השופט: רונן פלג, בית משפט השלום בכפר סבא

המועד: יום ראשון, 12.7.2015, שעה 08:30

הנושא: דיונים מקדמיים בתיקים אזרחיים


"זה תיק תביעות קטנות קלאסי", פותח רונן פלג את הדיון בשתי תביעות של נוסעים נגד אוסטריין איירליינס. התביעות אכן הוגשו לבית המשפט לתביעות קטנות, אך שם הוחלט להעבירן לבית משפט השלום. "עכשיו הרווחנו שלושה עורכי דין", אומר פלג ספק בצחוק ספק ברצינות.

התביעה הראשונה עוסקת בביטול טיסה שהייתה אמורה להמריא מנתב"ג בזמן מבצע צוק איתן. פלג תוהה: "איך זה שרק טיסת אוסטריין איירליינס בוטלה?". בא-כוח החברה טוען שהסיבה הייתה ביטחונית, אך פלג לא משתכנע: "איך אני יודע את זה? רק מהתצהיר של הגברת שוהם [נציגת החברה]?". עורך הדין מצהיר שיביא ראיות, אבל פלג מזכיר לו היכן הוא נמצא: "זה סדר דין מהיר. תראה לי בתצהיר איפה היא מספרת על הטיסה הספציפית הזו, מתי היא בוטלה ולמה".

בא-כוחה של החברה מודה שהמידע אינו ברשותו ומבטיח לבדוק, ופלג עדיין לא מרוצה: "אנחנו בסדר דין מהיר. כל מה שאנחנו צריכים לדעת, אנחנו צריכים לדעת עכשיו. אם אדוני לא יודע - אז אין לנו הסבר". בא-כוח אוסטריין איירליינס מניח שהטיסה בוטלה 24 שעות קודם ופלג יורה: "אם היא בוטלה יום קודם, למה לא מודיעים? מה זה 'מניח'? אתה לא יודע?". הוא מאפשר לתובעת לומר עד כמה היחס אליה היה מגעיל וכיצד היא נתקעה בנתב"ג עם ילדיה, ועובר לתיק הבא.

כאן מדובר במספר ישראלים שלא הורשו לעלות על טיסת אוסטריין איירליינס בווינה, לטענתם - רק משום שהם ישראלים. אבל עד מהרה מתברר משאלותיו המדויקות והממוקדות של פלג, שהתמונה לא כל כך חד-ממדית. "אם העלייה למטוס ב-12:35, למה לא עליתם?", הוא תוהה. התובע אומר שאיחרו רק בעשר דקות, אוסטריין איירליינס טוענת שהאיחור היה 20 דקות ושהטיסה כבר הייתה סגורה. הרוחות קצת מתלהטות, פלג מבקש מהתובעים להירגע ודוחה את הצעתם לראות קלטת של האירוע.


"להרגיע את האמוציות"


"זה לגמרי תיק של תביעות קטנות", שב פלג ואומר. "צר לי, אבל אין מה לעשות". הוא פונה לעורך הדין של אוסטריין איירליינס וחושב בקול: "את העדות של אותה פקידת קבלה באוסטריה [לגבי שעת ההגעה לשער] לא הבאתם, ברור לי למה, צריכים להיות יותר גמישים". ומכאן מתחיל פלג להתכנס למסקנותיו:

"המקרה הראשון על פניו יותר בעייתי, על השני צריך לעשות פשרה. אני לא אחלק את זה לשני המקרים, אני אציע הצעה שתגלם את שני המקרים ואתם תחלקו. המקרה הראשון מעניין אותי". הוא מעיין במסמכים ומציע פיצוי כולל של 5,500 שקל לשני התובעים. בא-כוחם של התובעים שואל אם זה כולל שכר טירחה והוצאות, פלג משיב: "צר לי שאתם נמצאים כאן עם ייצוג משפטי", ופונה לתובעים בתיק השני: "אפשר בבקשה להרגיע את האמוציות. אני מתקשה להבין למה אחרי שנה עדיין יש אמוציות. אפשר היה להגיע לפשרה בלי ייצוג".

