התפרצות גל הפיגועים הנוכחי מטלטלת ישראלים רבים בכל הנוגע ליחסם אל הפלשתינים ואל הדרישות הלאומיות שלהם. אולם בינינו חיים גם מי שחייהם מטולטלים על הציר הזה, של הישראליות והפלשתיניות, בלי כל קשר לפיגועים.

כך הוא מצבן של שתי קטינות שנולדו כתוצאה מקשר זוגי שניהלו פלשתיני מוסלמי תושב שכם ויהודיה ישראלית. מאז לידתן שוהות שתי הקטינות במשפחת אומנה יהודית. אמן התאבדה לא מכבר ואביהן, שקיבל בינתיים היתר שהייה בישראל, מתנגד להמשך השארתן אצל משפחת האומנה המגדלת אותן על-פי אורח חייה - אורח חיים יהודי ציוני-דתי.

בשנת 2010 ביקש היועץ המשפטי לממשלה צו חרום מבית המשפט לנוער להשארת הקטינות במשפחת האומנה שלהן. הצווים בנושא שהוציאו את הקטינות מחזקת אביהן הוארכו מספר פעמים למרות התנגדות האב ולמרות שבאותו שלב טרם נערכה לו בדיקת מסוגלות הורית. עם זאת, מאז ועד היום פוגש האב את בנותיו באופן קבוע במרכז קשר.

בשנת 2013 פנה היועץ המשפטי לממשלה אל בית המשפט לענייני משפחה וביקש להכריז על הקטינות כבנות אימוץ. חוות דעת של מומחה שהוגשה אז קבעה, עם זאת, כי יש להחזיר אותן לאביהן באופן הדרגתי ומבוקר. בשנת 2014 נעשה צעד נוסף בדרך להחזרתן לאביהן. האב הפלשתיני קיבל היתר שהייה בישראל והצדדים הופנו להליך גישור.

אותו הליך גישור לא צלח. יתרה מזאת, תסקיר עדכני ובדיקה פסיכיאטרית שנערכו לקטינות בשנת 2014 קבעו כי טובתן היא בהכרזתן כבנות אימוץ. עורכת התסקיר, מומחית לגיל הרך, קבעה כי להוריהן של הקטינות - האב הפלשתיני והאם שבינתיים התאבדה - אין מסוגלות הורית. עוד ציינה כי ראתה הסלמה בהתנגדות של הקטינות לביקורי האב. תסקיר נוסף שנערך כתשעה חודשים לאחר מכן קבע כי מצד אחד אין לנתק את הקטינות מאביהן ומצד שני אין להוציא אותן ממשפחת האומנה.

בעקבות קביעות אלה פסק בית המשפט לענייני משפחה כי לא הוכח קיומה של עילת אימוץ שעל פיה האב הביולוגי אינו כשיר להורות. זאת, בניגוד לאם הביולוגית שנמצאה לא כשירה. עוד קבע כי לא ניתן לקבל את טענת טובתן של הקטינות כעילת אימוץ עצמאית. בשל כך נקבע כי משפחת האמנה תקבל אפוטרופסות על הקטינות בנוסף לאפוטרופסות האב. נקבע כי בנושאי היומיום תקבל משפחת האומנה החלטות לגבי ענייני הקטינות; בנושאים חריגים ומהותיים בתחום החינוך והבריאות תהא התייעצות עם האב וחובה על משפחת האמנה לעדכן את האב מדי פעם בדברים חשובים שקורים בחינוך הקטינות, בבריאותן וכיוצא באלה. עוד נקבע כי העידכון לגבי נושאים רפואיים דחופים יהיה מיידי וכי ביקורי האב יימשכו ללא שינוי - אחת לשבוע - ואין מניעה שיתבצעו בביתו ושזמנם יוארך.

בעקבות פסק הדין הוגשו לבית המשפט המחוזי שני ערעורים - מצד היועץ המשפטי לממשלה ומצד משפחת האומנה. שני הערעורים ביקשו לקבוע כי הקטינות הן בנות אימוץ. אולם שני הערעורים נדחו. בעקבות זאת פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון וביקש למנות מומחה חדש מטעם בית המשפט שיחוה דעתו בנוגע למסוגלותו ההורית של האב ביחס לקטינות. לטענתו, הליך האמנה נועד להיות זמני במהותו ואינו מתאים לעניינן של הקטינות, שאמורות לגדול במשפחה האומנת שנים רבות.

האב הביולוגי טען, מנגד, כי מדובר בפרשה מצערת שראשיתה בהחלטת רשויות הרווחה להוציא מידיו את הקטינות ולהעבירן לידי משפחה יהודית דתית - החלטות שאינן נבונות ואינן מוצדקות לשיטתו. האב שב והדגיש, כי מומחה מטעם בית המשפט קבע שלוש פעמים את מסוגלותו ההורית, וכי טובת הקטינות דורשת את המשך הקשר עמו.

מטעם היועץ המשפטי לממשלה נטען שהשארת המצב על-כנו - בכפל אפוטרופסות בין משפחת האומנה לאב הביולוגי - תוביל להתדיינויות משפטיות בלתי פוסקות. עוד נטען כי רצוי להפחית את מספר ביקורי האב. דעה דומה נשמעה גם מטעם שירותי הרווחה ומטעם המפקחת על האמנה, שאף אמרו בדיון, כי ייתכן שמסירת הילדות לאב עדיפה על השארת המצב הקיים. המומחה מסר לבית המשפט גם, כי על-אף שלאב מסוגלות הורית כללית, אך אין לו מסוגלות קונקרטית מספקת לגידול הקטינות.