ככל שניתן לראות, הקו המאפיין את הפיגועים בימים האחרונים הוא: הם נקודתיים. לא עומדים מאחוריהם ארגונים מסודרים, הם לא תוצר של תכנון מראש, הם רחוקים מלהיות מתוחכמים. אלו הם הפיגועים הפרימיטיביים ביותר: לוקחים סכין, אוחזים במברג, חוטפים רובה.
אם הגל הזה יימשך, נעמוד בפני תופעת טרור שהיא כנראה ראשונה מסוגה בעולם: מתקפה של מחבלים בודדים, שאין ביניהם שום קשר. אפילו ישראל, עם עשרות שנות הניסיון שלה בלוחמה בטרור, טרם ניצבה מול תופעה כזו. ראינו פה ושם מפגעים בודדים, אבל לא עברנו תקופה בה יש שלושה-ארבעה-חמישה כאלו מדי יום. למדנו לטפל בארגונים, למדנו לבלום מחבלים-מתאבדים, למדנו ליירט רקטות; עכשיו נצטרך ללמוד לעצור מחבלים שקמים בבוקר ומחליטים שהיום הם רוצחים יהודים.
מצד אחד, זו בשורה טובה יחסית. המפגעים הללו עלולים, חס וחלילה, לפצוע ואולי גם להרוג כמה וכמה בני אדם - אבל הם לא יכולים לקטול עשרות בבת אחת כמו המחבלים המתאבדים. מצד שני, נראה לכאורה שיהיה כמעט בלתי אפשרי לגלות אותם ולהגיע אליהם לפני שהם מבצעים את זממם.
אז מה בכל זאת עושים? כמה דברים. ראשית, מחבל כזה צריך לדעת שהסיכוי שלו לצאת בחיים הוא אפסי. ושלא נחשוב שזה לא מזיז לו; אם הוא היה רוצה להתאבד, הוא היה מבצע פיגוע התאבדות. חוץ מזה, אם הידיעה הזו תחלחל לשטח - יש סיכוי שקרוביו ומקורביו ינסו לעצור אותו. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה: את הבתים של המחבלים הללו צריך להרוס בתוך יממה. האמצעי הזה הוכיח את עצמו בעבר, משתי זוויות: הרתעה של המחבל עצמו והרתעה כלפי סביבתו.
הדבר החשוב ביותר הוא לטפל בביצה בה מקננים יתושי המוות הללו, וכיום מדובר בהסתה המוסלמית הקיצונית. לכן, צדק
בנימין נתניהו כאשר הכריז (יום ה', 8.10.15) שהתנועה האיסלאמית בפרט וההסתה הפנאטית בכלל יהיו על הכוונת. הצעירים הללו, נורמטיביים לכאורה, משתכנעים שהיהודים עומדים לחלל את הר-הבית ויוצאים לרצוח יהודים.
עצירת ההסתה רחוקה מלהיות משימה פשוטה. קודם כל, צריך לקבוע היכן מסתיימים חופש הדת והביטוי ומתחילה ההסתה הפלילית. המסיתים המתוחכמים יודעים מה לומר ובעיקר מה לא לומר. קשה גם לדעת מה אומר כל אימאם בכל דרשת יום שישי בכל מסגד, וכמעט בלתי אפשרי לדעת מה אומרים המורים לתלמידיהם מדי יום. שנית, במאה ה-21 ההסתה מצויה בקצות האצבעות של כל מישהו שיש לו מחשב או סמארטפון: באינטרנט, בפייסבוק, בווטסאפ, באינסטגרם. את זה אין שום אפשרות למנוע.
עם זאת, מובן שהקשיים הללו אינם פותרים את כוחות הביטחון מלבלום את מה שכן ניתן לבלום. בנושא הזה לא צריכות להיות פשרות ולא צריכים להיות היסוסים. כל מי שדבריו מהווים, במפורש או במרומז, קריאה לפגוע בחפים מפשע - צריך להיעצר. כל אתר אינטרנט שמפרסם הסתה כזו - צריך להיחסם. ואם חברי כנסת עושים זאת - החסינות לא צריכה ולא יכולה לעמוד להם.
אם הגל הזה יימשך בצורתו הנוכחית, המאבק נגדו יהיה מתיש וממושך. אבל הוא לא יהיה יותר מתיש ויותר ממושך ממאבקים שכבר ניצחנו בהם בעבר, ועם נחישות ושכל - יש סיכוי שהוא יהיה פחות מתיש ופחות ממושך. את הטרור מנצחים כאשר מביטים לו בעיניים ואומרים לו: לא תפחיד אותנו.