בא-כוחה של אוסטריין איירליינס מנסה להתווכח: "לא אוכל להסכים ליותר ממחצית הפיצוי שבחוק". פלג: "עם המקרה הראשון אתם לא מצליחים להתמודד. למקרה השני אני לא אתייחס בכל החומרה, אבל אם תעלו את הטענות ותגיעו להוכחות בתיק הזה, לא תוכלו להתמודד, כי אין לכם את העדה. בבקשה לצאת ולסגור ביניכם. זה מגוחך לנהל את התיק הזה; רק ההוצאות יהיו יותר. אולי גם יש דרך שחברות תעופה יכולות להציע, יכול להיות בשווה כסף; אתם הרי לא מתכוונים להחרים את אוסטריין איירליינס מעתה ועד עולם. אף אחד שלא יקח את התיק הזה להוכחות".

הצדדים חוזרים אחרי כמה דקות, התובעים מסכימים לפשרה, אבל עורך הדין של אוסטריין איירליינס עדיין מתנגד לשכר הטירחה ומציע את תעריף הלשכה - 15%. פלג נכנס לגוגל כדי למצוא את תעריף המינימום של הלשכה, ושוב מנסה להרגיע: "פחות אמוציות, אני מבקש. אני אציע לכולם לא לנהל את התיק הזה על ההפרשים. זה מגוחך. אני אבקש מכם לא לעשות מזה יותר מדי". כאשר בא-כוחה של אוסטריין איירליינס ממשיך להתווכח, לפלג מתחיל להימאס: "עורכי הדין נכבדי, אנא מכם, חסכו ממני". גם התובעת בתיק השני מעמידה במבחן את סבלנותו: "די, מספיק, גבירתי. אני לא צריך את ההערות שלכם". הוא חותך: שכר הטירחה יהיה 1,200 שקל וזהו.

פלג מכניס את ההסכמות לפרוטוקול, נותן להן תוקף של פסק דין ופונה לתובעים: "רבותי, תודה שבאתם. לכן אנחנו משתדלים למצות את זה בתביעות קטנות, אנחנו מתנצלים שלא הסתדר. אני מקווה שלא תגיעו לכאן שוב. טוסו בשלום". אותה תובעת צעקנית ממשיכה לדבר ואף מנופפת באצבעה, אך פלג מתעלם ועובר הלאה.


"לא יזיק אם נשמע אותו"


ליתר דיוק: מנסה לעבור הלאה, כי עורך הדין של חברת החשמל - נתבעת בתיק הבא - התבלבל ויצא מתל אביב רק ב-09:10. "זה כמו תיק פח", מעיר פלג, "רק שבמקום מכונית יש לנו קו חשמל למעלה. נצטרך לחכות חצי שעה. זה לא כל כך מסתדר עם היומן, אבל אין ברירה. רציתי להשמיע, אבל בואו נשמע כשהוא יבוא. צריך לסגור את זה".

עורך הדין מגיע ב-09:45. התיק עוסק בתאונה מוזרה-משהו: נהג משאית הוביל מלגזה, עבר בשלום ארבעה עמודי חשמל, אך המלגזה נתקעה בעמוד החמישי והפילה אותו. מי אחראי לנזק? לזה התכוון פלג באומרו שזה למעשה כמו תביעת פח רגילה של תאונות דרכים. פלג רוצה להתקדם ומבקש מהנהג להעיד, למרות שלא כל הצדדים ערוכים לעדות. "לא יזיק אם נשמע אותו. אני רוצה קודם כל לשמוע את האנשים שהיו שם", הוא מסביר.

