שני טקסטים לעיונכם, בלי אף תוספת או השמטה משלי.

הראשון: פוסט של חגי עמיר. "ריבלין הוא פוליטיקאי חנפן. הוא לא הוא קובע אם אחי ישתחרר או לא, רק הקב"ה קובע כפי שהוא קבע שרבין יתפגר למרות שריבלין וחבריו לא ממש הסכימו, הוא קבע שריבלין יהיה נשיא, ויגיע הזמן שהוא יקבע שריבלין יחד עם המדינה הציונית צריכים לחלוף מעולם כפי שסדום חלפה בשל הפשעים שהם ביצעו במסגרת החוק נגד בני עמם, והיום הזה כבר לא רחוק".

השני: סעיף 144ד2 לחוק העונשין. "א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עימו (בסעיף זה - פרסום מסית), ועל-פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו - מאסר חמש שנים. ב) בסעיף זה, 'מעשה אלימות או טרור' - עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה".

לדעת המשטרה, הטקסט הראשון מהווה עבירה לפי הטקסט השני. קראתי וחזרתי וקראתי ושילשתי וקראתי את שניהם - ואני לא מצליח להתחיל להבין איפה פה ההסתה ואיפה פה העבירה.

הבה ונזכיר מושכלות יסוד. חופש הביטוי נועד להגן בראש ובראשונה על דברים קשים, מקוממים, מכעיסים, מגעילים. בשביל שנאמר זה לזה "איזה חמוד אתה", לא צריך חופש ביטוי. ודאי שלחופש הביטוי יש מגבלות, כפי שאני כותב כאן שוב ושוב. בין המגבלות המוטלות עליו נמצאת עבירת ההסתה, ובמקרים המתאימים חובה להפעיל אותה. האם הפוסט של חגי עמיר הוא אחד המקרים הללו?

לא, ב-א' רבתי. הוא לא עודד לאלימות ולא הביע שבח למעשה אלימות. הוא הביע תקווה - שוב: מקוממת מאין כמותה - שהמדינה ונשיאה יעברו מן העולם, כפי שיצחק רבין עבר מן העולם. אבל - וזהו אבל ענק - הוא לא קרא לפעול נגד ראובן ריבלין באותם אמצעים נפשעים שהוא ואחיו הפעילו נגד רבין. הוא אמר שהקדוש ברוך הוא ידאג לכך. בהנחה שהקב"ה לא מושפע מפוסטים בפייסבוק, עמיר לא הסית אף אחד.

לצורך העניין, ניקח את הפרשנות המחמירה ביותר ונביע חשש שיקום פושע כלשהו ויחליט שהוא צריך לעזור לבורא עולם להגשים את משאלתו של עמיר. האם זוהי "אפשרות ממשית"? רצח רבין, מעשה נורא וחסר מחילה, היה היוצא מן הכלל ב-67 שנותיה של ישראל. לפני כן ואחרי כן לא היו נסיונות לרצוח פוליטיקאים בכירים, והבה נתפלל שכך יהיה גם בעתיד. מעשה אחד לפני 20 שנה לא יוצר "אפשרות ממשית" שהוא יתרחש שוב כיום, במיוחד כאשר ניתן להניח שהלקחים המבצעיים הופקו ושבכירי המדינה זוכים לאבטחה מירבית. דומה, שאין יותר מדי סיכוי שמישהו יכול כיום לפגוע בגופו של ריבלין או להעמידו בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה, כפי שדורשת הסיפא של הסעיף.

חוץ מזה, מעצרו של עמיר הוא אכיפה בררנית בוטה, ובמיוחד בימים אלו. משום מה, לא שמענו על מעצרם של כהני דת ואישי ציבור ערבים הקוראים להילחם על הר-הבית ולרצוח יהודים. משום מה, כאשר חנין זועבי קראה בעיצומו של מבצע צוק איתן לפגוע בישראל, קבע בג"ץ שהדברים אינם פוסלים אותה מלהתמודד לכנסת. אך כאשר פושע מורשע מן הימין המופרע זורק כמה מילים מטומטמות - הוא מוצא את עצמו מיד במעצר.

ומעל הכל: מעצרו של עמיר הוא שטות ממדרגה ראשונה. נכון להבוקר (יום ד', 28.10.15), יש לו 1,883 חברים ו-608 עוקבים. הודות למשטרת ישראל, כל אזרחי המדינה - 8 מיליון - נחשפו לדבריו. אם המשטרה באמת חושבת שזו הסתה, מדוע היא גורמת לכו-לם לקרוא אותה? מדוע היא מעניקה לעמיר פרסום שיכול היה רק לחלום עליו? עמיר אולי מופרע; מי שהחליט לעוצרו הוא לבטח אידיוט.