נו טוב, החגים המטופשים סוף-סוף נגמרו, והמשפחה האידיוטית שלי שכבר יצאה לי מכל החורים חזרה לטבריה שזאת עיר שפעם אחת הייתי בה, ואולי יותר, אבל לא יצא לי מזה כלום. כי בפעם הראשונה שהייתי מטעם תנועת הנוער שהייתה בשכונה, כי המדריכה היפה שהייתה לנו בתנועה בכלל לא הכירה אותי ותמיד התעלמה ממני, למרות שניסיתי להיות מה זה בסדר ותמיד השתתפתי בכל הפעולות כמיטב יכולתי, ואפילו כשכמה מהקבוצה היו מפריעים לה או מתכננים לעשות לה כל מיני שיגועים, תמיד התנגדתי כי היא הייתה מאוד יפה (אבל לא בגלל זה התנגדתי, כי אני תמיד זכרתי שאבא שלי אמר לי: "אתה לא תילך ל'צופים', כי אין להם אידיאולוגיה מתאימה, וגם לא ל'שומר הצעיר', כי אנחנו שונאים אותם"), ובעיקר כי רציתי שהיא תדע שאני בעדה.
אז כשהיינו בכינרת בלילה, כל מיני ילדים לא מחונכים צבעו אותי במשחת השיניים שלהם ואפילו העירו אותי בלילה ושאלו אותי "איפה המפתח של הצוללת", שזאת שאלה מאוד טיפשית לטעמי (כי אני אדם מאוד הגיוני בדרך כלל), ואפילו שהתלוננתי למרכז השכבה בבוקר, היא לא באה לעזור לי. טוב, אז בפעמים האחרות שהגעתי לטבריה זה היה כדי להתארח אצל הדודים שלי, והדודה השמנה שלי תמיד הייתה מציקה לי בזמן שהדוד הטיפש שלי היה הולך עם אבא שלי לבית הכנסת (לא שאבא שלי חס וחלילה דתי, אבל כבר אז ידעתי שהוא שנא את הדודה שלי והעדיף להיות עם האח הטיפש שלו מאשר להישאר איתה בבית המכוער שלהם).
אז אתם מבינים שאני לא רוצה ללכת עוד פעם לטבריה, בעיקר כי אני חי בחולון ובתל אביב שהיא הבירה התרבותית של המדינה והמקום שאליו כולם רוצים להגיע כי הוא הכי שווה שיש כאן. וטבריה נמצאת כל כך רחוק, שאני אפילו לא יודע למצוא אותה במפה, וחיים בה רק כל מיני פשוטי העם מהמגזרים הכי לא משכילים, שעם כל הכבוד וחוסר הרצון שלי להעליב אותם, הם פשוט לא ברמה שלי (ואני לא מהמגזר של המתנשאים).
ואני חייב להודות שבכל מקרה, החגים האלה לא באו לי בכלל טוב, בגלל שהם תמיד יצאו באמצע השבוע. ויואב כבר אמר לי שזה בגלל שהדתיים סידרו לעצמם לוח שנה פרימיטיבי, כי הם רוצים יותר ימי חופש כדי שהם יוכלו לקחת את כל העשרים הילדים המפגרים שלהם לטייל בכל מיני מקומות שאנשים מהמגזר שלי לא הולכים לשם בכלל, כי הם שייכים לעם אחר. ואם תשאלו את יואב (ואני כמובן מסכים איתו), הוא יספר לכם כמה אנחנו לא צודקים וכמה אנחנו מתעללים בעם האחר וכמה הדתיים רק מחרחרי מלחמה ופשיסטים ושונאים את כולם וגזענים, וכל מה שהם רוצים זה לחיות על חשבוננו ולבנות להם ישיבות ובתי כנסת ולרמות את כולם. ובחגים הם גם נוסעים לירושלים איפה שהמקדש של המוסלמים ועושים כל מיני פרובוקציות כדי שהערבים המסכנים והמדוכאים יזרקו עליהם בקבוקים ואבנים ומדי פעם גם ינסו להרוג אותם (ואי-אפשר להגיד שלא מגיע להם קצת למות - אבל רק קצת, כי הם בכל זאת יהודים וגם אני יהודי).
אבל
זהבה גלאון תמיד אומרת שזו אשמתנו, כי אם היינו מבינים אותם, הם היו חיים כאן איתנו בשלום ולא עושים בעיות בכלל (לא שאני רוצה להתגאות, אבל אני תמיד קורא את העיתון הנכון והאינטליגנטי לאנשים חושבים, ושם מסבירים את זה טוב יותר ממני כל מיני אנשים חכמים כמו
גדעון לוי ו
רוגל אלפר ועוד כמה כאלה מהמגזר של הפרשנים שאפילו ערוץ 2 ו
ערוץ 10 תמיד מסכימים איתם).
