנה בכפר הגלילי. משפחת עאמר היא מהגדולות, החשובות והמשפיעות בכפר מזה דורות רבים. מילדות שמע מהוריו על ההיסטוריה המשפחתית ועל קשרי הדם עם בני משפחה מהר הדרוזים בסוריה ובלבנון. לימים, במלחמת לבנון הראשונה ואחריה בשנות השהות בלבנון, הוא גם יפגוש כמה מהם.

בבסיס הקליטה והמיון שאלו אותו היכן הוא רוצה לשרת, והוא השיב מיד: גולני או כל יחידת חי"ר אחרת. הבקשה נרשמה, אבל כמו כל מתגייס דרוזי אחר הוא נשלח לטירונות ביחידה 300. את הטירונות סיים בהצטיינות. גם את קורס המ"כים של גולני בג'וערה. המפקדים בג'וערה שמו עין על החייל ממוצע הקומה ומלא הגוף שהתנדב ראשון לכל משימה, נחוש להצליח ולהגיע רחוק ככל שחייל וקצין דרוזי יוכל להגיע. בכל מה שקשור לכושר הוא תמיד היה ראשון.

בקורס מ"כים זכה לכבוד נדיר ממפקדיו. יחד עם שני חניכים יהודים נבחר לצאת כמפקד מארב בגבול לבנון. לגולני, שהחזיקה בקו, חסרו מפקדי מארבים, ומפקד הגדוד פנה לבית הספר החטיבתי למ"כים בג'וערה כדי שישלחו חניכים מצטיינים כמפקדי מארבים.

נרגש מגודל האחריות הוביל מופיד בביטחון של מפקד מנוסה את כוח גולני, חיילים ותיקים ממנו, למארב לילי. הרושם שהותיר היה כה חזק, עד שמשימה חד-פעמית כמעט הפכה לשגרה, ומפקד הכיתה מחורפיש נקרא להוביל מארבים נוספים של גולני. היה זה ראשיתו של קשר מיוחד בין מופיד לקו הלבנוני, שהקנה לו בהמשך הדרך מוניטין של "מלך" הקו. אחד שמכיר כל סלע, כל עץ וכל שיח משני צדי הגבול. חמזי עראיידה היה איש הדרום. מופיד "פרח" בצפון. זה היה ביתו ואיש לא יעז לאיים על הבית שלו.

לא היה מתוסכל ממנו מהעובדה שפלוגת הערבה, אליה חזר כמפקד כיתה לאחר סיום הקורס בג'וערה, לא השתתפה במלחמת ששת הימים. לא נותר לו אלא לקנא בחברים מהפלוגה שלו ומקורס המ"כים שזכו להשתתף בקרב לכיבוש שכם והתקבלו כגיבורים בכפריהם. מיד עם סיום המלחמה הוא התבשר שיצא בקרוב לקורס קצינים. הקורס האחרון שהתקיים במחנה סירקין שליד פתח תקוה. גם את הקורס הזה סיים בהצטיינות, ובשיחת הסיכום לקראת סיום הקורס החמיאו לו כל המפקדים גם על ביצועיו כקצין לעתיד. מופיד, מצדו, הודה לכולם ולא הסתיר את שאיפתו להישאר עוד הרבה שנים בצבא.

כשקמה הסיירת, אחד הקצינים הראשונים שהתנדבו ליחידה החדשה היה סגן מופיד עאמר. לאחר שסיים את קורס הקצינים שובץ מופיד כקצין צעיר בפלוגה מבצעית של יחידה 300 בערבה, ולאחר חצי שנה של סיורים ומארבים בגזרת עין יהב עבר לתפקיד הדרכה בפלוגת טירונים בצפון. כשהיה שם הגיעה אליו הבשורה על הקמת יחידת סיור דרוזית. למופיד היה ברור ששם מקומו.

מופיד גייס את המחזור הראשון של לוחמים ליחידה. הוא בחר את 40 החיילים המצטיינים בפלוגת הטירונים וייעד אותם לסיירת. הבחירה לא הייתה רק על-פי כושר גופני וציונים בטירונות אלא גם מתוך ראייה לעתיד: מי מהמתנדבים יוכל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהם רצו להנחיל ללוחמי הסיירת, שכללו גם יציאה לקורסים שונים ועוד. יחד עם מפקד הסיירת, מולא מוחמד, הוא הנחיל את יסודות הלחימה וביצוע הבט"ש שיהפוך אותם בתום האימון המגוון לכוח מובחר שיחסום כמעט לחלוטין את גבול הצפון בפני מחבלים. במחזור הראשון שהתחיל את אימון היחידה היו 65 לוחמים.