"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל": זו אחת האמונות החשובות ביותר בחייה של נוהא חאשד, מדענית מצרית בת 51, שמתגוררת בימים אלה בישראל. חאשד היא אחת המוסלמיות המאוימות ביותר בעולם: היא סבלה עינויים ומאסר ארוך במצרים, ונמלטה לישראל בעור שיניה אחרי פרוץ האביב הערבי וחילופי השלטון במצרים.

חאשד – או 'חסיד', כפי שהיא קוראת לעצמה היום – עלתה על הכוונת של בכירי הממשל המצרי כשהחלה לחקור ברצינות את זכותם של היהודים על ארץ הקודש. העניין שלה בישראל, עם זאת, התחיל מתחום העיסוק שלה, פיזיקה גרעינית. "ב-1999 ערכתי מחקר שתוצאותיו לא התאימו לנוסחה הפיזיקלית המקובלת. כשנברתי בספרייה גיליתי שפרופסור יגאל שלום הורוביץ מאוניברסיטת בן-גוריון עסק רבות בנושא. שלחתי לו מייל, והוא בתגובה שלח לי הזמנה לוועידה מדעית בישראל".

חאשד סברה לתומה שאין מניעה שתיסע לוועידה – הרי למצרים יש הסכם שלום עם ישראל. כדי לנסוע לישראל, עם זאת, יש להגיש בקשה דרך שירותי המודיעין של מצרים. התגובה לבקשה שהגישה חאשד הייתה חד-משמעית: איסור לנסוע לוועידה בירושלים, ואיסור על כל אינטראקציה עם ישראל מלבד שאלות מקצועיות הכרחיות לחלוטין.

ההתנגדות העזה לנסיעתה לישראל יצרה אצל חאשד עניין. מה המסתורין הגדול סביב ישראל? היא תהתה. היא החלה לערוך מחקר אינטרנטי על ירושלים, וכשגילתה טענות מוסלמיות על כך שירושלים מעולם לא הייתה של היהודים, משהו ניצת בה. "למדתי לימודי איסלאם לעומק בערב הסעודית ואני מכירה את הקוראן היטב. קראתי אותו שוב ושוב וגיליתי שאכן, לפי הקוראן ארץ ישראל שייכת ל'עם משה'. מיהם עם משה אם לא בני ישראל?"

חסיד נסעה לאקדמיה המוסלמית החשובה ביותר במצרים 'אל זאהר', וחיפשה את פירושי הקוראן העתיקים, לפני תקופת הקיצוניות המוסלמית והג'יהאד. השערתה התגלתה כנכונה: בטרם הפכה ארץ ישראל לעניין פוליטי בעולם המוסלמי, הפרשנות המקובלת לאיסלאם תמכה בעובדה שארץ ישראל שייכת ליהודים. "הלכתי לשייח' הבכיר ביותר באקדמיה ושאלתי אותו: 'זה נכון שלפי הקוראן ארץ ישראל שייכת ליהודים'? הוא אמר 'כן'. שאלתי אותו: 'אם כך, למה כל הסכסוך במזרח התיכון עם ישראל'? הוא לא הסכים לענות לי על זה".

אנשי האקדמיה הלשינו על חסיד לשירות החשאי, וזה אסר עליה לשוב ולהיכנס לספריית המוסד. היא נעצרה, ובדוח המעצר פורט הפשע שלה: "גברת חאשד מבקשת להוכיח שהאדמה שייכת לישראל". נאסר עליה לעזוב את מצרים – גם לא לרוסיה, לשם הוזמנה לצרכי מחקר. הנימוק הרשמי לאיסור: 'חשש שתיסע לישראל'.

ב-2002 פנתה חסיד למרכז האו"ם לפליטים בקהיר, בבקשה שיסייעו לה לצאת מהמדינה. כשיצאה משם המתין לה שוטר, היכה אותה נמרצות ועצר אותה. היא סבלה במעצר עינויים קשים. בשנתיים הבאות נעצרה עוד חמש פעמים. גופה כולו מכוסה צלקות מהתעללות החוקרים והאסירות האחרות, שקראו לה 'יהודייה' ונהנו לכלות בה את זעמן.

ב-2011, ניצלה חסיד את התמוטטות שלטון מובארק וביקשה לצאת לירדן לטיפולים רפואיים. כשהגיעה לרבת-עמון, התייצבה בשגרירות הישראלית וביקשה מקלט מדיני. כך הגיעה, סוף-סוף, לישראל.