אז בכל מקרה, רציתי ללכת בבוקר לעבודה, אבל קרתה לי טרגדיה קטנה, כי אחרי שהתלבשתי והלכתי להאכיל את הקרפיונים באקווריום גיליתי שבנצי (ממגזר הקרפיונים) שוחה על הגב והבטן שלו למעלה. אז בהתחלה חשבתי שהוא אולי ישן, אבל אז הבנתי שהוא מת זכרונו לברכה. אז לא הייתה לי ברירה, והייתי צריך להוציא אותו ולקבור אותו בחצר לפני שאני הולך לעבודה, מה שקצת עיכב אותי. אבל בכל זאת הגעתי לעבודה באיחור קטן, והאמת היא שהייתי נורא עצוב, כי הבנתי ש
משה שקל-לשקל צודק כשהוא אמר לי שאי-אפשר לגדל קרפיונים בבית, אלא אם זה למטרות של גפילטע (ואני כידוע לא רוצח של בעלי חיים, אפילו שהם דגים שלא אומרים שום דבר), וכדאי לשחרר אותם לים. אבל משה שקל-לשקל הוא מה זה מטומטם, כי הקרפיונים הם דגים של מים מתוקים ובים יש מים מלוחים.
אז בעבודה ניגשתי ליואב וביקשתי ממנו עזרה לגבי הדגים, והוא אמר לי שיש ליד הכינרת באחד הקיבוצים מקום ששם מגדלים אותם, ואם אני באמת רציני, אז כדאי להחזיר אותם לשם. טוב, אז ניסיתי להתקשר ל"תנו לחיות לחיות" שאולי הם ירצו אותם, כי ממש לא בא לי לנסוע כל כך רחוק מתל אביב, אבל הם רק צחקו עלי. אז לא הייתה לי ברירה, ואחרי העבודה חזרתי הביתה ולקחתי מאבא שלי את האוטו, הכנסתי את שולה, בנצי ותמי (יואב כבר לא היה איתנו לצערי) לצידנית גדולה עם קצת מים ויצאתי בדרך לכיוון הכינרת לקיבוץ שיש לו בריכת דגים להחזיר אותם (כמו שאומרים) למקומם הטבעי. אבל בגלל שאני נהג זהיר, נסעתי בזהירות, וכשהגעתי לבריכות היה כבר חושך. אבל מה לעשות, הייתה לי משימה, ואני מהמגזר שכשהוא קובע לעצמו משימה, בייחוד עם היא הומנית (ככה קוראים לזה במגזר שלנו) הוא עומד בה.
אז ירדתי מהאוטו והוצאתי את הצידנית, אבל אז הגיע למקום ג'יפ כזה עם שני בריונים בלי נעליים, והם התחילו לצעוק עלי ולשאול אותי מה אני עושה. אז סיפרתי להם את הסיפור ואפילו הראיתי להם את הצידנית, אבל אז הם נורא התרגזו וקראו לי "גנב" ו"פושע" וכל מיני מילים מעליבות שרק בהפגנות של העניינים החברתיים מותר להגיד, וגם זה בתנאי שהמילים הם נגד שוטרים, או
מתנחלים, או דתיים ונורא נעלבתי.
אז השניים האלה, שאני יכול להגיד ביושר שהם חסרי תרבות או אינטליגנציה, קראו בקשר של הג'יפ לניידת שבאה עם שני שוטרים בריונים שלקחו אותי ואת הצידנית לתחנת המשטרה של טבריה, ושם הם חקרו אותי בחדר עם תנאים מתחת לכל ביקורת כאילו שאני פושע או משהו כזה. אז אחרי שהסברתי להם כמה פעמים מה קרה, והראיתי את תעודת הזהות שלי, ואפילו התקשרתי לדודה שלי כדי שתאשר שאני זה אני, עוד הייתה להם החוצפה לצחוק עלי ולקרוא לי "מטומטם" ועוד כמה כינויים מאוד מעליבים (כאילו שהם חכמים גדולים. אני בטוח שלהם אין תואר והשכלה כמו לי, ובטח ובטח שהם לא מבינים שום דבר הומני כמוני. ממש בושה למשטרה של מדינת ישראל).
אז בסוף הדודה שלי באה לשחרר אותי ולקחה אותי לבית שלה ואני לא רוצה לספר על מה אמר לי הדוד שלי (מהמגזר של הפרימיטיביים) וכמה שהוא שמח להתקשר לאבא שלי ולספר לו שאני מתארח אצלו, ואני אפילו לא רוצה לחשוב מה יגיד עלי אבא שלי מחר כשאחזיר לו את המכונית.
אבל לפחות שולה, בנצי ותמי חזרו לבית האמיתי שלהם.
