מסכת השקרים וההמצאות בדבר מזימות ישראליות אפלות הנוגעות למסגדים על הר-הבית, והפניית הקריאה למאמינים המוסלמים, ובכלל זה לאזרחי ישראל הערביים "להגן בגופם" על קודשי האיסלאם, היו כבר לריטואל מחזורי, אולם נראה כי הסבב הנוכחי מייצר העצמה של מסרי ההסתה שיש להם הד מתגלגל בעייתי.
המענה מן הצד הישראלי, לפי שעה אינו עומד במבחן התוצאה, וכפי הנראה הפתרון המושכל אינו רק בממד הצבאי-משטרתי, וייתכן אף כי הקשחת הוראות הפתיחה באש לצד אכיפה נוקשה בנסיבות של הפרות סדר מניבות תוצאות בעייתיות הגורמות לכך ש"שכרנו יוצא בהפסדנו".
אנו נוכחים לדעת כי דינמיקה של שמועות היא מחולל רב עוצמה בהנעה של המונים, ובפרט כאשר המדובר בהיבטים בעלי משמעות דתית מובהקת. לפיכך, "העלילה" בעניין שינוי הסטטוס קוו בהר-הבית מגשימה את הדימוי שטבע קרל מרקס, "הדת היא אופיום להמונים"; וכאשר בממד הדתי עסקינן, ספק אם הרתעה הנשענת על הממד הביטחוני תהיה אפקטיבית בתוך זמן קצר.
בימים אלה נזכרתי באירוע משמעותי שארע בליל 2-3 אפריל 1983, כאשר סופת ברקים ורעמים מוטטה את צריח מסגד חסן-בק בתל אביב. בהנתן ההרס באתר תפילה מוסלמי נפוצה "כאש בשדה קוצים" ברחובות יפו השמועה לפיה גורמי ימין ישראלים חיבלו במזיד במסגד. ברגע האחרון נמנעה פורענות של ממש בזכות מאמץ נמרץ של תחנת
קול ישראל בערבית, אשר מיהרה להזים את השמועה הזדונית ולהציג הוכחה משכנעת כי התמוטטות הצריח הייתה פועל יוצא של "כוח עליון" ולא היה כל זדון בעניין זה.
באווירת ההקצנה בעולם האיסלאמי חזקה שכל ניצוץ המשיק לקדושת מסגד "אל-אקצה" יהפוך למדורה שלהבותיה בלתי נשלטות. הנסיבות השוררות בעולם הערבי מייצרות אפוא כר נוח להוצאת אנשים מן המניין החיים בדוחק, אל הרחובות למען מטרה שאין קדושה ממנה "להגן בגופם" על קודשי האיסלאם, בפרט כאשר עסקינן באחד המקומות בעלי סף נפיצות מן הגבוהים באיסלאם.
אין פלא שגורמים פלשתינים המזוהים כאיסלאמיסטים, בעצה אחת עם הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית יהיו מעוניינים להעלות את עניין הר-הבית לראש סדר היום המזרח תיכוני, גם כהתרסה כלפי הרשות הפלשתינית. בנסיבות אלה מוצאת עצמה הרש"פ נאלצת להצטרף "לחגיגה", כדי לשור על רלוונטיות בחברה הפלשתינית.
הנשק האולטימטיבי של מחוללי השמועות שוב אינו רמקולי המואזין במסגדים, אלא שידורי רדיו וטלוויזיה ארסיים ומושחזים לצד רשתות חברתיות המקנות תהודה נוספת למסרים בערוצים הנגישים לכלל האוכלוסייה הפלשתינית.
ברי כי לב העניין הוא הר-הבית, כאשר המוח המתכנן הוא יוזם שמועות הכזב המותיר את ישראל חסרת אונים כמעט, באופן המותיר בידיה את האופציה הכוחנית, זו המצטלמת היטב ומוסיפה נדבך בעייתי לדימוי הבינ"ל של ישראל, שגם כך מצוי בשפל.
אשר על כן, הכרחי ודחוף כי גורמי הביטחון והצמרת המדינית ירתמו לחשיבה יצירתית לייזום פעילויות מושכלות בתחום לוחמת המידע, בדגש למיצוי היכולות בשפה הערבית לצורך מתן מענה בזמן אמת לאתגרים שמציב הצד ה-פלשתיני. קיים בינינו מאגר של אנשים עתירי ניסיון בתחומים אלה, לצד אמצעים זמינים שניתן להפעילם ללא דיחוי בהנחייה מתאימה. האמת העובדתית הינה התחמושת האולטימטיבית בהקשר זה, ומסתמן שטרם נעשה הכל כדי להפוך את קערת השמועות על פיה.
אסור לאבד את הראש ויש להבין כי העצמת התגובה הכוחנית מצידנו אינה בהכרח המענה האולטימטיבי לאיום המרחף של מלחמת דת. חשוב גם לחדד כי אין דבר וחצי דבר בין ההסתה השקרית סביב הר-הבית לבין הסוגיה הלאומית הפלשתינית, ומכאן גם מתבקשת הסכמה חוצת מפלגות בצידנו כדי שיהיה ניתן להגיע עד מהרה לשליטה בגובה הלהבות.