בעזרת מספר מצומצם של תומכים ובלי שום מימון רשמי, חסיד הקימה את 'מרכז נוהא חסיד לשלום במזרח התיכון', שסיסמתו הרשמית היא: 'שלום הוא תרבות, לא הסכם'. "צריך לשנות את התרבות הערבית", היא אומרת, "שינוי כזה הוא הפתרון היחיד לסכסוך. הסכמים לא יעזרו: לישראל יש הסכם שלום עם מצרים ועדיין המצרים שונאים את ישראל. מבחינתם, ההסכם הוא לא שלום: הוא רק הפסקת אש שמאפשרת להם להתחמש ולרגל אחרי ישראל ביתר נוחות עד המלחמה הבאה. כשערבים חותמים על הסכם שלום עם ישראל, צריך לשים לב למה שהם אומרים בערבית, לא מה שהם אומרים באנגלית".

המוסלמים ברחבי העולם סובלים משטיפת מוח, אומרת חסיד, שטיפת מוח שמשכנעת אותם שהיהודים הם אויבים, ושמצווה גדולה להרוג אותם. "הם לא יודעים את האמת. הם לא יודעים מה הקוראן באמת אומר על היהודים ועל ארץ ישראל. המנהיגים, השייכים, יודעים. אבל לא פשוטי העם. צריך לספר להם".

האם יש עם מי לדבר? חסיד טוענת שכן. "ראיתי את זה גם בקרב הסטודנטים שלי במצרים. אלה שיש להם יותר ידע והם חכמים ומשכילים יותר, הם קוראים את הקוראן ומקבלים את הטענה שארץ ישראל שייכת ליהודים. בהחלט אפשר לדבר אליהם. גם אל הפלשתינים אפשר. חלקם מוכנים להקשיב".

חסיד עוסקת היום בין השאר בתרגום ספר של אבו מאזן שבו הוא מבטא את עמדותיו האמיתיות כלפי ישראל. "אבל זה לא משנה אם המנהיג הוא אבו מאזן או מישהו אחר. זו הדוקטרינה האיסלאמית, שרווחת גם אצל הפלשתינים וגם במצרים. המצרים עד היום חולמים להשתלט על כל מדינת ישראל. לא מזמן התקיימה ועידה אקדמית בנושא במצרים – שהיא דיקטטורה הנשלטת על-ידי סיסי, ושום מילה לא נאמרת בציבור בלי האישור שלו".

לטענתה, ישראל לא הייתה צריכה להסכים לנוכחות צבא מצרים במדבר סיני. "זו טעות איומה. אין היום טרוריסטים בסיני. הצבא המצרי נמצא שם כדי להיות קרוב לגבול עם ישראל, זה הכל".

איך הסכמת לשלם מחיר גבוה כל כך למען התמיכה בישראל?

"בהתחלה לא ידעתי כמובן שאשלם מחיר כזה נורא", היא מסבירה בעצב. "חשבתי שיש שלום בין ישראל ומצרים והכל בסדר. הרי הכל התחיל כשהייתי בטוחה שיאשרו לי לנסוע לוועידה המדעית של ירושלים. החשש של גופי הביטחון מהנסיעה שלי היה מאוד מוזר לי. אז התחלתי לפקוח עיניים. ראיתי מה היחס לישראל. ראיתי איך מצרים רוצה בכל דבר להיות טובה יותר מישראל – בחיל היבשה, בחיל-האוויר, הם משווים את עצמם לישראל בכל דבר. הבנתי ששלום לא משיגים על-ידי הסכמים. הסכם לא יוצר שלום. ההסכם עם מצרים פוגע בישראל, אבל לא במצרים: החברה המצרית נשארה סגורה ומפוקחת וישראלים לא יכולים להשתלב בתוכה וללמוד אותה. אבל ישראל היא חברה חופשית ודמוקרטית, וסוכני מודיעין מצרים חודרים אליה בקלות יתרה מאז הסכם השלום".

לא מעט גורמים הציעו לממן את 'מרכז נוהא חסיד לשלום במזרח התיכון' – תמורת קידום של דעותיהם הפוליטיות. אולם נוהא נשארה נאמנה לחזון שלה. "ישראל לא רוצה להודות בזה, אבל צריך להגיד את זה. לא סבלתי את כל מה שסבלתי כדי לשחק משחקים. אני אומרת את האמת על מצרים וההסכם עם מצרים, ואומרת את האמת על היחס המוסלמי הראוי לישראל. השקר שחיים בו היום בעולם המוסלמי לא יכול להימשך. אסור לתת לאנשים האלה, אויבי ישראל, לנצח. הנושא הישראלי – התמיכה בישראל – זו הדרך היחידה לחיים של אמת".