נציגת חברת הביטוח מתנגדת, טוענת שפלג הופך את הסדר, אך הוא לא מסכים איתה: "אנחנו לא הופכים שום דבר, כי חוץ מהעדות העובדתית שלהם, אין אף אחד שהיה שם. בואו נשמע קודם את מי שיכולים לתרום לנו לעובדות. מה את מפסידה בזה? כלום". פלג חוקר את הנהג, בשאלות פשוטות וממוקדות ובטון רגוע - וכך מצליח לקבל ממנו תשובות ענייניות שהאמת ניכרת מהן. "עד איזה גובה מותר לך להעמיס? מדדת את המלגזה? למה לא מדדת? זה נראה לך בעין [שהגובה תקין]?".

פלג מסיים ופונה לבאי-כוח הצדדים: "אני חושב שזה עניין עובדתי כל כך פשוט, שאפשר לגמור עם האדון עכשיו. אתם רוצים לחקור אותו עכשיו נגדית - אני אשמח. מה יש עוד לשאול אותו? זה עוד פחות עובדתי מתיק פח רגיל. תנסו קצת לשנס מותניים ולעשות את זה [חקירה נגדית מיידית]". עורכי הדין נעתרים, וכאשר נציג חברת החשמל שואל על דוח התאונה והנהג משיב שלא הוא מילא אותו - פלג מעיר בחיוך: "אם הגעת להודעה שהוא לא מילא, אז כנראה סיימת, לא?".


"אדוני נותן לי רוח גבית?"


השאלה המרכזית שבמחלוקת היא מדוע אירעה התאונה - האם משום שכבל החשמל היה נמוך מדי, או משום שהמלגזה הייתה גבוהה מדי. פלג מברר מהם הגבהים הרלוונטיים ופונה לנציגת חברת הביטוח: "למען הסר ספק - הנטל עליכם. האיש [הנהג] לא מדד [את גובה המלגזה], הוא לא יכול לבוא אחר כך ולספר סיפור. מבחינת ההיגיון של כולנו, מה נשאר לנו להגיד?".

פלג מאפשר לעורכת הדין להיכנס לדבריו, אך עמדתו אינה משתנה: "נניח שהוא נסע עם חמישה מטר. ארבעת העמודים הראשונים היו 5.20 מטר, והחמישי היה חמישה מטר - שזה פחות ממה שחברת החשמל עושה בדרך כלל [5.50 מטרים], אבל יותר ממה שמותר לו [לשאת] לפי פקודת התעבורה [4.80 מטרים]. לכן, בואו נראה איך אפשר לסגור את זה כמו שסוגרים תיקים".

כאשר בא-כוח חברת החשמל מצטרף לדבריו של פלג, עונה לו האחרון: "אדוני נותן לי רוח גבית? זה נהג מקצועי, אבל הוא לא נהג במקצועיות. לא רק שהנטל עליכם" - הוא שב ופונה לנציגת חברת הביטוח - "אלא שהוא לא מדד ואתם לא יכולים לעמוד בנטל לעולם. בכל זאת נתמחר את זה באיזו צורה. אני מציע שתשלמו את התביעה פחות 1,600 שקל ועל זה הוצאות".

כאשר עורכת הדין ממשיכה לטעון שהאחריות מוטלת על חברת החשמל, פלג משיב: "יהיה קשה מאוד להוכיח את האחריות של חברת החשמל. היא לא אמורה למדוד מאות אלפי עמודים. אנחנו לא מחייבים אותם מבחינת הסבירות [למדוד כל עמוד]. ברגע שהוא [הנהג] לא עושה מה שצריך, כאדם מיומן במקצוע מאז 1975, למדוד ולרשום: אני מעלה מלגזה של 4.75 מטר. בסך-הכל מה שאני מציע הוא סכום סביר. אם תוכלו לעשות שתי דקות את החשיבה ולסגור את התיק - אני אודה לכם". הצדדים מסכימים וסוגרים על פיצוי של 13,000 שקל.


השורה התחתונה: פלג יודע מתי לתת לצדדים להוציא קיטור, מאפשר להם להתווכח אך בסופו של דבר מגיע לתוצאה אליה הוא מכוון. התנהלותו ממצה את המירב מהדיונים המקדמיים ומגשימה את מטרתם: לסגור כמה שיותר תיקים לפני שלב ההוכחות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.